סוגיית חלוקת תקציבי המדינה, תשלומי המיסים וההטבות הניתנות למגזרים השונים חוזרת למרכז הבמה הציבורית ומעוררת דיונים סוערים בקרב מומחים וכלכלנים. במוקד השיח עומדות האמירות שהשמיע לאחרונה ראש הממשלה לשעבר ויו"ר מפלגת ביחד, נפתלי בנט, במסגרת סרטוני שיחה שפרסם ושבהם התייחס למאזן הכלכלי שבין משקי בית חרדיים לבין משפחות שאינן שייכות למגזר החרדי. על פי הטענות שהוצגו באותם פרסומים ובבדיקות נתונים מעמיקות שנערכו לאחרונה, התמונה הפיסקלית מציגה פערים משמעותיים בין שני המגזרים באשר ליחס שבין תשלומי המיסים הישירים והעקיפים לבין השירותים והתמיכות המתקבלות מקופת המדינה. בנט טען כי בעוד שמשק בית שאינו חרדי משלם לסביב המדינה כ־6,000 שקלים יותר ממה שהוא מקבל בחזרה בשירותים ובתמיכות, המצב במגזר החרדי שונה בתכלית, שם משפחה חרדית מקבלת כ־4,000 שקלים יותר ממה שהיא משלמת בפועל במסגרת תשלומי החובה והמיסים.
הניתוח הכלכלי העומד מאחורי חישובים אלו מתבסס על נתונים רוחביים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגופי מחקר תקציביים, המנתחים את תשלומי המע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי וארנונה מחד, לעומת צריכת שירותים ציבוריים כגון חינוך, בריאות, תחבורה ציבורית וקצבאות רווחה מאידך. המשפחות במגזר הכללי, המתאפיינות בשיעורי תעסוקה גבוהים וברמות שכר ממוצעות ומעלה, נושאות בנטל המס הישיר המרכזי שמממן את מרבית תקציב המדינה, בעוד שגודל המשפחות הממוצע והזכאויות לתמיכות ייעודיות במגזר החרדי משנים את נקודת האיזון הסטטיסטית. נתונים אלו מעוררים מעבר לדיון המספרי גם פולמוס ציבורי רחב היקף סביב השפעתם של מבני התקציב על מבנה התמריצים לעבודה, על השתלבות בשוק הציבורי ועל הצורך ברפורמות מבניות שיאפשרו איזון בר-קיימא בין המגזרים השונים במשק הישראלי לאורך שנים קדימה.
