הכסף עובד: כך משפחה ישראלית התעשרה השנה במאות אלפי שקלים שנת העושר של מעמד הביניים חושפת כיצד הזינוק בבורסה וירידת הריבית הרחיבו את הפערים הכלכליים בישראל

השנה החולפת בשווקים הפיננסיים הוכיחה שוב את אחד הכללים העתיקים והידועים ביותר בעולם הכלכלה, והוא שהכסף הגדול באמת לא נוצר רק מעבודה קשה מצאת החמה עד צאת הנשמה, אלא מנוכחות נכונה והתמדה בשוק ההון. כאשר אנחנו מסתכלים על הנתונים המאקרו-כלכליים, התמונה שמתגבשת היא לא פחות ממדהימה עבור אלו שהשכילו לשמור על החסכונות שלהם מושקעים. מדד תל אביב 35, המשקף את החברות הגדולות והחזקות ביותר במשק הישראלי, זינק בשנה החולפת בשיעור פנומנלי של כמעט 36%. הזינוק הזה, המבטא אמון של המשקיעים בחברות המקומיות למרות כל אתגרי התקופה, לא נשאר רק על המסכים באחוזת בית, אלא חלחל ישירות אל תוך קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של כולנו. במקביל לחגיגה בשוק המניות, בנק ישראל סיפק רוח גבית נוספת כאשר הפחית את ריבית הבסיס במשק מרמה של 4.5% לרמה נוחה יותר של 3.25%, מהלך שהוזיל משמעותית את עלויות האשראי לציבור הרחב ולמגזר העסקי כאחד.

ההשפעה של המגמות הללו על תיקי החיסכון של הציבור הייתה חסרת תקדים ומורגשת היטב בדו"חות השנתיים. החוסכים במסלולים הכלליים, אלו שנחשבים לסולידיים יותר ומאזנים בין מניות לאגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות, רשמו השנה תשואות נאות ביותר שנעו בין 11% ל-15%. לעומתם, אלו שבחרו לקחת סיכון מחושב והטו את החסכונות שלהם למסלולים המנייתיים, נהנו משנה חלומית של ממש עם תשואות פנטסטיות שנעו בין 18% ל-26%. מדובר במספרים שמרחיבים את בסיס ההון בצורה אגרסיבית בזכות אפקט הריבית דריבית, והם השפיעו באופן דרמטי על הכיס של הציבור הישראלי, תוך יצירת עושר פיננסי משמעותי עבור שכבה נרחבת באוכלוסייה שהקפידה להישאר מושקעת לאורך מחזורי השוק.

כדי להבין את המשמעות האמיתית והיומיומית של המספרים המופשטים הללו, כדאי להוריד אותם לקרקע ולבחון אותם דרך הפריזמה של משפחה ישראלית ממוצעת ממעמד הביניים. נתאר לעצמנו תא משפחתי סטנדרטי המחזיק בבעלותו דירת מגורים בשווי של 2.4 מיליון שקלים, שעליה רובצת עדיין משכנתא פעילה בסך 800 אלף שקלים. שני בני הזוג עובדים ומפרישים לאורך השנים כספים לחיסכון ארוך טווח, כך שבקרנות הפנסיה שלהם נצבר עד כה סכום משותף של 1.8 מיליון שקלים. בנוסף לכך, יש להם קרנות השתלמות נזילות או חצי-נזילות בשווי של 350 אלף שקלים, ועוד כ-250 אלף שקלים שפזורים בפיקדונות בנקאיים, תיקי השקעות פרטיים או חסכונות אחרים. מבחינת התחייבויות נוספות מעבר לדיור, המשפחה מחזיקה ברכב ששוויו מוערך ב-120 אלף שקלים ומשלמת הלוואות צרכניות שונות בהיקף של כ-50 אלף שקלים. חישוב פשוט של נכסים מול התחייבויות מראה שההון העצמי הנקי של המשפחה הזו בתחילת השנה עמד על כ-4.1 מיליון שקלים. זהו בסיס כלכלי איתן, אך המעניין הוא לראות כיצד הסביבה הכלכלית השפיעה על ההון הזה ללא שום מאמץ אקטיבי מצידם.

התזוזה הדרמטית ביותר במאזן המשפחתי התרחשה בגזרת החסכונות הפנסיוניים, שהם למעשה מנוע הצמיחה השקט של משקי הבית. בזכות הגאות בשווקים הפיננסיים והתשואות הגבוהות שהשיגו מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים, קרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות של בני הזוג תפחו בלמעלה מ-260 אלף שקלים. זהו סכום עתק שנווסף להון המשפחתי נטו, רק בזכות ההיצמדות לשוק ההון והעלייה הכללית בשווי החברות בבורסה. במקביל לתשואות הפנסיה, גם הפיקדונות המניבים ותיקי ההשקעות הפרטיים, שנהנו אף הם מהמגמה החיובית בשווקים, תרמו את חלקם הצנוע יותר והוסיפו לקופה המשפחתית עוד כ-10,000 עד 15,000 שקלים של רווח נקי.

מעבר להון הצבור שגדל מעצמו, גם ההכנסה השוטפת של המשפחה מעבודה חוותה שיפור ריאלי משמעותי השנה. נתוני המאקרו המרכזיים מלמדים כי השכר הממוצע במשק רשם עלייה של כ-3.5%, בעוד שהאינפלציה התמתנה ועמדה על 1.5% בלבד. הפער החיובי הזה אומר שכוח הקנייה האמיתי של המשפחה גדל דה פקטו, מכיוון שהשכר עלה מהר יותר מקצב התייקרות המחירים במרכולים. עבור משק בית שמכניס סביב 30 אלף שקלים ברוטו בחודש, הפער שבין עליית השכר לעליית המדד מתרגם לתוספת ריאלית של כאלף שקלים פנויים בכל חודש. זהו כסף ממשי שניתן להפנות לצריכה שוטפת, לחיסכון עתידי או לשדרוג כללי של רמת החיים, ומדובר בתוספת כוח אש כלכלי משמעותי.

בצד של ההתחייבויות והחובות, התהליכים הכלכליים פעלו גם כן לטובת התא המשפחתי הממונף. הירידה ההדרגתית בריבית בנק ישראל סיפקה חמצן מיידי לתזרים המזומנים החודשי של נוטלי המשכנתאות. הוזלת עלות הכסף במערכת הבנקאית הובילה לירידה בהחזרים החודשיים של מסלולי המשכנתא צמודי הפריים, ועל הלוואה בהיקף של 800 אלף שקלים מדובר בחיסכון שנתי מצטבר שנע בין 3,000 ל-4,000 שקלים. עם זאת, התמונה המאקרו-כלכלית אינה חפה ממורכבויות. סביבת הריבית שנותרה מאתגרת יחסית מבחינה היסטורית, בשילוב גורמים נוספים בענף הבנייה, הובילו לצינון מסוים בשוק הנדל"ן לאחר שנות רתיחה. מחירי הדירות רשמו ירידה ממוצעת של 1.5% ברמה הארצית, כאשר באזורי הביקוש במרכז הארץ הירידה הייתה מורגשת יותר ועמדה על 4.1%. עבור הדירה של המשפחה שלנו, ששוויה עמד על 2.4 מיליון שקלים, מדובר בירידת ערך תיאורטית של כ-36 אלף שקלים על הנייר. אך חשוב לציין שכל עוד המשפחה אינה מתכננת למכור את הנכס בטווח המיידי, מדובר בהפסד רישום בלבד שאינו משפיע על התזרים השוטף, והוא מתגמד לחלוטין לעומת הרווחים העצומים שנרשמו ביתר אפיקי ההשקעה הפנסיוניים והפיננסיים.

כאשר משקללים את כלל הנתונים יחד – הרווחים מההשקעות, השיפור בשכר הריאלי והחיסכון בעלויות המימון אל מול ירידת הערך הקלה של הנדל"ן – השורה התחתונה מציגה מציאות כלכלית מזהירה. המשפחה בדוגמה שלנו מסיימת את השנה עם זינוק מרשים ביותר של 250 אלף עד 350 אלף שקלים בהון העצמי שלה. זוהי קפיצת מדרגה כלכלית פנומנלית שקרתה מבלי שבני הזוג עבדו שעות נוספות, מבלי שהקימו עסק עצמאי ומבלי שלקחו סיכונים חריגים. הכסף שלהם פשוט עבד עבורם במלוא המרץ. השנה החולפת הייתה נדיבה במיוחד כלפי אלו שכבר הגיעו אליה עם פלטפורמה קיימת של נכסים, חסכונות פנסיוניים ותיקי השקעות פעילים.

המציאות הכלכלית הזו מאירה זרקור נוקב על תופעה רחבה הרבה יותר בחברה הישראלית. עבור משקי בית שאין ברשותם חסכונות משמעותיים, שחיים מהלוואה להלוואה ושאינם חשופים כלל לשוק ההון ולצמיחה העסקית, השנה הזו לא הביאה עימה בשורות של עושר או הקלה. מי שלא החזיק בקרן השתלמות, מי שלא נהנה מתשואות הפנסיה המנייתית ומי שלא רכב על גל העליות של הבורסה המקומית, נותר למעשה במקום, ואף נסוג לאחור במונחים יחסיים של כוח קנייה אל מול שאר האוכלוסייה. זוהי ההדגמה הקלאסית ביותר בספרות הכלכלית למה שמכונה "אפקט מתיאו", עיקרון הגורס כי אלו שיש להם ימשיכו לצבור עוד משאבים, בעוד שאלו שחסרים יתקשו יותר ויותר לצמצם את הפער שניפתח. הפערים הללו אינם יד המקרה אלא תוצר ישיר של מערכת כלכלית מודרנית שבה הון מייצר הון בקצב שגבוה משמעותית מקצב הצמיחה של הכנסה מעבודה בלבד, מציאות שמדגישה לכל אזרח עד כמה קריטי להיות שחקן מודע ופעיל במגרש הפיננסי.