העימות החזיתי בין וושינגטון לוול סטריט סביב שוק איגרות החוב האמריקאי עולה שלב, ונדמה שהטונים מעולם לא היו צורמים יותר. שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, החליט לצאת למתקפה פומבית וחסרת תקדים נגד מבקריו מקרב הפעילים בשוק ההון, תוך שהוא מדביק להם כינוי מזלזל במיוחד: "אחים מסופי הבלומברג". בהתבטאות שעוררה הדים רבים במהלך הופעתו בפודקאסט, הבהיר בסנט כי אין בכוונתו להתרגש מחוסר שביעות הרצון של אותם סוחרים ואנליסטים מהמדיניות שהוא מוביל. לדבריו, שוק איגרות החוב האמריקאי הוא עדיין בעל הביצועים הטובים בעולם, ואם כמה סוחרים מתוסכלים מהמהלכים האחרונים של משרד האוצר, זו פשוט בעיה שלהם והוא אינו מתכוון לשנות את מסלולו בגלל ביקורת חיצונית.
האמירות הלוחמניות הללו לא נאמרו בחלל ריק, אלא הגיעו בדיוק יום אחד לאחר שתשואות איגרות החוב הממשלתיות לעשר שנים חצו רף פסיכולוגי משמעותי וזינקו לרמה של 4.83%, הנתון הגבוה ביותר שנרשם מאז אוקטובר 2023. זמן קצר לאחר מכן, המגמה השלילית אף החריפה והתשואות טיפסו ל-4.94%. בעולם הפיננסי קיים יחס הפוך ומוחלט בין מחירי איגרות החוב לתשואות שלהן. הזינוק החד בתשואות מאותת למעשה על גל מכירות מסיבי מצד משקיעים, המשקף דרישה לפיצוי גבוה יותר ופרמיית סיכון משמעותית בתמורה להחזקת החוב הממשלתי של ארצות הברית. כדי לנסות לבלום את הסחף ולדכא את עליית התשואות, פתח משרד האוצר במסע רכישות אגרסיבי של איגרות חוב ארוכות טווח, מהלך הידוע כניסיון מעשי לשליטה בעקומת התשואות. במסגרת זו, הזרים המשרד ביקושים בהיקף של 5.2 מיליארד דולר, סכום הקרוב לתקרת ה-6 מיליארד דולר שהציב לעצמו מראש. אולם, למרות כוח האש הממשלתי, נראה כי השוק מסרב להתרשם. המהלך כשל במשימתו לייצר רגיעה, וגל המכירות נמשך כמעט ללא הפרעה.
השלכותיה של המערכה הזו חורגות הרבה מעבר למסכי המסחר של הברוקרים המוסדיים, שכן לתשואות האג"ח הממשלתיות לעשר שנים יש השפעה ישירה ומיידית על הכיס של כל צרכן ועסק ברחבי המדינה. הן משמשות כעוגן המרכזי לתמחור ריביות בכל רחבי המשק, החל מהלוואות לרכישת רכבים, דרך הריביות על כרטיסי אשראי, ועד למחירי המשכנתאות. התייקרות עלויות המימון מגיעה בתקופה רגישה במיוחד, המאופיינת בסערה מושלמת של משתני מאקרו-כלכלה. מומחים פיננסיים מסבירים את אי-השקט בשוק החוב בשילוב של מספר גורמים כבדי משקל. בראש ובראשונה, הלחצים האינפלציוניים הגוברים כתוצאה מהמלחמה באיראן, אשר משבשת שרשראות אספקה בתחום האנרגיה ומזריקה חוסר ודאות חריף לכלכלה העולמית.
במקביל, שוק החוב נאלץ להתמודד עם תחרות עזה על כספי המשקיעים מצד המגזר העסקי המסחרי. טירוף ההשקעות סביב פיתוח תשתיות בינה מלאכותית הוביל לגל עצום של הנפקות אג"ח קונצרניות על ידי חברות טכנולוגיה, מהלך ששואב נזילות אדירה מהשוק ומאלץ את האג"ח הממשלתי להציע תשואות תחרותיות יותר כדי למשוך הון. על כל אלה מעיב צל כבד בדמות קצב הגידול המטריד של החוב הלאומי האמריקאי. כאשר החוב הלאומי הופך לנטל כבד על המאזן הממשלתי, המשקיעים המוסדיים אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מפרמיית הסיכון, והם דורשים תשואה הולמת שתפצה אותם על השחיקה הפוטנציאלית בערך הכסף לטווח הארוך.
למרות תמונת המצב המורכבת, שר האוצר בסנט משדר עסקים כרגיל ואף מפגין ביטחון עצמי שעורר לא מעט הרמות גבה בסקטור הפיננסי. הוא מתעקש כי בעיני המשקיעים הגלובליים, איגרות החוב של ממשלת ארצות הברית נותרו נכס אטרקטיבי ומוצק, במיוחד בזמנים של חוסר ודאות כלכלית. כראיה לכך, הוא מצביע על ביקושים ערים שנרשמו בשתי הנפקות חוב אחרונות שביצע משרדו. לתפיסתו, הכלכלה האמריקאית נמצאת במצב מצוין, והתנודות הנוכחיות אינן אלא "הלם היצע" נקודתי שצפוי לחלוף בקרוב. מעניין לציין את האירוניה ההיסטורית הטמונה בסיטואציה הנוכחית. בסנט, מנהל קרן גידור לשעבר, בנה את המוניטין המקצועי שלו על הימור מפורסם משנת 1992 נגד הניסיון הכושל של הבנק המרכזי של אנגליה להגן על שער הליש"ט. כעת, כשהוא ניצב מצידו השני של המתרס כנציג הממסד השולט בברזים, הוא הודף בבוז את הביקורת על ההתערבות החריגה בשוק החוב. בהופעה שנשא לאחרונה באוניברסיטת סאות'רן מתודיסט, הוא אף בחר להשתמש בדימוי מעולם ההימורים כדי להמחיש את עוצמתו מול השוק הפיננסי. לדבריו, הוא אינו לוקח סיכון אלא פועל מתוך יתרון מובנה של מידע א-סימטרי, וסיכם במשפט שמהדהד במסדרונות וול סטריט: "אני הקזינו עכשיו".
הגישה הלוחמנית והיהירה הזו מקבלת קבלת פנים צוננת מאוד בקרב שורה ארוכה של מומחים כלכליים בכירים, שרואים בניסיון של הממשל לכפות את רצונו על השוק מהלך מועד לפורענות שסופו כישלון. ריאן קאמינגס, ראש מטה במכון סטנפורד לחקר מדיניות כלכלית, הצביע על הנתק המסוכן בתפיסתו של בסנט. לטענתו, אותם סוחרים שבסנט פוטר בזלזול הם בדיוק אותם גופים מוסדיים רבי-עוצמה שמחסלים כעת פוזיציות אג"ח ומרסקים למעשה את אסטרטגיית השליטה בעקומת התשואות שלו. קאמינגס מבהיר כי התעלמות מהשחקנים המרכזיים בשוק אינה מעלימה את הבעיה, אלא רק מחריפה אותה. אל הביקורת הזו הצטרף גם הכלכלן וחתן פרס נובל, פול קרוגמן, שתקף את המהלך בחריפות יתרה. בפרסום שערך, תיאר קרוגמן את האשליה של שר האוצר כניסיון אווילי להדוף את כוחות השוק העוצמתיים הדוחפים לעליית הריביות באמצעות רטוריקה ריקה. קרוגמן לא חסך במילים כשטען כי בסנט רק מרוקן במהירות את שאריות האמינות שעוד נותרו לו ולמוסד שאותו הוא מייצג, תוך שהוא מנופף ב"מקל קטן מאוד" מול צונאמי פיננסי בלתי ניתן לעצירה.
המבחן האמיתי של משרד האוצר האמריקאי אינו טמון ביכולת לייצר כותרות עוקצניות בתקשורת או לבטל ביקורת, אלא ביכולת להבטיח את היציבות הפיננסית ולייצב את עלויות המימון של הכלכלה הגדולה בעולם. התעקשותו של בסנט לראות באזהרות האנליסטים משום רעשי רקע שאותם יש להתעלם, כפי שעשה לדבריו לאורך כל הקריירה המוצלחת שלו במגזר הפרטי, מעמידה אותו במסלול התנגשות ישיר מול חוקי הכלכלה הבסיסיים ביותר. כאשר הממשלה מנסה לקבוע מחירים מלאכותיים בשוק חופשי וגלובלי המגלגל טריליוני דולרים, היא נתקלת במוקדם או במאוחר במציאות של משקיעים המצביעים ברגליים ומושכים את כספם. בעוד שוק ההון ממשיך לתמחר באגרסיביות את הסיכונים הגיאופוליטיים, את עומס החובות הממשלתי ואת צורכי המימון העצומים של מהפכת הטכנולוגיה והבינה המלאכותית, נותר לראות מי ימצמץ ראשון: הפקידות הבכירה בוושינגטון המצוידת במשאבי הדפסת כסף, או אותם פעילים אנונימיים מאחורי מסכי הבלומברג שמכתיבים בפועל את קצב תנועות ההון העולמיות.
