מכון שילוב ערך סקר ארצי מקיף בקרב 502 משיבים מהמגזר היהודי בני 18 ומעלה, במטרה למפות את המגמות העדכניות בשוק השגת האזרחות השנייה ולבחון לעומק את תפיסת המציאות של הציבור הישראלי כלפי האפשרות של מעבר לחו"ל. בשנים האחרונות נאלץ המשק הישראלי להתמודד עם רצף חריג של משברים וטלטלות מאקרו-כלכליות וביטחוניות, הכוללים עלייה חדה ביוקר המחיה ובמחירי הדיור, קיטוב פוליטי, מלחמה ארוכה, פינוי יישובים ואירועי חירום מתמשכים שהשפיעו עמוקות על שגרת החיים והעבודה.

הנתונים המרכזיים העולים מהסקר מצביעים על כך שכמעט שליש מהמשיבים, העומדים על 31.3 אחוזים, מעידים כי החיים המאתגרים בישראל גורמים להם לשקול מעבר למדינה אחרת במידה רבה או רבה מאוד. מתוך קבוצה זו, 11.4 אחוזים מהנשאלים ציינו כי הם שוקלים זאת במידה רבה מאוד, בעוד 19.9 אחוזים השיבו כי השיקול קיים במידה רבה. מנגד, 34.5 אחוזים מהמשתתפים הצהירו כי אורח החיים המקומי כלל אינו מניע אותם לשקול מעבר כזה. נתונים אלו משקפים את השפעתם הישירה של חוסר ודאות פיננסית ולחצים מבניים על תוכניות החיסכון והעתיד של משקי הבית בישראל.

ניתוח מעמיק של ממצאי הסקר חושף פער מגדרי בולט ומרתק בנוגע לנכונות להגר, כאשר 38.3 אחוזים מהגברים בישראל מצהירים כי הם שוקלים מעבר לחו"ל במידה רבה או רבה מאוד, לעומת 24.1 אחוזים בלבד בקרב נשים. הפער מתחדד עוד יותר בקצוות הסטטיסטיים, שכן 17 אחוזים מהגברים העידו כי הם שוקלים הגירה במידה רבה מאוד, לעומת 5.6 אחוזים בלבד מהנשים. מנגד, 59.4 אחוזים מהנשים ציינו כי הן שוקלות מעבר במידה נמוכה או כלל לא, בהשוואה ל-44.7 אחוזים בלבד מהגברים. הבדלים אלו מעידים על תפיסות שונות מהותית בין המינים בכל הנוגע להערכת סיכונים, יציבות תעסוקתת וניהול משק הבית תחת לחץ חיצוני.

הפערים המגדריים נובעים בין היתר ממבנה תפקידים מסורתי ומאופי ההתמודדות השונה עם משברים, כאשר ברוב המשפחות בישראל הגבר נושא בעול הפרנסה הישיר, בעוד האישה אמונה על מרכז הבית והמשפחה. השנים האחרונות הפגישו את המגזר העסקי והשכירים עם טלטלות חסרות תקדים, החל ממשברי הייטק ופיטורים ועד לגלי מילואים ארוכים ותובעניים שפגעו משמעותית בשגרת העבודה של גברים רבים. מנגד, תחושת הלכידות הקהילתית וערבות הדדית בעורף העניקו לנשים תחושת שייכות מוגברת שעשויה למתן את הדחף לעזוב.

ההבדלים בתפיסת המציאות באים לידי ביטוי חד גם באופי ההתייחסות לדרכון הזר עצמו, כאשר גברים נוטים לראות בו בעיקר מנוף כלכלי לשיפור רמת החיים ואפיקי תעסוקה חדשים בחו"ל, בעוד נשים מתמקדות בדרכון כרשת ביטחון וכהבטחת עתיד ויציבות לילדים למקרה של הידרדרות במצב הביטחוני. נתונים אלו מלמדים כי השגת דרכון נוסף מתפקדת יותר כמוצר פיננסי של גידור סיכונים מאשר כאות פזיזות לעזיבה מיידית, ומאפשרת למשקיות ולמשפחות בישראל לשמור על גמישות מרבית במציאות משתנה.

עו"ד יהושע פקס ממשרד דקר-פקס-לוי, שהזמין את הסקר, מתייחס לממצאים ומסביר את הפערים הניכרים בין המינים בשוק האזרחיות הזרות. לדברי עו"ד פקס, "הגישה הנשית", הרואה בדרכון כנכס להבטחת העתיד, מתרחשת לנגד עיניו במקרים רבים המטופלים במשרדו, שכן במקרים רבים עצם הוצאת הדרכון אינה קשורה כלל לתכניות הגירה קרובות. לדבריו ברגע שאדם אומר שהוא שוקל ממש להעביר את חייו למדינה אחרת, נכנסים לתמונה מקום עבודה, בן או בת זוג, ילדים, מערכת חינוך, דיור, שפה ורשת משפחתית וחברתית, ולכן הוא לא חושב שנכון להסיק מהסקר שנשים פשוט פחות מוטרדות מהמציאות בישראל, אלא אולי על גישה מעשית יותר בקרב נשים, בשל נכונות מוצהרת פחותה מצדן לשקול הגירה.

עו"ד פקס מוסיף ומבהיר כי "דרכון מהווה אופציה לחיים במדינה אחרת, אבל לא מצביע דווקא על כוונות מעשיות להגירה". לדבריו, בסופו של דבר דרכון נוסף לא מחייב אף אחד לעזוב את ישראל והוא רק נותן את האפשרות לעשות זאת, כאשר הרבה מהפניות היזומות שמגיעות למשרד נעשות על ידי הדור המבוגר יותר, סבים או סבתות אשר אינם שוקלים הגירה בעצמם, אולם רוצים לדאוג לדרכון עבור דור ההמשך, ילדיהם ונכדיהם. עובדות בשטח אלו מחזקות את ההבנה כי הציבור הישראלי עושה שימוש באפיקי הסדרה משפטיים כדי לייצר רשת ביטחון אסטרטגית המותאמת לאתגרי התקופה.