במשך עשורים ארוכים, כל משקיע שלמד את תורת הקצאת הנכסים המודרנית שינן כלל ברזל אחד מובהק, גיוון ופיזור הם המפתח לניהול סיכונים מוצלח בשוק ההון. ההיגיון המקובל גרס כי בעוד ששוק המניות האמריקאי מספק יציבות וצמיחה טכנולוגית, השווקים המתעוררים מעניקים לתיק ההשקעות את אותו "גורם מפזר" קריטי. הרעיון היה שכאשר הכלכלה האמריקאית מאיטה, מדינות מתפתחות באסיה, אמריקה הלטינית או אפריקה ימשיכו לצמוח ויאזנו את התנודתיות. אולם, ניתוח מעמיק שפרסם לאחרונה הבנק השוויצרי יו.בי.אס מטלטל את מוסכמות היסוד הללו ומציב סימן שאלה גדול על האופן שבו אנו תופסים כיום השקעה במדינות מתפתחות. הנתונים מצביעים על שינוי טקטוני במבנה המדדים, שינוי שדורש מכל משקיע לבחון מחדש את ההנחות שעליהן מבוסס התיק שלו.
התגלית המפתיעה ביותר שעולה מהנתונים נוגעת לריכוזיות הולכת וגוברת שמערערת את עצם ההגדרה של פיזור. משקיעים רבים נוטים לבקר את שוק המניות האמריקאי על כך שהוא נשלט על ידי קומץ ענקיות טכנולוגיה, אך מתברר שהמצב בשווקים המתעוררים קיצוני אף יותר. על פי הנתונים, חמש המניות המובילות במדד השווקים המתעוררים מהוות כיום 33% ממשקלו הכולל של המדד. לשם השוואה, חמש המניות הגדולות במדד האמריקאי המקביל מהוות 26% בלבד. המשמעות היא אדירה, משקיע שרוכש היום קרן סל כללית העוקבת אחר שווקים מתעוררים מתוך אמונה שהוא קונה חשיפה רחבה לכלכלות מתפתחות ברחבי הגלובוס, מוצא את עצמו בפועל עם חשיפה מרוכזת ומוגזמת למספר מצומצם מאוד של תאגידי ענק, לרוב מאסיה. מגמת הריכוזיות הזו אינה תופעה חולפת, אלא תהליך שהחל לצבור תאוצה משמעותית סביב שנת 2022 וממשיך לעצב את השוק מחדש.
למרות הריכוזיות המדאיגה, ישנה גם קרן אור עבור מחפשי הגיוון. הבנק בחן את המתאם ההיסטורי בין השווקים המתעוררים לשוק האמריקאי, כלומר את המידה שבה שני השווקים נעים באותו הכיוון. במשך 20 השנים האחרונות, המתאם הזה נע סביב ממוצע גבוה יחסית של 0.7, מה שאומר שברוב הימים שבהם וול סטריט עלתה או ירדה, השווקים המתעוררים הגיבו בצורה דומה. עם זאת, התקופה האחרונה מציגה שבירה של המגמה הזו, עם ירידה ניכרת ברמת המתאם. הירידה הזו מצביעה על כך שלמרות שהמדד המתעורר נשלט על ידי מעט מניות, הוא חזר לספק פוטנציאל פיזור אמיתי. כלומר, הכוחות הכלכליים שמניעים כיום את המניות באסיה או בדרום אמריקה החלו להתנתק חלקית מההשפעות הישירות של הכלכלה האמריקאית, מה שמחזיר למדד חלק מהקסם המקורי שלו ככלי גידור.
תופעה מרתקת נוספת שמאירה את המורכבות של השקעה באפיק זה היא התחלופה המתמדת של המדינות המובילות, תהליך שהוגדר כסוג של "סבב מנהיגות". ניתוח של שני העשורים האחרונים חושף כי השליטה בשווקים המתעוררים רחוקה מלהיות יציבה. סין החזיקה בהגמוניה מוחלטת במשך 227 חודשים בהם דורגה בין שתי המדינות המובילות. אחריה ניצבת קוריאה הדרומית עם 120 חודשים, טייוואן עם 67 חודשים, וברזיל עם 46 חודשים. הנתון המסקרן ביותר הוא זה של הודו, שרשמה רק 20 חודשים בפסגה, נתון שמשקף את נסיקתה המטאורית בשנים האחרונות על חשבון ההאטה הכלכלית ומשבר הנדל"ן שפוקדים את סין כיום. התנודתיות הגיאוגרפית הזו מוכיחה שגישת השקעה פסיבית של "שגר ושכח" אינה מתאימה כאן. משקיע שקנה והחזיק שוק ספציפי מתוך אמונה שהוא ימשיך להוביל לנצח, גילה מהר מאוד שהמציאות הכלכלית והגיאופוליטית משנה את כללי המשחק בקצב מסחרר.
רובד נוסף וקריטי שרבים נוטים להתעלם ממנו הוא ההשפעה הדרמטית של תנודות שערי החליפין על התשואה הסופית. כאשר מנתחים את הגורמים שהרכיבו את התשואה הכוללת ב-18 השנים האחרונות, רואים בבירור כי בעוד שצמיחה ברווחים למניה, חלוקת דיבידנדים והתרחבות מכפילי רווח הם מנועי צמיחה אוניברסליים, גורם המטבע משחק תפקיד בוגדני במיוחד בשווקים המתעוררים. בארצות הברית ובשווקים מפותחים אחרים, תרומת המטבע לתשואה הסופית של משקיע דולרי היא יחסית שולית. לעומת זאת, בשווקים מרכזיים כמו טייוואן או קוריאה, השפעת תנועות המטבע יכולה להיות מהותית ואף אכזרית. תקופות של התחזקות הדולר מול המטבעות המקומיים יכולות למחוק לחלוטין רווחי הון נאים שהושגו בשוק המניות המקומי, ולהותיר את המשקיע הזר עם תשואה דולרית מאכזבת או אפילו שלילית.
המציאות החדשה הזו מחייבת שינוי תפיסתי עמוק. ההתייחסות לכלל הכלכלות המתפתחות כאל מקשה אחת, כפי שהיה נהוג בעבר, אינה רלוונטית עוד בעולם שבו קומץ חברות טכנולוגיה מכתיב את הקצב, שבו הנהגה כלכלית עוברת מסין להודו באבחה אחת, ושבו שערי מטבע עלולים לטרוף את הקלפים ברגע. מי שמבקש ליהנות מפוטנציאל הצמיחה האדיר שעדיין קיים בשווקים הללו חייב לאמץ גישה אקטיבית, מבוססת מחקר מדוקדק, שמבינה את ההבדלים התהומיים בין המדינות השונות ואת הסיכונים המטבעיים הנלווים אליהן. השקעה נבונה דורשת היום הרבה יותר מרק לקנות מדד רחב, היא דורשת ניווט זהיר בתוך ים של נתונים, תוך הבנה שהגיוון של אתמול עלול להיות הריכוזיות המסוכנת של מחר.
