בעשור האחרון מדינת ישראל עברה מהפכה של ממש בתחום האנרגיה, כאשר הפכה מיבואנית שתלויה במקורות חיצוניים למעצמת גז אזורית בעלת יכולות יצוא משמעותיות. המאגרים הגדולים שהתגלו מול חופי המדינה, ובראשם מאגר לוויתן, אינם רק מקור לאנרגיה נקייה יותר עבור המשק המקומי, אלא גם כלי כלכלי ראשון במעלה. יצוא הגז למדינות השכנות, ובייחוד לירדן ולמצרים, מחזק את הקשרים המסחריים באזור, ומייצר מערכת עסקית שתורמת ליציבות. אחד האתגרים המרכזיים שניצבו עד כה בפני חברות הגז, הוא צווארי הבקבוק בתשתיות ההולכה. כמות הגז הפוטנציאלית שניתן להפיק מן המאגרים גדולה מהקיבולת המקסימלית של הצינורות הקיימים שהובילו את הגז ליעדו הסופי במצרים. על רקע זה, פרויקט הרחבת נתיב היצוא המוכר בשם פאג'ר פלוס, העובר דרך שטחה של ירדן, תופס מקום מרכזי באסטרטגיית הפיתוח של משק הגז הישראלי. כעת, נראה כי הפרויקט המורכב הזה נמצא סוף סוף בשלבי סיום מתקדמים המקרבים אותו למוכנות תפעולית מלאה.
המטרה המרכזית של הפרויקט היא לאפשר הזרמה של כמויות גז אדירות ממאגר לוויתן אל השוק המצרי, אשר צמא לאנרגיה בשל הגידול הטבעי באוכלוסייה והתרחבות התעשייה המקומית שם, תוך שימוש שוטף בתשתיות הולכה ירדניות. צינור זה אמור לעקוף את המגבלות של הצנרת הישירה לישראל ולמצרים, ולהוות נתיב עוקף, אמין ויעיל. בלב הפרויקט הטכנולוגי עומדת תחנת הדחיסה החדשה הממוקמת באזור אל ח'נאצרי שבירדן. תחנות דחיסה הן רכיב הנדסי קריטי במערכות הולכת גז טבעי, שכן הן שומרות על הלחץ הנדרש בתוך הצינור לאורך קילומטרים רבים, ומאפשרות בכך לדחוף נפחים גדולים הרבה יותר של גז בזמן נתון. במהלך חודש יולי האחרון, נערך ביקור רשמי ומקצועי בתחנת הדחיסה הזו, שבו נמסרו עדכונים משמעותיים לגבי קצב ההתקדמות של העבודות. על פי הנתונים המדויקים שהוצגו באותו ביקור, פרויקט ההקמה במקום כבר חצה רף מרשים של 96% ביצוע, נתון המצביע באופן ברור על כך שהעבודות ההנדסיות והאזרחיות הכבדות כבר מאחורינו, והתחנה מתקרבת בצעדי ענק לשלב המוכנות התפעולית והרצת המערכות הממוחשבות.
מעבר להיבט הטכני הטהור של התקדמות הבנייה, הביקור באל ח'נאצרי סיפק הצצה גם לשיתוף הפעולה האזורי ההולך ומתהדק בתחום התשתיות. במהלך אותו ביקור דנו נציגים רשמיים של מצרים וירדן באפשרות להרחיב את פעילותן של חברות מצריות בתוך גבולות ירדן. אחת החברות המרכזיות שהוזכרו בהקשר המקצועי הזה היא חברת איפרום המצרית, תאגיד ותיק המתמחה במתן שירותי תפעול, הרצה ותחזוקה של מתקני אנרגיה מורכבים ותשתיות נפט וגז. אף על פי שלא יצאה הודעה פומבית רשמית המאשרת כי חברה זו היא אכן הגוף המיועד שזכה במכרז לתפעל את תחנת אל ח'נאצרי החדשה, העיתוי של הדיונים הללו ממש לא נראה מקרי. עצם השיח על כניסת חברת תפעול ותחזוקה מצרית כה גדולה לפעילות בירדן דווקא בעת הזו, מספק למשקיפים אינדיקציה חזקה נוספת לכך שפרויקטי הגז השונים במדינה עוברים פאזה קריטית, משלב ההקמה והבינוי המאסיבי בשטח, אל עבר שלב התפעול השוטף והמסחרי ביום שאחרי.
ההערכות האופטימיות הללו לגבי השלמת הפרויקט הירדני קיבלו חיזוק משמעותי ורשמי ישירות מהשטח העסקי, דרך דיווחיה של הנהלת ניו מד אנרג'י, השותפה הבכירה בפיתוח מאגר לוויתן. בשיחת משקיעים מקיפה שהתקיימה ב-13 באוגוסט, ופעם נוספת בשיחת המשקיעים והאנליסטים המעודכנת שנערכה לאחרונה ב-2 בספטמבר, התייחסה הנהלת החברה בהרחבה לסוגיית התקדמות פרויקט ההולכה הירדני. המסר המרכזי שעבר בשתי השיחות העסקיות הללו היה ברור ועקבי ביותר, פרויקט פאג'ר פלוס מתקדם בדיוק בהתאם ללוחות הזמנים המתוכננים שהוגדרו בתוכנית העבודה המקורית של השותפות, והשלמתו הסופית, הכוללת בתוכה את כל שלבי הבדיקות המחמירות, צפויה להתרחש לקראת סוף שנת 2026. שקיפות מלאה זו מול שוק ההון המקומי והבינלאומי מספקת ביטחון למשקיעים, ומאשררת כי החסמים הלוגיסטיים שעמדו בפני הרחבת היצוא צפויים לרדת מהפרק ממש בחודשים הקרובים.
כדי להבין את התמונה המלאה של פיתוח משק הגז והפוטנציאל העצום שלו, חובה לשלב את ההתקדמות בנתיב הירדני עם החדשות האחרונות והמשמעותיות המגיעות מתשתיות ההולכה הישירות המחברות בין ישראל למצרים. בחודש יולי 2026, ממש במקביל לעדכונים מירדן, הושלם במלואו פרויקט נוסף, מורכב וקריטי לא פחות, הנחת קו ההולכה התת-ימי בין הערים אשדוד לאשקלון. פרויקט תשתיתי זה, שמהווה חלק בלתי נפרד מהשלב הראשון בהסכם היצוא הענק וההיסטורי למצרים ששוויו הכולל מוערך בכ-35 מיליארד דולר, פותר בעיה הנדסית רבת שנים. הקו החדש מגדיל את יכולת ההולכה המקסימלית בצינור הישיר למצרים מנפח של כ-6.5 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה לנפח אדיר של כ-8.5 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה. המהלך האסטרטגי הזה של השלמת הצינור הימי, מצטרף ישירות להשלמת חיבורו של צינור איסוף שלישי וחדש מקרקעית מאגר לוויתן אל אסדת ההפקה המרכזית, צעד טכנולוגי מתקדם שהגדיל את כושר ההפקה הכולל של המאגר בצורה חסרת תקדים.
ההשלכות המסחריות והכלכליות של כלל המהלכים המשולבים הללו על המשק הישראלי, ועל החברות השותפות בלוויתן בפרט, הן פשוט דרמטיות. השלמת פרויקט פאג'ר פלוס הירדני, המתרחשת במקביל להרחבות התשתית והצנרת שכבר הושלמו בתוך גבולות ישראל, צפויה להסיר באופן סופי את רוב מגבלות ההולכה וההזרמה שהעיבו על יכולת הצמיחה של החברות עד כה. הסרת צווארי הבקבוק המעיקים הללו תגדיל בצורה מהותית וניכרת את קיבולת היצוא הזמינה והפנויה עבור מאגר לוויתן דרך הנתיב הירדני העוקף. המשמעות המיידית היא שהחברות המחזיקות בזכויות במאגר יוכלו סוף סוף לתרגם את הגדלת כושר ההפקה היקר שעליו עמלו כה רבות, למכירה בפועל של כמויות גז טבעי נוספות בשוק המצרי הרעב לאנרגיה. הדבר יוביל באופן טבעי לגידול משמעותי בהכנסות של חברות האנרגיה המפיקות, ומתוך כך גם לעלייה חדה בהכנסות המדינה עצמה ממיסים, מהיטלים ישירים ומחלקה ברווחי משאבי הטבע, כספים שישפרו את מאזן התשלומים של ישראל.
למרות התמונה החיובית, האופטימיות הרבה וההתקדמות המהירה והמרשימה, עולם התשתיות דורש מאיתנו להישאר תמיד מחוברים לקרקע המציאות ולעובדות בשטח. נכון לרגע זה, קרי ספטמבר 2026, עדיין לא התקבל אישור פומבי, רשמי ומוחלט מטעם החברות לכך שתחנת הדחיסה באל ח'נאצרי השלימה לחלוטין את כל שלב ההרצה הטכני המורכב, סיימה בהצלחה את כל בדיקות הבטיחות הנדרשות, או החלה לפעול בצורה מסחרית ומלאה המזרימה גז חי בלחצים גבוהים על בסיס יומי. הקמת תשתיות גז היא תהליך הנדסי עדין, מסוכן ורגיש שדורש אפס טעויות, ולכן שלבי הבדיקה וההרצה הם קריטיים, לוקחים זמן ואינם סובלים קיצורי דרך או חפיפניקיות. אף על פי כן, כל הסימנים בשטח, הדיווחים התאגידיים המפורטים למשקיעים וההצהרות הפוליטיות המרומזות, מצביעים לאותו כיוון חיובי בדיוק. ברבעון הנוכחי, ההולך ומתקרב לקו הסיום שלו, התהליך כולו צפוי להגיע אל הישורת האחרונה, וקיבולת ההולכה המשודרגת תהפוך סוף סוף מזמינה על הנייר לזמינה בפועל, מה שיפתח עידן חדש ורווחי בשוק האנרגיה האזורי.
