הזירה הגיאופוליטית במזרח התיכון ממשיכה לייצר תנודות המקרינות על יציבות המשק, כאשר מוושינגטון יוצאת הכרזה דרמטית על הסדר חדש. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חשף מתווה שנועד להוביל לפירוק מנשק של חמאס במקביל לנסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה. המהלך הזה מתרחש תשעה חודשים בדיוק לאחר החתימה על הפסקת האש בתיווך אמריקאי, תקופה שבה המשא ומתן נקלע למבוי סתום סביב יישום השלב השני. המשקיעים והאנליסטים העוקבים אחר פרמיית הסיכון של ישראל בוחנים כעת את המשמעויות של תוכנית 20 הנקודות של טראמפ. התוכנית דורשת מארגון הטרור הנתמך על ידי איראן למסור את ארסנל הנשק שלו ולהשמיד את רשת המנהרות הענפה שנבנתה לאורך השנים. בתמורה, המתווה משרטט נסיגה ישראלית מלאה, כניסה של ממשלה פלסטינית טכנוקרטית חדשה, פריסת כוח ביטחון בינלאומי ותחילת שיקום הרצועה לאחר יותר משנתיים של לחימה אינטנסיבית.
הנשיא האמריקאי הבהיר את שלבי הביצוע בהודעתו ברשתות החברתיות, תוך שהוא מספק מסגרת עבודה מוגדרת. "ההסכם יבוצע בשלבים מובנים בקפידה," ציין טראמפ. "כאשר הפירוק מנשק יושלם, הכוחות הישראליים ייסוגו, וכוח הייצוב הבינלאומי יעבוד עם כוח משטרה פלסטיני חדש כדי לקחת אחריות על כך שעזה תהיה בטוחה לתושביה ולשכנותיה." למרות ההכרזה הנחרצת מהבית הלבן, בחינה קרה של השטח מגלה תמונה מורכבת יותר, שכן נכון לעכשיו לא התקבל שום אישור רשמי או איתות מיידי מהצד הישראלי או מחמאס על הסכמה למתווה. חוסר הוודאות הזה משאיר את השווקים במצב של המתנה דרוכה, כאשר כל התפתחות עשויה להשפיע על שער החליפין ועל סקטורים שלמים הנסמכים על יציבות ביטחונית.
נקודת המחלוקת המרכזית שתקעה את המגעים עד כה נסובה סביב סדר הפעולות. חמאס התעקש ליישם את השלב הראשון במלואו לפני שבכלל ייגש לשולחן הדיונים על מסירת הנשק. הוויתור על אמצעי לחימה, הכוללים רקטות, טילי נ"ט וחומרי נפץ, מהווה פגיעה בגרעין הזהות של הארגון, שחוקתו קוראת להתנגדות חמושה. עם זאת, מוקדם יותר החודש פיזר הארגון את ממשלתו בעזה והחל בהכנות להעברת השלטון לוועדה טכנית בגיבוי האו"ם. המהלך הזה מאותת על שינוי טקטי, גם אם לא בהכרח אסטרטגי. גורמים רשמיים בארה"ב ובמועצת השלום, גוף בינלאומי שהוקם על ידי טראמפ לפיקוח על הפסקת האש, מציגים תמונת מצב אופטימית למדי. הם מתארים תרחיש התואם כמעט לחלוטין את החזון המקורי שהוצג עם הקמת המועצה, מה שעשוי להצביע על התגבשות קונצנזוס בינלאומי רחב סביב מנגנון הסיום של המערכה.
בלב המתווה המסתמן עומד לוח זמנים מדורג, המייצר חלון זמן קריטי של 200 עד 350 ימים לביצוע הפירוק המהותי – תקופה הנפרסת על פני כשבעה חודשים ועד כמעט שנה שלמה. גורמים המעורים בפרטים מודים כי אין תאריך יעד נוקשה לפירוק המלא של חמאס או של קבוצות חמושות אחרות כמו הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. עם זאת, התוכנית מכתיבה כי כוח המשטרה העזתי יעביר את נשקו לידי המינהל הטכנוקרטי המגובה על ידי מועצת השלום בתוך שבועיים בלבד. סעיף זה אינו כולל את הרוב המכריע של פעילי חמאס או את הנשק הכבד, שמסירתו, יחד עם פירוק תשתיות המנהרות, נדחית לשלבים המאוחרים יותר של התהליך. הארכיטקטורה הדו-שלבית הזו מעוררת ספקנות עמוקה בירושלים. גורם אמריקאי בכיר אישר כי ישראל, המטילה ספק רב בנכונות חמאס לוותר על נשקו או על שליטתו העקיפה ברצועה, עודכנה בכל שלב של המשא ומתן. חרף החששות, ישראל לא נדרשת לבצע ויתורים מעבר להתחייבויותיה המקוריות בתוכנית 20 הנקודות, המסתכמות בנסיגת כוחות והפסקת התקיפות האוויריות. משלחת ישראל לאו"ם בחרה שלא לספק תגובה מיידית להתפתחויות.
משתנה נוסף במשוואה הגיאופוליטית הוא תפקידה של איראן. הפטרונית של חמאס נותרה גורם בלתי צפוי, שכן למרות שהמליצה לאנשי הארגון לדחות את ההסכם, יכולתה לספק תמיכה ממשית מוגבלת כעת בשל עיסוקה הגובר בעימות הישיר מול ארצות הברית. הרקע למהלכים הדיפלומטיים הללו נטוע עמוק באירועי השבעה באוקטובר 2023, כאשר מתקפה בהובלת חמאס על דרום ישראל גבתה את חייהם של כ-1,200 בני אדם והובילה לחטיפתם של 251 נוספים. מאז, המערכה הצבאית שינתה את פני האזור. על פי נתוני משרד הבריאות בעזה, מתחילת המלחמה נהרגו למעלה מ-73,000 פלסטינים, נתון הכולל גם את ההרוגים מאז כניסת הפסקת האש לתוקף. נכון להיום, צה"ל מחזיק בשליטה מבצעית על יותר ממחצית משטחה של רצועת עזה, מציאות המותירה אוכלוסייה רחבה במחנות אוהלים צפופים ובשכונות עירוניות שספגו נזק תשתיתי כבד.
היוזמה המדינית החדשה של וושינגטון משרטטת מפת דרכים שאפתנית לסיום הלחימה, הנשענת על פירוק חמאס מנשקו ונסיגה ישראלית מלאה. בעוד שהאמריקאים משדרים אופטימיות זהירה לגבי יישום תוכנית 20 הנקודות בגיבוי בינלאומי, חוסר הוודאות סביב שיתוף הפעולה של הצדדים בפועל מותיר את מבחן התוצאה פתוח לחלוטין. הצלחת המתווה, שאמור להתפרס על פני חודשים ארוכים, תלויה כעת ביכולת לגשר על פערים עמוקים של חוסר אמון ובניטרול השפעות חיצוניות כמו זו של טהראן.
