הבורסה לניירות ערך בתל אביב משמשת כזירת המסחר המרכזית שבה משתקפים שערי המניות ואיגרות החוב של החברות המובילות במשק, כאשר תנודות המחירים והתשואות מושפעות ישירות מתנאי המאקרו, גובה הריבית ורמות הסיכון הגיאופוליטי. בחודשים האחרונים מתפתחת בשוק המקומי תופעה פיננסית רחבה, במסגרתה עשרות חברות ציבוריות מתחומי הנדל"ן, האנרגיה והפיננסים מיישמות תוכניות רכישה עצמית (Buyback) מאסיביות בהיקף מצטבר של מיליארדי שקלים. המגמה הזו מעוררת עניין רב בקרב אנליסטים וסוחרים, שכן היא מעידה על כך שהנהלות רבות מזהות פער משמעותי בין שווי השוק הנוכחי של ניירות הערך שלהן לבין ערכן הכלכלי הפנימי, ובוחרות להפנות עודפי תזרים כדי לתמוך במבנה ההון של עצמן.
אחת הדוגמאות העדכניות המשתלבות בגל הזה היא חברת בלאקאדג' בע"מ, הפועלת כחברה מסחרית הרשומה בישראל ומממנת את פעילותה העסקית, בין היתר, באמצעות סדרות אג"ח ציבוריות. החברה דיווחה רשמית על רכישה עצמית של איגרות חוב מסדרה ג' של החברה (בלאקאדג' אגח ג), במסגרתה רכשה כמות של 10,000 ע"נ בשער עסקה של 1.020 שקלים ובסכום תמורה כולל של 10,200 שקלים. החברה הבהירה כי ניירות הערך שנרכשו יוצאו לחלוטין מן המחזור, מהלך שמקטין את מצבת החוב ברוטו של התאגיד ומנקה התחייבויות עתידיות מהמאזן.
בלאקאדג' אינה לבד במערכה הזו, והמהלך שלה מהווה חלק קטן מגל עמוק הרבה יותר. חברות נדל"ן מניב מובילות, חברות החזקה ויזמיות אנרגיה גדולות בשוק המקומי הודיעו בשבועות האחרונים על השקת תוכניות ביי-באק אגרסיביות. בין הדוגמאות הבולטות ניתן למצוא ענקיות נדל"ן אשר מנצלות את העובדה שאיגרות החוב שלהן נסחרו בתשואות גבוהות, ומבצעות רכישות מוקדמות בשוק כדי "לנעול" רווחי הון חשבונאיים ולצמצם את הוצאות המימון לקראת תקופות של מחזור חוב. במקביל, חברות טכנולוגיה דואליות מנצלות את יתרות המזומנים הדולריות שצברו כדי לרכוש מניות של עצמן בבורסה, כמהלך שנועד להגדיל את הרווח למניה (EPS) עבור בעלי המניות הקיימים.
הניתוח המקצועי של התופעה הזו אינו חד-משמעי ומציג שני צדדים למטבע הפיננסי. מצד אחד, סוחרים רואים בתוכניות הללו איתות חיובי המעיד על נזילות גבוהה וביטחון של ההנהלה בחוסן של החברה, מה שמייצר "רצפה" למחירי הניירות במסחר ומקטין את התנודתיות. מצד שני, מנהלי השקעות רבים מבקרים את התופעה וטוענים כי הסטת משאבים כספיים כה משמעותיים לטובת רכישת ניירות ערך עצמיים מעידה על מחסור חמור במנועי צמיחה ריאליים ועל קושי של החברות למצוא פרויקטים חדשים שיניבו תשואה גבוהה לטווח הארוך. בנוסף, שריפת נזילות לצורך רכישת חוב או מניות בתקופה של אי-ודאות כלכלית מקטינה את כריות הביטחון של החברות, ומותירה אותן חשופות יותר לזעזועים תזרימיים בלתי צפויים.
