השינוי בטעמי ההשקעה של הציבור הישראלי במאי 2026 אינו רק נושא לשיחות סלון, אלא כוח טקטוני המטלטל את שוק ההון המקומי והעולמי כאחד. האנקדוטות על משקיעים שנוטשים את המדדים האמריקאיים לטובת הבורסה בתל אביב או נכסים אלטרנטיביים משקפות מציאות כלכלית שבה ה"מיינסטרים" של ההשקעות מחפש בית חדש. הפער בין הביצועים השקליים של המדדים המובילים הפך למובהק: בעוד שמדד S&P 500 סיים את שנת 2025 עם תשואה שקלית דלה של כ-4%, מדד ת"א-125 זינק בכ-50% באותה תקופה. המגמה הזו החריפה בתחילת 2026; למרות שהמדד האמריקאי עלה בכ-7.7% במונחים דולריים, התחזקות השקל בשיעור דומה של כ-7.6% מחקה כמעט לחלוטין את הרווח עבור המשקיע הישראלי, זאת אל מול עלייה של כ-22% במדד ת"א-125.
הדינמיקה הזו מתבטאת בעוצמה בענף קרנות הנאמנות, שחצה לראשונה את רף 700 מיליארד השקלים בנכסים מנוהלים. בחצי השנה האחרונה נרשמה "בריחה" מאסיבית של כ-6 מיליארד שקל מהקרנות העוקבות אחרי S&P 500, כאשר קרנות הסל ריכזו את עיקר הפדיונות עם כ-4.7 מיליארד שקל. תהליך זה מייצר לחץ נוסף על שער החליפין, שכן המרת הכספים חזרה לשקלים מקטינה את הביקוש לדולר. בסיס הנכסים המפלצתי של הציבור הישראלי, שנאמד כיום ביותר מ-7 טריליון שקל, הופך כל הסטה כזו של אחוזים בודדים לכדור שלג שקשה לעצור.
המשקיעים שלא רצו לנטוש לחלוטין את השוק האמריקאי מצאו מקלט בקרנות מנוטרלות מטבע, שגייסו כחצי מיליארד שקל בחצי השנה האחרונה. קרנות אלו מאפשרות ליהנות מעליית המדד ללא חשיפה לשער הדולר, אך הן טומנות בחובן סיכון מובנה: במקרה של משבר עולמי חריף, הדולר נוטה להתחזק כנכס מקלט. משקיע בקרן מנוטרלת עלול למצוא את עצמו בסיטואציה של "הפסד כפול" – גם ירידה בערך המדד וגם חוסר יכולת ליהנות מהתחזקות המטבע המגנה על התיק.
בזירה המקומית, הנהנות המרכזיות הן הקרנות המנייתיות הישראליות, שגייסו כ-3.6 מיליארד שקל בחצי השנה האחרונה. קרנות כמו הראל מחקה ת"א-35 ואי בי אי סל אינדקס בנקים הפכו לענקיות במונחים מקומיים, כאשר האחרונה מנהלת כ-13.4 מיליארד שקל והיא הקרן הגדולה בישראל כיום. המגמה מחלחלת גם לחיסכון ארוך הטווח; מסלולי ה-S&P 500 בפנסיה ובגמל רשמו פדיונות וניודים שליליים בהיקף מצטבר של למעלה מ-11 מיליארד שקל בחצי השנה האחרונה.
עבור בנק ישראל, המצב מציב אתגר מורכב. התחזקות השקל אמנם מסייעת בריסון האינפלציה, שנותרה ברמה של כ-3.89%, אך היא פוגעת אנושות ביצואנים, ובמיוחד בסקטור ההייטק המהווה כ-11% מהתוצר. ככל שהציבור ממשיך להמיר חשיפה דולרית לשקלית בגלל ביצועי החסר של התיק המגודר, הלחץ על שער החליפין (שירד לאחרונה לאזור ה-2.90 שקלים) גובר. המעגל הזה מזין את עצמו: השקל מתחזק, המשקיעים בחו"ל נפגעים, הם מחזירים כסף לישראל, והשקל מתחזק עוד יותר. השוק המקומי אולי פורח בטווח הקצר, אך השאלה הגדולה היא מתי המחיר שישלמו היצואנים יתחיל להקרין חזרה על רווחיות החברות בתל אביב.
