במשך עשרות שנים, הפדרל ריזרב פעל תחת מה שמכונה "המנדט הכפול": שמירה על יציבות מחירים לצד חתירה לתעסוקה מקסימלית. המטוטלת הזו, שנעה ללא הרף בין הצורך לרסן את האינפלציה לבין הרצון למנוע אבטלה, נראתה בתחילת שנת 2026 כמי שהגיעה לנקודת איזון נדירה. אולם, ניתוח חדש של כלכלני UBS Global Research מצביע על כך שהשקט הזה היה זמני בלבד. נראה כי הבנק המרכזי האמריקאי משנה שוב את כיוונו ונוטה חזרה לעבר התמקדות מוגברת באינפלציה, מהלך שנובע במידה רבה מזעזועים חיצוניים שהגיעו מהמזרח התיכון וערערו את תחזיות הצמיחה והמחירים הגלובליות.
כדי להבין את גודל השינוי, כדאי להביט לאחור על הדרך שעבר המשק האמריקאי מאז גלי האינפלציה שליוו את היציאה ממגפת הקורונה. באותן שנים, סדר העדיפויות של הפד היה ברור וחד-משמעי: ריסון המחירים עמד מעל הכל. המשימה הזו הייתה קלה יחסית לביצוע מבחינה פוליטית וציבורית, שכן שוק העבודה הפגין חוסן יוצא דופן, מה שאפשר לבנק להעלות ריבית באגרסיביות מבלי לגרום לעלייה חדה באבטלה. ככל שהלחצים האינפלציוניים התפוגגו במהלך שנת 2025, החלו קובעי המדיניות להפנות את תשומת לבם לדאגה הנגדית – החשש מהאטה בשוק העבודה.
הכלכלן ארנד קפטיין מ-UBS מצא כי בנקודת הזמן שקדמה לאירועי תחילת 2026, המשקל שהעניק הפד לנתוני האבטלה בתוך מערכת השיקולים שלו השתווה ואף עלה במעט על המשקל שניתן לאינפלציה. המשמעות הייתה שהבנק המרכזי עבר לעמדה מאוזנת יותר, כזו שאינה נחשבת "נצית" מדי (המתמקדת בריסון) או "יונית" מדי (המתמקדת בתמריצים). אלא שהמציאות הגיאופוליטית טרפה את הקלפים. זעזוע הסטגפלציה – מצב שבו האינפלציה עולה בעוד הצמיחה נבלמת – המגיע כעת מהמזרח התיכון, דוחק את הפד לפינה ומאלץ אותו להחזיר את הדגש למאבק בעליות המחירים.
המתודולוגיה שבה השתמשו הכלכלנים כדי לאבחן את השינוי הזה מרתקת בפשטותה המקצועית. הם בחנו את "תרשים הנקודות" (Dot Plot), אותו מסמך שבו חברי הוועדה המוניטרית של הפד מציגים את תחזיות הריבית שלהם, והצליבו אותו עם שינויים בתחזיות האינפלציה והאבטלה הרשמיות. הניתוח הסטטיסטי הראה כיצד לאורך השנה האחרונה קו האבטלה וקו האינפלציה במודל של הפד הצטלבו. בעוד שבסוף 2024 המשקל של האינפלציה היה כפול מזה של האבטלה, הרי שבתחילת 2026 הם הגיעו לשוויון. כעת, המגמה מתהפכת שוב כלפי מעלה לטובת האינפלציה.
האתגר הנוכחי שונה מהותית מזה שעמו התמודד הפד בשנים 2022-2023. אז, הצמיחה הכלכלית הייתה חזקה מספיק כדי לספוג את המכות של העלאות הריבית. כיום, הסיטואציה מורכבת בהרבה: עלייה מקבילה בשיעורי האבטלה ובלחצים האינפלציוניים מחייבת את מקבלי ההחלטות לבצע ויתורים כואבים. אם יבחרו להוריד ריבית כדי לתמוך בשוק העבודה המחלש, הם מסתכנים בליבוי האינפלציה שנובעת מהזעזועים העולמיים. אם יבחרו להשאיר ריבית גבוהה כדי להילחם במחירים, הם עלולים להחריף את המיתון.
המבחן האמיתי הראשון ליישום המדיניות החדשה הזו יגיע ביוני הקרוב, עם פרסום סיכום התחזיות הכלכליות החדש של הפדרל ריזרב. שם נוכל לראות באופן רשמי כיצד חברי הוועדה מתכוונים ליישב את הניגוד בין שני צדי המנדט שלהם. נכון לעכשיו, התחושה בשוק היא שהבנק המרכזי מכין את הקרקע לעמדה נחושה יותר מול המחירים, גם במחיר של פגיעה מסוימת בתעסוקה. זהו מסר של מפכח לשווקים, שמזכיר כי למרות הניסיונות לאזן את המערכת, יציבות המחירים נותרה עמוד השדרה של המדיניות המוניטרית האמריקאית, במיוחד בתקופות של אי-יציבות גלובלית.
