האיראנים הודיעו אתמול על סגירת מצרי הורמוז, הממוקמים בנקודה אסטרטגית בין איראן לעומאן, ומשמשים כצוואר בקבוק שדרכו זורמת כחמישית מתפוקת הנפט העולמית מדי יום. חסימה של המעבר הזה, אפילו אם תהיה חלקית או זמנית, עלולה להוביל למחסור חמור ומיידי באספקה העולמית ולזינוק חסר תקדים במחירים שיקרין באופן ישיר על תחנות הדלק, תעשיית התעופה, מפעלי הייצור ומשקי הבית בכל רחבי הגלובוס.
העניין הוא שבינתים המשקיעים לא קונים את הסיפור, ומתמחרים פתרון כבר בטווח של שבוע. אין ספק שהזינוק של הנפט כ 15%אינו עניין של מה בכך, אך בסופו של דבר סגירת מצרי הורמוז תחודש תומחר בעבר בממוצע זינוק של 30-40%. מפתה לומר כי מחצית מהעליה שווה מחצית מתקופת המלחמה, וכמובן שאין זה אקויולנטי באמת, אך עובדתית המשקיעים לא בפאניקה.
זה נכון גם לאחר הפצצת באר נפט בסעודיה וגם כשאופ"ק איכזבה עם העלאת תפוקות מזערית וחסרת חשיבות.
כל הסיפור הוא משך המלחמה וסגירת המצרים, וההערכה היא כי במידה ונגלוש אל מעבר לשבועיים מלחמה ללא פתרון באופק, בהחלט יתכן וזהו הקטליזטור שיוביל למיתון עולמי עמוק. מחירי אנרגיה גבוהים מכבידים באופן ישיר על כוח הקנייה של הצרכנים ופוגעים בשורת הרווח של חברות תעשייה הצורכות כמויות גדולות של דלק וחשמל. המצב מורכב עוד יותר עבור הבנקים המרכזיים, שכבר עתה נאבקים בלחצים אינפלציוניים מתמתנים אך לא מבוטלים, שכן הם עלולים להיאלץ להעלות את הריבית בחדות כדי לבלום את עליות המחירים, מהלך שעלול לעצור כל צמיחה כלכלית ויגביר את הסיכויים למשבר פיננסי.
ההשלכות של משבר אנרגיה כזה אינן נעצרות רק במחיר החבית, אלא מחלחלות לכל מגזרי המשק. חברות התעופה יאלצו להעלות דרמטית את מחירי הכרטיסים ולפגוע בביקוש לנסיעות, בעוד שמפעלי תעשייה כבדה יסבלו מירידה ברווחיות ואולי אף יאלצו להשבית קווי ייצור. עבור הצרכן הקצה, מדובר בהתייקרות רוחבית של סל המזון, החימום והתחבורה, דבר שיקטין משמעותית את ההכנסה הפנויה. במקביל, המצב עשוי להאיץ את המעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות כחלק מניסיון של מדינות מערביות להפחית את התלות בדלקים פוסיליים ממקורות לא יציבים.
כאמור, כל זאת לא מגולם כרגע וסטית התקן דוקא נבלמה ואף נרגעה במקצת. רף ה 80$ לחבית כבר יהווה קפיצת מדרגה ורמז כי הדברים באיראן מתקדמים פחות טוב מהצפוי, וכך גם ניתן להעריך את המשקיעים בעקיפין ביחס למשך המלחמה.
