הכבישים בישראל ממשיכים להתמלא בקצב מהיר, והנהגים מבלים שעות ארוכות יותר מאחורי ההגה. מנתונים רשמיים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי סך הנסועה של כלל כלי הרכב המנועיים בישראל הגיע בשנת 2025 לשיא חדש של 69.3 מיליארד קילומטרים. מדובר בעלייה של 2.6% בהשוואה לשנת 2024, שממשיכה את מגמת הגידול העקבית בהיקפי התנועה בשנים האחרונות. בסך הכל נרשמו בישראל באותה שנה 4,370,695 כלי רכב מנועיים פעילים, כאשר כלי הרכב הפרטיים מהווים את הרוב המכריע עם כ-3.8 מיליון כלי רכב, ואחראים לנתח של 80.5% מכלל הקילומטראז' השנתי שנצבר בכבישי הארץ.
הסיבה לתחושת המחנק היומיומית בצירים המרכזיים מקבלת אישור מתמטי מובהק בניתוח ארוך טווח שמציגה הלשכה על פני שני עשורים. בין השנים 2005 ל-2025 גדלה מצבת כלי הרכב בישראל פי 2.1, וסך הנסועה השנתית זינק ב-66%. מנגד, קצב הפיתוח של תשתיות התחבורה פיגר באופן דרמטי מאחור: שטח הכבישים גדל באותה תקופה ב-31% בלבד, ואילו אורך הכבישים עלה ב-43%. הפער המתרחב בין כמות המכוניות והקילומטרים שהן גומאות לבין שטח האספלט הזמין ממחיש מדוע עומסי התנועה הולכים ומחריפים, ומדגיש את התלות הגבוהה ברכב הפרטי אל מול אתגרי התחבורה הציבורית. מגמת התנועה המוגברת באה לידי ביטוי גם בצריכת הדלק במשק, כאשר מכירות הסולר לתחבורה עלו בשנת 2025 ב-2.8% והסתכמו ב-3,428 אלפי טונות, בעוד צריכת הבנזין רשמה עלייה מתונה של 0.3% לרמה של 3,451 אלפי טונות.
אחד הממצאים הבולטים בדוח נוגע לפער העמוק בדפוסי הנהיגה בין רכבים בבעלות פרטית לבין רכבים מציים ובפרט רכבי ליסינג. הנסועה השנתית הממוצעת של רכב פרטי חדש, שעלה לכביש בשלוש השנים האחרונות ונמצא בבעלות חברת ליסינג, עמדה על 26.6 אלף קילומטרים, בהשוואה ל-16.7 אלף קילומטרים בלבד לרכב פרטי חדש בבעלות פרטית. הפער המשמעותי הזה בא לידי ביטוי בכך שכלי רכב של חברות החכר היוו 20.4% ממצבת כלי הרכב הפרטיים החדשים, אך חלקם בסך הנסועה של קבוצה זו הגיע ל-27.7%. לעומת זאת, רכבים פרטיים בבעלות פרטית ייצגו 68.4% ממצבת הרכבים החדשים, אך חלקם בנסועה עמד על 58.0% בלבד. הנתונים הללו מלמדים כי מחזיקי רכב צמוד מנצלים אותו במידה רבה יותר לנסיעות יומיומיות ארוכות, בעוד נהגים פרטיים נוטים לברור ולצמצם את נסיעותיהם.
סוג ההנעה וגיל הרכב מהווים גורמים מכריעים בקילומטראז' המצטבר. הכלל לפיו ככל שכלי הרכב חדש יותר כך הוא נוסע יותר נשמר בכל הקטגוריות: רכב פרטי בבעלות פרטית שגילו עד שלוש שנים נסע בממוצע 16.7 אלף קילומטרים, בעוד הנסועה של רכבים ישנים יורדת בהדרגה עד ל-4.3 אלף קילומטרים בלבד ברכבים שגילם עולה על שלושים שנה. במקביל, רכבים חדשים בעלי הנעות חסכוניות או חלופיות נוסעים מרחקים ארוכים בהרבה לעומת מקביליהם המונעים בבנזין. כלי רכב פרטיים חדשים המונעים בחשמל וכלי רכב היברידיים מסוג פלאג-אין גמעו בממוצע 21.3 אלף קילומטרים בשנה, ורכבי סולר חדשים הגיעו לממוצע של 24.0 אלף קילומטרים, לעומת 18.3 אלף קילומטרים לרכבי בנזין חדשים. יתרה מזאת, בקרב כלי הרכב החשמליים הפרטיים בבעלות פרטית, כ-59.2% מהנהגים נסעו בין 20 ל-25 אלף קילומטרים בשנה, עדות מובהקת לכך שהחיסכון בעלויות הטעינה מעודד נסיעות מרובות.
שנת 2025 סימנה גם ציון דרך היסטורי בשוק המוניות המקומי, כאשר לראשונה נרשמו בישראל יותר מוניות בעלות הנעה היברידית מאשר מוניות המונעות בסולר. מצבת המוניות ההיברידיות טיפסה ל-12.9 אלף כלי רכב לעומת 10.2 אלף מוניות סולר, מהפך סביבתי משמעותי בענף המאופיין בשעות נסיעה רבות. עם זאת, הנסועה השנתית הממוצעת הגבוהה ביותר בענף שייכת למוניות החשמליות, עם שיא של 65.7 אלף קילומטרים לרכב, אם כי קבוצה זו עדיין קטנה ומונה כ-650 מוניות בלבד. מגמה דומה נרשמה גם בקרב הדו-גלגלי, שם אופנוע חשמלי נסע בממוצע 8.5 אלף קילומטרים לעומת 7.7 אלף קילומטרים באופנוע רגיל, נתון המושפע מכך שמרבית הכלים החשמליים חדשים על הכביש ומשמשים לשליחויות אינטנסיביות.
במבט בינלאומי, הנסועה השנתית לנפש בישראל עמדה על 6.9 אלף קילומטרים בשנת 2024, נתון המציב את ישראל מעל מדינות כמו צ'כיה, שוודיה ויפן שבהן נרשמו 5.6 עד 5.8 אלפי קילומטרים לנפש. עם זאת, הנתון הישראלי נמוך ממדינות רבות אחרות ב-OECD, דוגמת שווייץ, בריטניה, דנמרק, אוסטרליה וסלובניה שמובילה עם 10.7 אלף קילומטרים לנפש. השילוב של צפיפות אוכלוסין גבוהה, שטח מדינה קטן ופיגור מתמשך בהרחבת נתיבי התנועה גורם לכך שגם עם היקף נסועה ממוצע ביחס לעולם, תחושת הגודש בכבישי ישראל חריפה במיוחד וממשיכה להעמיד במבחן יומיומי את המשק, שעות העבודה ואיכות חיי התושבים.
