במסדרונות משרד האוצר מתגבשת יוזמה שאפתנית שנועדה להתמודד ישירות עם אחת הדאגות הבוערות ביותר של הכלכלה הישראלית: שמירה על יזמי ההייטק, המשקיעים וההון המקומי בגבולות המדינה. על רקע המציאות הביטחונית המורכבת, הלחימה המתמשכת ואי־הוודאות הפוליטית והכלכלית, מתחזק החשש מגל עזיבה של חברות ומוחות לחו"ל. התשובה שמקדמים גורמי המקצוע שואבת השראה ישירה מאחד ממנועי הצמיחה הבולטים של אקוסיסטם החדשנות האמריקאי – מנגנון הטבות מס ייעודי המכונה QSBS, שמטרתו להעניק פטור מלא ממס רווחי הון ליזמים ולמשקיעים בחברות הזנק צעירות.

הרעיון המרכזי מבוסס על המודל הפדרלי בארצות הברית, המתייחס למניות של חברות עסקיות קטנות וכשירות. בעוד שבישראל מנגנוני הטבות מס כמו "חוק האנג'לים" נחשבים למסורבלים ורוויי בירוקרטיה, הכלי האמריקאי מתאפיין בפשטות מובהקת. חברה שמנפיקה מניות בעת שסך נכסיה עומד על פחות מ־75 מיליון דולר – רף שמקיף את הרוב המכריע של חברות ההזנק בשלביהן המוקדמים – מאפשרת לבעלי המניות שלה ליהנות מפטור מלא ממס בעת מימוש. החוק קובע כי החזקה במניות במשך חמש שנים מקנה פטור מלא ממס רווחי הון עד לתקרה של 15 מיליון דולר, או עד לגובה של פי עשרה מסכום ההשקעה המקורי, לפי הגבוה מביניהם.

ההשלכות של מנגנון כזה על הכיס של יזמים ועובדים הן דרמטיות. כדי להבין את גודל הפער, די לבחון תרחיש שבו עובד מחזיק בנתח של 1% בחברה צעירה, אשר מגיעה בתוך חמש שנים לשווי של מיליארד דולר. אם הוא מוכר את מניותיו בתמורה ל־15 מיליון דולר, הוא אינו נדרש לשלם אפילו דולר אחד של מס. במקרה של החזקה בשיעור של 2% ומכירה ב־30 מיליון דולר, המס יחול אך ורק על החלק שמעבר לתקרה, כלומר על 15 מיליון דולר בלבד. עבור משקיעים, המנגנון משמעותי עוד יותר: משקיע שהזרים לחברה 20 מיליון דולר יהיה זכאי לפטור של פי עשרה מהשקעתו, ומכאן שיוכל לממש מניות בשווי של עד 220 מיליון דולר בפטור מלא לחלוטין.

חשוב להבין שההטבה האמריקאית אינה חלה על אופציות אלא אך ורק על מניות ממש, כאשר הכללים אף רוככו במטרה להעניק פטור חלקי למממשים מוקדם יותר: 50% פטור לאחר שלוש שנות החזקה, ו־75% פטור לאחר ארבע שנים. עם זאת, במצב המשפטי הקיים, יזמים ומשקיעים שהם תושבי ישראל אינם יכולים ליהנות מפירות ה־QSBS גם אם הם בוחרים לרשום את הסטארט־אפ שלהם בארצות הברית. כל עוד מרכז חייהם בישראל, רשות המסים דורשת מהם מס רווחי הון מקומי בשיעור של 25% עד 30%. הדרך החוקית היחידה עבורם לנצל את הפטור האמריקאי היא ניתוק תושבות מלא מישראל טרם הקמת המיזם – מהלך שרבים החלו לשקול ברצינות נוכח התנאים הנוכחיים.

החשש מפני תמריץ כלכלי מובהק לרילוקיישן הוא בדיוק מה שמניע את אנשי המקצוע בירושלים להקדים תרופה למכה. באוצר מבינים שהשילוב בין אתגרים ביטחוניים ופוליטיים לבין נחיתות מיסויית מול ארצות הברית עלול ליצור כדור שלג שפוגע בעמוד השדרה של המשק. לכן נבחנת האפשרות להעתיק את המנגנון לחקיקה הישראלית, עם תקרה מקבילה שתעמוד על כ־45 עד 46 מיליון שקל (שווה הערך השקלי לתקרה האמריקאית), תוך התאמת מדרגות ההחזקה לתנאי השוק המקומי.

הדיונים על פטור מורחב זה מתנהלים במקביל למחלוקת סוערת אחרת שעלתה לאחרונה על סדר היום: הכוונה לבחון הכבדת מס על אופציות לעובדים במסגרת סעיף 102 לפקודת מס הכנסה. סעיף זה מאפשר לעובדים לדחות את תשלום המס עד למועד המימוש בפועל, ולשלם מס מופחת של 25% במקום מס הכנסה שולי על שכר שיכול להגיע עד 50%. ברשות המסים העלו הצעות להעלות את המס על אופציות ל־30% או להגביל את תקרת ההטבה, אך צעדים אלו נתקלו בהתנגדות ובחילוקי דעות עמוקים בתוך משרד האוצר עצמו, מתוך הבנה שהעברת מסרים לעומתיים כלפי עובדי ההייטק עלולה לשדר חוסר יציבות.

בבחינה כוללת, המדיניות המתגבשת מציגה תמונה מרתקת של תעדוף כלכלי. מצד אחד, נשקל צמצום מסוים בהטבות המס של עובדים מן השורה, ומנגד נבחנת הענקת פטור גורף וחסר תקדים דווקא ליזמים הבכירים ולמשקיעים האמידים. אף שהמהלך עשוי לעורר ביקורת ציבורית סביב חלוקת הנטל, באוצר סבורים כי בכל הנוגע להנעת הכלכלה, משיכת הון זר ומניעת הגירה של החברות הבאות – מנגנון מס ישיר, פשוט ואגרסיבי בדמות פטור מלא מרווחי הון הוא הכלי היעיל ביותר לשמירה על מעמדה של ישראל כמעצמת הייטק עולמית.