רוחות של שינוי מנשבות במסדרונות הממשל האמריקאי, ומאלצות את השווקים הגלובליים לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע ליציבות הגיאופוליטית במזרח התיכון. במהלך ועידת הטכנולוגיה All-In שהתקיימה ביום שלישי בלוס אנג'לס, סגן נשיא ארצות הברית ג'יי.די ואנס שרטט קו ברור המפריד בין האינטרסים של וושינגטון לאלו של ירושלים. המסר שהועבר למשקיעים ולמקבלי ההחלטות היה חד וחלק: עידן ההליכה העיוורת בתלם המשותף עובר טרנספורמציה למודל עבודה פרגמטי וקר. לדברי ואנס, יותר מכל נשיא אחר בארבעים השנים האחרונות, דונלד טראמפ "הראה נכונות להיפרד מ'ביבי' נתניהו כאשר הוא מרגיש שהאינטרסים של העם האמריקאי שונים מהאינטרסים של ממשלת ישראל". ההתבטאות הזו אינה נזרקת לחלל הריק, אלא נשענת על קרקע פוליטית רועדת לקראת בחירות האמצע שיתקיימו בנובמבר הקרוב. המפלגה הרפובליקנית מזהה סכנה ממשית לאובדן השליטה בקונגרס, תרחיש שעלול לשתק לחלוטין את סדר היום של טראמפ בשנתיים הנותרות לכהונתו, ולכן בכיריה פועלים במרץ להתנער ממדיניות שנתפסת כלא פופולרית בקרב הבוחר האמריקאי.

המספרים מגבים את הלך הרוח החדש בוושינגטון ומספקים הצצה להלך הרוח של הצרכן והבוחר האמריקאי. סקר של מכון פיו מסוף חודש מרץ, תקופה שבה ארצות הברית הייתה מעורבת אקטיבית במלחמה מול איראן, חושף תמונה עגומה עבור ההסברה הישראלית. שישים אחוזים מהמבוגרים בארצות הברית מחזיקים בדעה שלילית על ישראל, בעוד שחמישים ותשעה אחוזים הביעו חוסר אמון ביכולתו של נתניהו לנהל עניינים בינלאומיים. מדובר בזינוק משמעותי של שבעה אחוזים בשתי הקטגוריות, נתון שמהדהד היטב בחדרי הישיבות של חברות ביטחוניות וטכנולוגיות הנשענות על שיתופי פעולה בין המדינות. הירידה בפופולריות מגיעה לאחר שלוש שנים רצופות של עימותים צבאיים במזרח התיכון, אשר שחקו את הסבלנות האמריקאית. ואנס התייחס לביקורת מצד היריבים הפוליטיים והוסיף כי "אני מוצא את זה קצת אירוני… שיש דמוקרטים שמבקרים את דונלד טראמפ על מערכת היחסים שלו עם ביבי, כשהוא הנשיא היחיד שניצב ואמר שביבי הוא שותף טוב, אבל יש לנו דעות שונות או שהוא טועה מנקודת המבט של ארצות הברית".

למרות הרטוריקה המצננת, המעטפת המקצועית והכלכלית בין המדינות עדיין שומרת על יציבות מסוימת, במיוחד במגזרים עתירי ידע. ואנס הקפיד להדגיש כי "ישראל הייתה שותפה חשובה בכל הנוגע לטכנולוגיה צבאית, בכל הנוגע לשיתוף מודיעין, אבל לפעמים ארצות הברית לא תמיד מסכימה עם ישראל". ההפרדה הזו בין הדרג המדיני לדרג המקצועי מייצרת דיכוטומיה עבור משקיעים מוסדיים. מצד אחד, תעשיות הביטחון והסייבר הישראליות ממשיכות להוות עוגן טכנולוגי קריטי עבור הפנטגון, אך מצד שני, היעדר גיבוי מדיני מוחלט עלול לייצר תנודתיות באישור עסקאות עתידיות או בהעברות כספי סיוע. המעבר ממדיניות של ברית בלתי מעורערת למערכת יחסים המבוססת על כדאיות נקודתית דורש מהשוק לתמחר מחדש את סיכוני הגיאופוליטיקה באזור, תוך הבנה שהמטרייה האמריקאית פתוחה כעת רק כאשר כיוון הרוח משרת את האינטרס הכלכלי והפוליטי הפנימי של ארצות הברית.

כדי להבין את עוצמת הטלטלה הנוכחית, יש להתבונן בפרספקטיבה ההיסטורית של יחסי המנהיגים. טראמפ הרבה למתג את עצמו כנשיא שעשה הכי הרבה עבור ישראל, החל מהעברת השגרירות לירושלים וביטול הסכם הגרעין של ברק אובמה במהלך כהונתו הראשונה ב-2018, ועד להבטחת שחרור החטופים מעזה ב-2025 במהלך כהונתו השנייה והלא רציפה. המלחמה המשותפת שהוא ונתניהו פתחו נגד איראן בחודש פברואר נרשמה בדפי ההיסטוריה כפעולה הצבאית המשותפת הראשונה אי פעם של שתי המדינות. הידידות הפומבית בין השניים הובילה לכך שנתניהו זכה ליותר ביקורים בבית הלבן מכל מנהיג עולמי אחר, ושניהם הפכו את הקשר ההדוק למוטיב מרכזי בקמפיינים שלהם. עם זאת, הקרע הנוכחי מזכיר לרבים את המשבר החמור ביותר שידעו היחסים מאז בחירתו של נתניהו ב-2009, אשר התרחש ב-2015 מול ממשל אובמה סביב סוגיית הגרעין האיראני. אלא שהפעם, המחלוקת מגיעה מתוך המחנה שנחשב לאוהד ביותר של ישראל.

הסדקים העמוקים נפערו כאשר המטרות המשותפות של ארצות הברית וישראל במלחמה מול איראן, שכללו חילופי שלטון וחיסול סופי של הפוטנציאל הגרעיני האיראני, עלו על שרטון. ההחלטה האמריקאית לסיים את המערכה ללא תוכנית ברורה לחסימת דרכה של הרפובליקה האסלאמית לפצצה, לצד ההסכמה להיכנס להסכם גרעין אזרחי עם ערב הסעודית מבלי להתעקש על נורמליזציה עם המדינה היהודית, שינו את כללי המשחק. הצעדים הללו מאותתים על ניסיון אמריקאי לבסס ארכיטקטורה אזורית חדשה, שבה ישראל היא שחקן חשוב אך לא בלעדי. ואנס סיכם את התפיסה הזו באמירה מהדהדת בוועידה והכריז כי "אנחנו לא יכולים לתת למדיניות החוץ שלנו במזרח התיכון להיות כפופה למדינת ישראל". התבטאות זו, יחד עם סירובו של ואנס להתנער מאיש התקשורת טאקר קרלסון שקידם תיאוריות קונספירציה, עוררה זעם רב בקרב גורמים פרו-ישראליים שעד כה תמכו במדיניותו של טראמפ.

התגובות בוושינגטון לא איחרו לבוא והציפו את המתח הקיים בתוך המחנה השמרני. ג'ונתן שנצר, מנכ"ל הקרן להגנת הדמוקרטיות, מכון מחקר רב השפעה שתמך במלחמה באיראן, תהה מדוע סגן הנשיא חש צורך לבקר דווקא את ישראל ולא מדינות כמו קטאר, סעודיה או אוקראינה. התבטאויות אלו מצטרפות לביקורת של הת'ר ג'ונסטון, מייסדת עמותה אוונגליסטית, שהאשימה את ואנס בניסיון לצבור הון פוליטי על גבם של שונאי ישראל. הצהרותיו האחרונות של סגן הנשיא מסמנות נקודת מפנה דרמטית במערכת היחסים הבילטרלית בין המדינות. בעוד שוושינגטון ממקדת את מאמציה בהישרדות פוליטית לקראת בחירות האמצע, התמיכה ההיסטורית בירושלים עוברת בחינה מחדש ומומרת בגישה קרה ומחושבת יותר. משקיעים, חברות ביטחוניות ומקבלי החלטות ייאלצו מעתה לנווט במציאות מורכבת שבה הברית הגיאופוליטית נמדדת במונחים של עלות ותועלת ללא סנטימנטים מיותרים.