המהלכים הפוליטיים האחרונים משרטטים מחדש את מפת הכוח לקראת תאריך היעד להגשת הרשימות, כאשר שחקנים חדשים וותיקים מנסים לבסס את מעמדם. מאחורי הקלעים של הקמת מפלגת עם ישראל, התרחשה פגישה חשאית בלשכת ראש הממשלה. תת-אלוף במילואים עופר וינטר, שהצהיר קודם לכן כי ימנע מריצה משותפת עם פוליטיקאים מכהנים, ישב בארבע עיניים עם בנימין נתניהו. על השולחן הונחה הצעה ברורה: שריון ברשימת הליכוד לכנסת הקרובה, לצד מקומות מובטחים נוספים עבור אנשיו של הקצין הבכיר. הצעד הזה ממחיש את הניסיון של מפלגת השלטון לבלום זליגת קולות ימינה באמצעות ספיגת איומים פוטנציאליים לתוך המערכת הקיימת.
ההצעה נדחתה. וינטר בחר לצאת לדרך עצמאית והשיק את מפלגתו, אך הדינמיקה קיבלה תפנית מהירה. יומיים בלבד לאחר מכן, הוא הביע תמיכה פומבית בנתניהו לתפקיד ראש הממשלה. הפער בין ההצהרות המוקדמות על ריצה עצמאית וריחוק מהממסד הפוליטי הקיים, לבין הפגישה וההמלצה שלאחר מכן, עורר סימני שאלה בקרב משקיפים פוליטיים. החשש בסביבת נתניהו, שהודהד גם על ידי בנו יאיר, היה כי וינטר עשוי בסופו של דבר להמליץ על אביגדור ליברמן להרכבת הממשלה. הלחץ עשה את שלו, והוביל את וינטר לפרסם הבהרה חדה. "אנחנו לא עובדים אצל אף אדם, רק אצל עם ישראל. לא נרקוד לפי החליל של אף אחד", צוטט יו"ר המפלגה הטרייה, בניסיון לקבע תדמית בלתי תלויה.
עבור המגזר העסקי והמשקיעים המקומיים, חוסר הבהירות סביב הרכב הקואליציה העתידית מהווה גורם מעכב. כאשר דמויות מפתח צבאיות נכנסות לזירה ומייצרות תנודתיות במפת המנדטים, היכולת של השוק לתמחר יציבות שלטונית יורדת. כל מנדט שזז בין הגושים או בתוך גוש הימין משפיע ישירות על סבירות ההעברה של רפורמות כלכליות ותקציבי מדינה. במערכת שבה כל קול קובע, הסירוב של וינטר להיבלע בתוך הליכוד מאלץ את המערכת הפוליטית להיערך לתרחישים של משא ומתן קואליציוני מורכב בהרבה ביום שאחרי סגירת הקלפיות.
שעון החול הפוליטי הולך ואוזל. התאריכים הקשיחים להגשת הרשימות, השמיני והתשיעי בספטמבר, דוחקים את ראשי המפלגות למהלכי בזק. במוקד תשומת הלב נמצא שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמוצא את עצמו בקרב הישרדות פוליטי. כניסתו של וינטר למירוץ משנה את מאזן הכוחות ודוחפת את מפלגתו של סמוטריץ', על פי הסקרים האחרונים, אל מתחת לאחוז החסימה. שר אוצר מכהן שנאבק על מקומו בכנסת הבאה משדר מסר בעייתי לשווקים הפיננסיים, שכן קשב המשרד מופנה בהכרח לקמפיין בחירות ולא לניהול המאקרו-כלכלה. כדי למנוע מחיקה פוליטית, מתנהלים מגעים מתקדמים לאיחוד כוחות עם יו"ר מפלגת זהות, משה פייגלין.
ההסכם המתגבש, שעשוי לראות אור באופן מיידי, משרטט חלוקת כוח חדשה. פייגלין צפוי להתברג במקום השני ברשימה המאוחדת, כאשר נציגים נוספים מטעמו ישובצו במורד הרשימה. החיבור הזה אינו רק טכני אלא נושא בחובו פוטנציאל לשינוי הקו הכלכלי של המפלגה. זהות, שחרתה על דגלה בעבר תפיסת עולם ליברטריאנית ושוק חופשי קיצוני, חוברת כעת לשר אוצר שמנהל כלכלה בשעת מלחמה. השוק בוחן מקרוב את המיזוג הזה, בניסיון להבין האם קולות של צמצום רגולציה והפרטה יקבלו ביטוי מעשי במצע המשותף, או שמא מדובר בנישואי נוחות שנועדו אך ורק לצלוח את הרף האלקטורלי.
מעבר לזירה הימנית, תנועות טקטוניות מורגשות גם באזורים אחרים של המפה הפוליטית. מגעים למיזוג מתנהלים בין גלעד ארדן, בני גנץ וחילי טרופר. על פי הדיווחים, השלושה מוצאים את עצמם כעת מחוץ לטווח הבטוח של אחוז החסימה, נתון שמחייב חשיבה מחודשת על מבנה הריצה. איחוד כוחות בין דמויות כה מרכזיות, שחלקן החזיקו בתיקים בכירים בעבר ובהווה, מעיד על שבריריות המערכת. כאשר מנהיגים פוליטיים נאלצים לחבור יחד רק כדי לשרוד, היכולת להציג חזון ארוך טווח, כזה שחברות דירוג האשראי ומשקיעים זרים מחפשים, נפגעת קשות. המערכת כולה נעה סביב ציר של הישרדות מיידית.
המתח לא נעצר בגבולות החיבורים הבין-מפלגתיים, אלא מחלחל עמוק אל תוך מוסדות המפלגות עצמן. בליכוד, מאבק יצרי על מיקומים ברשימה חושף את העצבים החשופים של בכירי התנועה. מוקד הרעש הנוכחי הוא ספירה חוזרת של קלפיות בבאר יעקב, שהובילה לטלטלה בתוצאות הפריימריז הרשמיות. הנתונים הסופיים שפורסמו הקפיצו את אתי עטיה למקום ה-25 ברשימה. מנגד, השרה גילה גמליאל ספגה מכה קשה כשנדחקה עשרה שלבים מטה, אל המקום ה-35. מיקום זה נחשב במערכת הפוליטית לאזור חיוג לא ריאלי לכניסה לפרלמנט, מה שגוזר הלכה למעשה את סיום דרכה בכנסת הקרובה, אלא אם תתרחש תפנית פוליטית בלתי צפויה.
התגובה של גמליאל לא איחרה לבוא, והיא בחרה לעבור למסלול משפטי חריף. "הגשנו ערעור לבית הדין. לא אאפשר לחיים כץ לגנוב את הבחירה שלי עבור אתי עטיה", הצהירה השרה. ההתבטאות הזו, שנוקבת בשמות ומטיחה האשמות קשות בתוך הבית הפוליטי, מדגימה את רמת הלחץ שבה שרויים נבחרי הציבור. מאבקים פנימיים מסוג זה, המגיעים לפתחי בתי המשפט, גוזלים זמן ומשאבים יקרים ממפלגת השלטון בדיוק בזמן שהיא אמורה לגבש מסרים ברורים לציבור הבוחרים. משקיעים המנתחים את היציבות השלטונית בישראל רואים בתקריות אלו עדות למערכת פוליטית שעסוקה בכיבוי שריפות פנימיות, במקום בגיבוש אסטרטגיה לאומית סדורה להתמודדות עם מצב המשק.
תמונת המצב הנוכחית משקפת מערכת פוליטית המצויה בסחרור לקראת קו הסיום של הגשת הרשימות. בין ניסיונות השריון שנדחו, מאבקי ההישרדות של שר האוצר וסכסוכים משפטיים בתוך מפלגת השלטון, המערכת משדרת חוסר יציבות מובהק. עבור הכלכלה המקומית, הפיצול והמאבקים הפרסונליים מתורגמים לאי-ודאות מתמשכת, המקשה על תכנון פיננסי ארוך טווח ומותירה את השווקים בהמתנה דרוכה להתבהרות התמונה.
