הכלכלה הגדולה ביותר בעולם הערבי ממשיכה להתמודד עם אתגרים פיננסיים משמעותיים, זאת על רקע השאיפה ההיסטורית והשאפתנית שלה לגמול את עצמה מהתלות ארוכת השנים בזהב השחור. הנתונים הרשמיים שפרסם משרד האוצר של ערב הסעודית חושפים תמונה מורכבת של המשק הסעודי ברבעון השני של שנת 2026. על פי הדיווחים ששודרו בטלוויזיה הממלכתית, הממלכה רשמה גירעון תקציבי של 34.3 מיליארד ריאל, סכום השווה לכ-9.14 מיליארד דולר, במהלך שלושת החודשים שהסתיימו ב-30 ביוני. נתון זה אינו עומד בחלל ריק, אלא משקף מגמה מתמשכת המלווה את הכלכלה הסעודית בשנים האחרונות, כאשר ברבעון המקביל בשנת 2025 נרשם גירעון דומה של 34 מיליארד ריאל. המספרים הללו מצביעים על כך שלמרות מאמצי ההתייעלות וניסיונות הגיוון הכלכלי, ההוצאה הממשלתית עדיין עולה על קצב יצירת ההכנסות החדשות.
כדי להבין את שורש הגירעון, יש לצלול אל נתוני ההוצאות וההכנסות שמרכיבים את התקציב הסעודי. סך ההכנסות של הממלכה ברבעון השני צמח בשיעור נאה של 12% והסתכם ב-338.784 מיליארד ריאל. למרות כל הדיבורים והתוכניות על מעבר לכלכלה מודרנית המבוססת על טכנולוגיה, תיירות ופיננסים, מנוע הצמיחה המרכזי והמשמעותי ביותר של הכלכלה הסעודית היה ונותר מגזר האנרגיה המסורתי. הכנסות הנפט של המדינה זינקו ברבעון זה ב-22% והגיעו לסכום של 185.1 מיליארד ריאל. העלייה המרשימה הזו אינה מקרית; היא נזקפת לזכות ניהול מוקפד ואגרסיבי של מכסות הייצור במסגרת קרטל אופ"ק פלוס, לצד תנודות במחירי האנרגיה הגלובליים ששיחקו לטובתה של ריאד. סעודיה ממשיכה לנווט בזהירות רבה בין הצורך לשמור על מחירי נפט גבוהים מספיק כדי לממן את תקציבה התופח, לבין הרצון שלא לחנוק את הכלכלה העולמית ולהאיץ את המעבר העולמי לאנרגיות מתחדשות.
מנגד, כאשר בוחנים את המגזר הלא-נפטי, שאמור להיות עמוד השדרה של הכלכלה הסעודית העתידית על פי חזון 2030 המפורסם, התמונה מתונה הרבה יותר ומשקפת את קשיי המציאות. ההכנסות ממקורות שאינם קשורים לנפט רשמו עלייה צנועה למדי של 3% בלבד, והסתכמו ב-153.7 מיליארד ריאל. צמיחה זו, אף שהיא חיובית בכיוונה, מדגישה את האתגר המבני העצום שניצב בפני הממלכה. בניית תעשיות חדשות לחלוטין, פיתוח מגזר תיירות תחרותי יש מאין ומשיכת השקעות זרות ישירות בסדרי גודל משמעותיים הם תהליכים מורכבים שלוקחים זמן רב ודורשים אמון בינלאומי. בזמן שההכנסות ממסים מקומיים, אגרות ושירותים ממשלתיים צומחות בקצב איטי יחסית, המדינה נדרשת להמשיך ולהזרים הון תועפות בעצמה כדי להניע את הכלכלה הלא-נפטית קדימה ולשמור על מומנטום של צמיחה.
סעיף ההוצאות הוא למעשה המפתח שמסביר מדוע, למרות הזינוק הניכר בהכנסות הנפט, הממלכה עדיין מוצאת את עצמה בגרעון רבעוני עמוק. ההוצאה הממשלתית הכוללת טיפסה ב-11% והגיעה לסכום אדיר של 373 מיליארד ריאל ברבעון השני. רוב הכסף הזה אינו מופנה להוצאות שוטפות רגילות, אלא מוזרם ישירות לפרויקטי התשתית העצומים, המכונים לעיתים תכופות "מגה-פרויקטים", שסעודיה מקדמת בכל הכוח ברחבי המדינה. פרויקטי דגל כמו עיר העתיד ניאום הנבנית במדבר, פיתוח אזורי נופש יוקרתיים לחופי הים האדום, והשקעות עתק אסטרטגיות בספורט העולמי ובתחום הבידור, דורשים הזרמת הון ממשלתית חסרת תקדים. מכיוון שההשקעות הזרות טרם הדביקו את הפער, הנטל הפיננסי נופל כמעט במלואו על כתפי התקציב המדינתי ועל קרן העושר הריבונית של סעודיה, המהווה את הזרוע הביצועית של מהלכים אלו. הממשלה מהמרת למעשה על כך שהוצאות הענק הללו כיום ייצרו את התשתית הפיזית והכלכלית להכנסות עתידיות בעוד עשור או שניים.
חשוב לציין כי הגירעון הרצוף אינו מהווה כרגע סכנה קיומית או משבר פיננסי מיידי לכלכלה הסעודית. הממלכה נהנית מרזרבות מטבע חוץ עצומות שנצברו לאורך עשרות שנות שגשוג בשוק הנפט, ומיחס חוב-תוצר נמוך יחסית שמקנה לה יציבות רבה. עם זאת, המצב מאלץ את מקבלי ההחלטות בריאד לבצע התאמות פיננסיות שוטפות ולנהל מדיניות חוב אקטיבית. סעודיה יוצאת שוב ושוב לשוקי ההון הבינלאומיים והמקומיים כדי לגייס הון באמצעות הנפקת איגרות חוב ממשלתיות, ובמקביל היא נסמכת באופן כבד על תשלומי דיבידנדים עצומים מחברת הנפט הלאומית ארמקו כדי לכסות את הפערים התקציביים. אסטרטגיה מורכבת זו מאפשרת לממשלה להמשיך לממן את הפרויקטים הלאומיים המגלומניים מבלי לרוקן לחלוטין את הרזרבות הלאומיות שלה, אך מנגד היא מגדילה בהדרגה את רמות החוב של המדינה וחושפת אותה לתנודות ולסיכונים בריביות הגלובליות, שהתייקרו מאוד בשנים האחרונות.
התמונה המאקרו-כלכלית המלאה העולה מנתוני התקציב של הרבעון השני ממחישה היטב את תקופת המעבר ההיסטורית והקריטית שבה נמצאת כעת ערב הסעודית. הממלכה מנהלת למעשה מרוץ אינטנסיבי נגד הזמן בניסיון לשנות את פניה ולהמציא את עצמה מחדש כמרכז עסקים, תיירות וטכנולוגיה עולמי, כל זאת לפני שהעולם יעבור באופן מוחלט לאנרגיות מתחדשות וישאיר את עידן הנפט מאחור. חלון ההזדמנויות הצר הזה דורש אומץ פיננסי ונכונות לספוג גירעונות מתוכננים בטווח הקצר לטובת רווח ארוך טווח. יחד עם זאת, הפער ההולך וגדל בין קצב הגידול המהיר בהוצאות לקצב הצמיחה האיטי יחסית של ההכנסות הלא-נפטיות מהווה נורת אזהרה שאי אפשר להתעלם ממנה. ראשי הכלכלה הסעודית יצטרכו למצוא בשנים הקרובות את האיזון העדין והמדויק שבין המשך השקעה מאסיבית בפיתוח מואץ לבין שמירה על משמעת פיסקלית אחראית, על מנת להבטיח שהחזון הכלכלי השאפתני לא יהפוך למשקולת פיננסית שיהיה קשה להשתחרר ממנה בעתיד.
