בשנים האחרונות, עולם ההשקעות הגלובלי והמקומי חווה תמורות משמעותיות, כאשר משקיעים רבים מחפשים אפיקים חדשים לגיוון התיק שלהם מעבר למניות ואיגרות חוב מסורתיות. עד לאחרונה, נכסים אלו, המוכרים בשפה המקצועית כהשקעות אלטרנטיביות, היו נחלתם הכמעט בלעדית של גופים מוסדיים, קרנות פנסיה ולקוחות כשירים בעלי הון משמעותי פנוי להשקעה. כעת, מציאות פיננסית זו משתנה מן הקצה אל הקצה בעקבות החלטה רגולטורית דרמטית. כנסת ישראל אישרה בקריאה שנייה ושלישית הצעת ממשלה היסטורית לתיקון חוק השקעות משותפות בנאמנות משנת 1994. התיקון החדש מאפשר לראשונה להציע לציבור הרחב, המכונה בתעשייה ציבור הריטייל, קרנות השקעה פרטיות בנאמנות. מדובר בצעד המהווה דמוקרטיזציה של שוק ההון המקומי, אשר מעניק למשקיע הפרטי כלים פיננסיים מתקדמים שהיו חסומים בפניו בעבר.

השינוי בחקיקה נועד ליצור תשתית אסדרה קבועה, ברורה ושקופה לשני סוגים עיקריים של קרנות נאמנות בתצורה החדשה. הסוג הראשון כולל קרנות המבצעות אסטרטגיות גידור מורכבות, והסוג השני מתייחס לקרנות שיורשו להשקיע בנכסים שאינם רשומים למסחר בבורסה בארץ ובעולם. יו"ר הרשות לניירות ערך, ספי זינגר, התייחס למהלך והדגיש כי אישור הכנסת הוא צעד חשוב ביותר בהרחבת היצע מוצרי ההשקעה המפוקחים הזמינים לציבור. לדבריו, התיקון לחוק יוצר תשתית חיונית לגיוון תיק ההשקעות הציבורי באמצעות מוצרי השקעה שעד כה היו מנת חלקם של משקיעים מקצועיים בלבד. במקביל, הוא הבהיר כי המהלך מתבצע תוך שמירה קפדנית על מעטפת פיקוח מתאימה ועל ביצוע התאמות הכרחיות למאפייני ההשקעה בנכסים שאינם נסחרים באופן פומבי בבורסות.

אחת הבשורות המרכזיות של התיקון הנוכחי נוגעת להסדרתן הקבועה של קרנות הגידור בנאמנות. במהלך שלוש השנים האחרונות, קרנות מסוג זה פעלו בישראל תחת הוראת שעה זמנית בלבד, אשר אפשרה להן לנהל אסטרטגיות פיננסיות בדומה לאופן בו פועלות קרנות גידור פרטיות מסורתיות. הצלחתן של קרנות אלו בשוק המקומי באה לידי ביטוי בהיקף הנכסים שגייסו, אשר הגיע לסכום מרשים של כ-5.7 מיליארד שקלים. הפיכת הוראת השעה לחקיקה קבועה מעניקה לקרנות אלו אופק פעילות יציב, ארוך טווח וברור. המשמעות הישירה עבור ציבור המשקיעים היא הבטחת המשכיות וודאות, ללא החשש שקרנות אלו ייאלצו להיסגר בפתאומיות עם פקיעת התוקף של אותה הוראה זמנית. יציבות זו קריטית למערכת הפיננסית כולה, שכן היא מאפשרת למנהלי הקרנות לבנות וליישם אסטרטגיות מורכבות לטווח ארוך, ולתת ביטחון מקסימלי לציבור שמעוניין להיחשף לאפיק זה.

ההיבט המהפכני והמסקרן לא פחות של החוק החדש הוא מתן האפשרות לקרנות להשקיע את כספי הציבור בנכסים שאינם נסחרים. מדובר בקשת רחבה ומגוונת מאוד של אפיקי השקעה, הכוללת בין היתר השקעה בחוב פרטי, רכישת מניות של חברות פרטיות שטרם ביצעו הנפקה לציבור, ואף שילוב של נכסים דיגיטליים. השקעות מסוג זה מתאפיינות לעיתים קרובות בפוטנציאל תשואה עודף, אך לצידו קיימת גם רמת סיכון שונה ומורכבות ייחודית הנובעת מחוסר נזילות מיידית ומהיעדר תמחור רציף המבוסס על היצע וביקוש. פתיחת האפשרות להשקיע באפיקים אלו דרך פלטפורמה של קרנות נאמנות מפוקחות, מאפשרת למשקיע הפרטי ליהנות ממומחיותם של צוותי ניהול השקעות מקצועיים. מנהלים אלו מבצעים את בדיקות הנאותות המעמיקות הנדרשות ומרכיבים תיק מגוון שמפזר את הסיכון בצורה נכונה ומושכלת, וזאת במקום שהמשקיע הבלתי מנוסה ייאלץ לאתר נכסים פרטיים בעצמו ולהשקיע בהם ישירות.

תיקון החקיקה גובש במטרה מובהקת להשיג שלוש מטרות צרכניות וכלכליות מרכזיות עבור המשק והציבור. המטרה הראשונה היא לאפשר ללקוח הריטייל לגוון ולהגן על תיק ההשקעות האישי שלו באמצעות שילוב מוצרי השקעה שאינם פועלים במתאם של 100% מול תנודות שוק ההון הכללי. בתקופה הנוכחית, המאופיינת באתגרים כלכליים ומקומיים ובאי-ודאות גיאו-פוליטית גבוהה המורגשת היטב בשווקים, שילוב של נכסים אלטרנטיביים יכול למתן משמעותית את התנודות בתיק הכולל ולשפר את היחס שבין סיכוי לסיכון. המטרה השנייה והקריטית מתמקדת בהגנה ישירה על הציבור. בשנים האחרונות גבר הרצון של ישראלים למצוא חלופות השקעה שונות, נטייה שעלולה להוביל אותם לזרועותיהם של גופים שאינם מפוקחים המציעים הבטחות תשואה ללא בסיס ראוי וללא מערכת בקרת סיכונים חיצונית. האפשרות לבצע השקעות אלו תחת המטריה הרגולטורית של קרנות נאמנות, מספקת אלטרנטיבה בטוחה ושקופה המצמצמת את החשיפה להונאות.

המטרה השלישית של החקיקה קשורה להשפעה המאקרו-כלכלית הרחבה, והיא הרחבת היקף ומגוון ההשקעות בתוך המשק הישראלי פנימה. פתיחת ערוץ חדש לזרימת הון מהציבור אל חברות ועסקים מקומיים יכולה להוות מנוע צמיחה חיוני ביותר. דוגמה בולטת לכך היא פעילותן העתידית של קרנות נאמנות שיתמחו במתן חוב פרטי. קרנות אלו יוכלו לספק פתרונות אשראי והלוואות לחברות קטנות ובינוניות, אשר נתקלות לא פעם בקשיים בניסיון להשיג מימון גמיש ובתנאים הולמים דרך המערכת הבנקאית המסורתית. הזרמת הון ממוקד לעסקים אלו צפויה לעודד יזמות עסקית, לתמוך בהתרחבות של חברות מקומיות ולתרום ליצירת מקומות עבודה חדשים, תוך שהיא במקביל מייצרת מנגנון של תשואה שוטפת למשקיעים בקרן.

החלת נכסים שאינם סחירים בתוך מסגרת ציבורית של קרנות נאמנות מחייבת היערכות מחודשת ומציבה אתגרים תפעוליים שאינם אופייניים לקרנות רגילות המשקיעות במניות בבורסה. מכיוון שלא ניתן לממש או למכור נכס פרטי באופן מיידי, ישנה חשיבות עליונה להתאמת מנגנוני הניהול, דרכי הדיווח התקופתיים וכללי הגילוי הנאות. החקיקה החדשה נשענת בכוונה תחילה על היסודות האיתנים והמוכרים של חוק השקעות משותפות בנאמנות הקיים, אשר מחייבים קיומו של ממשל תאגידי מוקפד, מגדירים את חובות הנאמנות הברורות של מנהל הקרן ומבטיחים פיקוח שוטף ובלתי תלוי של נאמן. מנהלי הקרנות יידרשו באופן חד משמעי לעמוד במדיניות ההשקעות שהוגדרה בתשקיף הקרן, ולפעול בסטנדרטים הגבוהים ביותר של שקיפות כלפי הלקוחות.

החוק המתוקן דואג במקביל להקנות לרשות לניירות ערך את כלל הסמכויות הנדרשות כדי לקבוע תקנות, כללים מדויקים והתאמות מקצועיות עבור כל סוג ספציפי של קרן השקעות פרטיות. קיימים הבדלים מהותיים בין אפיקי ההשקעה השונים, וכך למשל מנגנוני ההפעלה, ההערכה והנזילות של קרן המתמחה ברכישת מניות פרטיות יהיו שונים מאלו של קרן המתמקדת במתן חוב פרטי לחברות. הרשות תוכל להתאים את הדרישות והכללים התפעוליים באופן פרטני לפי המאפיינים הייחודיים של כל ענף השקעה. המהלך הרגולטורי הזה הלכה למעשה מעצב מחדש את גבולות האפשרי בשוק ההון בישראל, ומקים תשתית מודרנית אשר מאפשרת למשקיע הפרטי חשיפה שקולה, מבוקרת ומפוקחת לעולם תוכן פיננסי שהיה נעול בפניו עד כה.