תעשיית החלל המסחרית מתנהלת על פי שעון עצר אכזרי שבו כל עיכוב מתורגם לשחיקת הון, וטיסת המבחן השלוש עשרה של פלטפורמת השיגור הכבדה המחישה היטב את המתח שבין דחיפות הנדסית לאילוצי המציאות. המהלך, שריכז סביבו ציפיות רבות מצד משקיעים וגורמים בתעשיית התקשורת הלוויינית, תוכנן במקור לצאת לדרך בשבוע שעבר אך נבלם ברגע האחרון בעקבות כשל מערכתי מורכב. מערך ההנעה התחתון, הכולל שלושים ושלושה מנועים, חווה אי-סדירות כאשר ארבעה מתוכם – המהווים כשתים עשרה אחוזים מכוח הדחף הכולל – לא הצליחו לייצר את תהליך הבערה הנדרש. הנהלת החברה סיפקה שקיפות נדירה לגבי התקלה ב-24 ביולי 2026, כאשר הבהירה כי "ארבעה מתוך 33 מנועי הרפטור של מאיץ הסופר-הבי בוטלו בעת ההתנעה עקב בעיות במשאבות הטורבו של החמצן בניסיון השיגור שלנו בשבוע שעבר". ההתמודדות עם התקלה דרשה התערבות כירורגית במערכת ההנעה, כאשר מנכ"ל החברה, אילון מאסק, ציין עוד ב-17 ביולי 2026 כי "כדי להיות בטוחים בטיסה טובה, 2 מנועי רפטור יוסרו ויוחלפו. מועד השיגור הסביר ביותר הוא תחילת השבוע הבא".
הניסיון להחזיר את הפרויקט למסלול נתקל במשוכה נוספת כאשר תנאי מזג האוויר אילצו את ביטול חלון השיגור של יום חמישי. בניגוד לשיגורים שגרתיים, מטרת העל של השלב הנוכחי בניסוי דרשה הפקת תיעוד חזותי נקי וברור מהקרקע של מגן החום המותקן על החללית, במיוחד בזמן שהיא חוצה שכבות אטמוספריות תחת לחץ דינמי גבוה. מעטה העננות מנע את איסוף הנתונים האופטיים הללו, והחברה בחרה להמתין ליום שישי, שבו מודלים מטאורולוגיים חזו תנאי ראות אופטימליים. ההחלטה להמתין נבעה גם מהרצון להימנע מהתרחישים שאפיינו את טיסת המבחן השתים עשרה, שהייתה כמעט זהה במתווה שלה. באותו אירוע קודם, מאיץ השלב הראשון ספג פיצוץ של אחד המנועים במהלך תמרון החזרה לנקודת הבסיס, ובנוסף, אחד מששת המנועים העליונים של החללית הפסיק את פעולתו מוקדם מהצפוי. המערכת הצליחה אז לפצות על אובדן הדחף באמצעות הארכת משך זמן הבערה, אך היעד המרכזי של הטיסה הנוכחית היה להדגים פעולה חלקה ונטולת תקלות מתחילתה ועד סופה.
פתיחת חלון השיגור החדש לוותה בהצלחה תפעולית גורפת, כאשר המערכת כולה תפקדה ללא דופי וללא אובדן של אף מנוע, לא בשלב המאיץ התחתון ולא בחללית עצמה לאחר ביצוע ההיפרדות באוויר. מאיץ השלב הראשון ביצע את תמרון החזרה שלו וצנח כמתוכנן במימי מפרץ מקסיקו, למרות שנתוני הטלמטריה הראשוניים הצביעו על כך שמהירות החדירה שלו לאטמוספירה הייתה מעט גבוהה מהרף המקובל במודלים הסטטיסטיים. בעוד המאיץ מסיים את תפקידו, החללית המשיכה במסלולה ההיקפי סביב כדור הארץ וניגשה למשימה בעלת השלכות כלכליות ישירות על שוק התקשורת העולמי – פריסה של לווייני סטארלינק אמיתיים מסדרה V3. מהלך זה מהווה אינדיקטור ליכולת העתידית של הפלטפורמה להוריד את עלות השיגור לקילוגרם. נציג החברה, מייקל ניקולס, אישר את השלמת המהלך ב-24 ביולי כשציין: "נרגש לקראת הפריסה הראשונה של לווייני סטארלינק V3 – תקשרנו בהצלחה עם כל הלוויינים באמצעות תדרי רדיו וקישורי לייזר והצלחנו להוריד נתוני טלמטריה מרכזיים".
ההישג ההנדסי לא נעצר בפריסת הלוויינים. המערכת רשמה ציון דרך טכני נוסף כאשר הצליחה להצית מחדש את אחד ממנועי הרפטור בעודה שוהה בחלל החיצון. יכולת ההצתה החוזרת בוואקום היא תנאי סף לביצוע תמרונים מסלוליים מורכבים במשימות עתידיות, והיא מעידה על רמת בשלות גבוהה של מערכות השליטה והבקרה. לאחר מכן, החללית כיוונה את עצמה לעבר האוקיינוס ההודי, לקראת ביצוע תמרון ה"נפילת גחון" והפעלת מנועי הבלימה המדמים נחיתה רכה על פני המים. התקדמות הפרויקט משקפת מעבר מדורג משלב ניסויי עתיר תקלות לשלב של אמינות תפעולית. טיסת המבחן השלוש עשרה הוכיחה כי התיקונים שבוצעו במערך משאבות הטורבו ובמנועים פתרו את בעיות ההתנעה והובילו לשיגור נקי. הצלחת פריסת הלוויינים וההצתה החוזרת בחלל מאותתות לשוק כי הפלטפורמה מתקרבת בצעדי ענק למוכנות מסחרית מלאה.
