התלות הכמעט מוחלטת של יבשת אפריקה בשרשראות אספקה חיצוניות בתחום הבריאות הגיעה לנקודת הכרעה אסטרטגית המעוררת עניין רב בקרב משקיעים וקובעי מדיניות ברחבי העולם. ד"ר נגאשי נגונגו, המשמש כיועץ בכיר למנכ"ל ה-Africa CDC ומנהל התגובה ליבשתית למגיפת אבעבועות הקוף, משרטט חזון שבו היבשת אינה רק צרכנית פסיבית של טכנולוגיה רפואית, אלא הופכת ליצרנית מובילה המבטיחה את ביטחונה הבריאותי בכוחות עצמה. כיום, המציאות התעשייתית בשטח משקפת פער עצום: מתוך כל מאה חיסונים הניתנים ביבשת, רק אחד בודד יוצר על אדמתה, ובכל הנוגע לבדיקות אבחון, הנתון אינו עולה על חמישה אחוזים. המשמעות הכלכלית היא שרוב ההון המושקע בבריאות זורם החוצה, בעוד שהביטחון הרפואי של למעלה ממיליארד בני אדם נותר תלוי בהחלטות המתקבלות בבירות אירופה או בארצות הברית. ד"ר נגונגו מציין כי הייצור המקומי הוא המפתח לשינוי יסודי לא רק בבריאות, אלא במסלול הפיתוח הכללי של היבשת כולה.
הלקח המרכזי של אפריקה נלמד בדרך הקשה במהלך משבר הקורונה, כאשר מדינות המערב העדיפו את צרכיהן הפנימיים וחסמו ייצוא של מוצרים מצילי חיים, מה שהותיר את מדינות אפריקה להמתין לשאריות. כפי שמתאר זאת ד"ר נגונגו, המצב שבו חייו של אדם נמצאים בידיו של גורם חיצוני הוא מסוכן מאין כמותו. בעקבות זאת, מנהיגי אפריקה הציבו יעד שאפתני וחסר תקדים: עד שנת 2040, שלושה מתוך כל חמישה מוצרים רפואיים הנצרכים ביבשת ייוצרו במפעלים מקומיים. מדובר בזינוק תעשייתי שמשמעותו הגדלה של פי 60 בקיבולת הייצור הנוכחית של חיסונים. המעבר הזה אינו רק עניין של בריאות הציבור, אלא מהלך כלכלי רחב היקף המיועד ליצור מקומות עבודה, לשפר את רמת ההשכלה הטכנולוגית ולצמצם את העוני דרך חיזוק המדדים החברתיים של הבריאות. כל שקל שנשאר בתוך היבשת בזכות ייצור מקומי מושקע מחדש בתשתיות, מה שיוצר מעגל של צמיחה בת קיימא המנתק את אפריקה מהצורך בסיוע חוץ מתמיד.
כדי להפוך את החזון הזה למציאות עסקית, אפריקה פועלת להקמת אקוסיסטם תעשייתי שלם שחורג מעבר לשלבים הסופיים של אריזת תרופות. ד"ר נגונגו מבהיר כי המודל המסורתי של מילוי ואריזה, שבו היבשת רק מבצעת את השלבים האחרונים של התהליך, אינו מספק עוד את הדרישה לריבונות רפואית. החזון החדש דורש שליטה מלאה בשרשרת הערך, החל משלב המחקר והפיתוח הבסיסי. הצורך בחדשנות מקומית בולט במיוחד במחלות שאינן נמצאות בסדר העדיפויות של חברות התרופות הגלובליות אך גובות מחיר כבד באפריקה, כמו קדחת לאסה. לדבריו, חברות בינלאומיות יתמקדו תמיד במחלות המאיימות על השווקים העשירים, ולכן אפריקה חייבת לפתח את היכולת לחקור ולייצר פתרונות למחלות הייחודיות לה. כדי לתמוך בשינוי המבני הזה, הוגדרו חמישה עמודי תווך קריטיים: השקעה במחקר, בניית תשתיות פיזיות, הכשרת הון אנושי מיומן, הבטחת מימון רחב והקמת מערך רגולטורי מאוחד. צעד משמעותי בכיוון זה הוא הקצאת 1.2 מיליארד דולר דרך יוזמת ה-AVMA, שנועדה לסייע ליצרנים מקומיים להתגבר על חסמי הכניסה הגבוהים של התעשייה.
אחד האתגרים המורכבים ביותר הוא המערך הרגולטורי והבטחת האיכות. נכון להיום, רק כשבע מדינות מתוך 55 ביבשת מחזיקות במערכות פיקוח ברמה המאפשרת רישום מוצרים באופן עצמאי ומקצועי. כדי לפתור זאת, הוקמה סוכנות התרופות האפריקאית (AMA), שתפקידה להעניק חותמת איכות שתהיה תקפה לכלל היבשת ותחסוך ממדינות קטנות את הצורך בהקמת מעבדות יקרות משל עצמן. מעבר לרגולציה, המפתח להצלחה טמון ביצירת שוק מאוחד בעל כוח קנייה משמעותי. נגונגו מדגיש כי ללא ביקוש מובטח, ההשקעות הכבדות במפעלים לא יחזירו את עצמן. דוגמה לכך היא המקרה של סנגל, שפיתחה בדיקות קורונה איכותיות אך לא מצאה להן שוק בהיעדר תיאום רכש בין המדינות. הפתרון מגיע בדמות מנגנון הרכש המאוחד (APPM), שנועד לאגד את הדרישה של 1.5 מיליארד תושבים. איחוד זה יאפשר לאפריקה לנהל משא ומתן מעמדת כוח, להוריד מחירים ולהבטיח ליצרנים מקומיים שוק יציב ורווחי. המהלך נועד גם למגר את תופעת התרופות המזויפות המיובאות ליבשת, שכן ייצור מקומי תחת פיקוח הדוק יבטיח סטנדרטים בינלאומיים של בטיחות ויעילות לכל אזרח.
המעבר לייצור תרופות עצמאי באפריקה הוא צעד אסטרטגי שנועד לסיים את התלות ההיסטורית במדינות המערב ולהבטיח מענה רפואי מהיר ומותאם לצרכי היבשת. באמצעות הקמת מנגנוני רכש מאוחדים וסוכנות רגולציה מרכזית, אפריקה בונה תשתית תעשייתית שתשמש כמנוע צמיחה כלכלי ותבטיח כי ביטחונם הבריאותי של מיליארד וחצי תושבים יישאר בידיהם.
