השבוע האחרון הביא עמו בשורות קשות מאוד לכלכלה האיטלקית ולעובדי התעשייה במדינה, כאשר ענקית התרופות פייזר הודיעה על תוכנית קיצוצים דרמטית במפעל שלה הממוקם בקטניה שבסיציליה. מדובר במהלך שבו החברה מתכננת למחוק כ-330 משרות, נתון המהווה 60% מכלל כוח האדם במפעל, המעסיק כיום 550 עובדים. ההחלטה הזו נפלה כרעם ביום בהיר על הקהילה המקומית, שכן עבור אזור דרום איטליה, הסובל באופן היסטורי משיעורי אבטלה גבוהים ומחסור בהשקעות זרות, מפעל של חברה רב-לאומית בסדר גודל כזה נחשב לעוגן תעסוקתי וכלכלי יציב. התפוגגותן של מאות משרות מותירה עשרות משפחות ללא ודאות תעסוקתית ומטילה צל כבד על עתיד התעשייה כולה באזור.
המשבר הגיע לנקודת רתיחה ביום שלישי בערב ברומא, כאשר נציגי פייזר, המלווים בצוותי יועצים ומשפטנים, נפגשו עם נציגי משרד התעשייה האיטלקי ועם ראשי איגודי העובדים הגדולים במדינה. השיחות, שהתנהלו באווירה מתוחה מאוד, לא הצליחו לגשר על הפערים הרחבים והמשא ומתן התפוצץ ללא כל הסכמה או מתווה להמשך. איגודי העובדים מיהרו לפרסם הודעה משותפת וזועמת לתקשורת על כישלון המפגש, תוך שהם מאשימים את תאגיד הענק באטימות. מנגד, משרד התעשייה האיטלקי ניסה לצנן את הרוחות ולשדר מסר שהכל תחת שליטה, כשהוא מבהיר כי הסוגיות שעלו בדיון יהוו בסיס להמשך הדו-שיח בחודשים הקרובים. שר התעשייה האיטלקי, אדולפו אורסו, שמבין היטב את הנזק התדמיתי והכלכלי שאירוע כזה גורם לממשלה המכהנת, הודיע כי יגיע לסיור חירום אישי במפעל בקטניה ב-23 באוקטובר. מטרת הביקור היא לאותת לעובדים שהממשלה עומדת מאחוריהם ולהפעיל לחץ ישיר על הנהלת פייזר. בנוסף, נקבע סיבוב שיחות מכריע ל-10 בנובמבר במטרה לנסות ולמצוא פתרון חלופי, למרות שחברת פייזר עצמה שומרת בינתיים על דממת אלחוט וטרם שחררה הצהרה רשמית לציבור הרחב.
כדי להבין את המניעים הכלכליים הקרים שמאחורי המהלך האגרסיבי של פייזר, חייבים לצלול אל התמונה הגלובלית ואל הדו"חות הפיננסיים של התאגיד. במהלך שנות המגפה, פייזר חוותה עדנה כלכלית היסטורית שאין לה אח ורע. מיליארדי מנות של חיסוני הקורונה ותרופת הפקסלוביד הניבו לחברה הכנסות של עשרות מיליארדי דולרים, והפכו אותה באופן זמני לאחת החברות הרווחיות בעולם כולו. אולם, ההצלחה הזו התבררה כזמנית בלבד. עם דעיכת המגפה והחזרה המהירה לשגרת החיים, הביקוש למוצרי הקורונה התרסק לחלוטין, והחברה מצאה את עצמה עם עודפי כושר ייצור עצומים ועם הוצאות תפעול שאינן תואמות בשום צורה את המציאות הכלכלית החדשה.
כדי לבלום את שחיקת שורת הרווח ולהרגיע את המשקיעים התובעניים בוול סטריט, החברה נאלצה לחשב מסלול מחדש ולבצע חיתוך כואב בבשר החי. בסוף שנת 2023, הנהלת פייזר הכריזה על תוכנית התייעלות וארגון מחדש דרמטית, במטרה לקצץ הוצאות תפעוליות בהיקף של 3.5 מיליארד דולר עד סוף שנת 2024. כאשר המכירות המשיכו לאכזב גם לתוך השנה הנוכחית, הנהלת החברה לא היססה להחריף את הצעדים, ובחודש מאי האחרון הרחיבה את יעד הקיצוצים ב-1.5 מיליארד דולר נוספים. המשמעות המיידית של תוכנית רחבת היקף זו היא סגירת קווי ייצור, צמצום תקציבים ופיטורים של אלפי עובדים ברחבי העולם. המפעל בקטניה פשוט נפל קורבן למספרים הקרים של רואי החשבון במטה החברה.
מגמה זו אינה ייחודית רק לפייזר, אלא מאפיינת את תעשיית הפרמצבטיקה העולמית כולה בתקופה הנוכחית. חברות התרופות הגדולות מעבירות את מרכז הכובד שלהן מייצור מסורתי של תרופות במפעלים אירופיים, אל עבר פיתוח של תרופות ביולוגיות מורכבות וטיפולים חדשניים. במקביל, ייצור המוני מועבר בהדרגה למדינות במזרח אסיה המציעות כוח אדם זול משמעותית ועלויות תפעול אפסיות. המפעלים האירופיים הוותיקים, שמתקשים להתחרות בעלויות הייצור של המזרח, מוצאים את עצמם תחת איום סגירה או צמצום. התמורות העמוקות הללו בשרשרת האספקה העולמית מותירות מתקנים רבים באירופה חשופים לחלוטין לזעזועים מסוג זה.
הדרמה בסיציליה לא מתרחשת בחלל ריק, והיא מהווה תסמין לבעיה כלכלית רחבה הרבה יותר שמאיימת על איטליה כולה. המדינה חווה בתקופה האחרונה גל מדאיג של תאגידים בינלאומיים המצמצמים את הנוכחות שלהם בארץ המגף. ממש באותו השבוע שבו פייזר מטלטלת את סיציליה, ענקית מוצרי החשמל הביתית אלקטרולוקס, שמרכזה בשוודיה, הודיעה על החרפת תוכנית הארגון מחדש שלה באיטליה. מדובר במהלך שישפיע ישירות על כ-1,250 עובדים במדינה. תעשיית מוצרי החשמל האירופית נאבקת מול ירידה חדה בביקושים של הצרכנים, זינוק בעלויות האנרגיה ותחרות אגרסיבית מצד יצרנים זרים, מה שמאלץ את החברות לחתוך בכוח האדם כדי לשרוד את התקופה המורכבת.
במקביל, גם חברת התקשורת אריקסון סיפקה לממשלה האיטלקית סיבות אמיתיות לדאגה. החברה תכננה לפטר 131 עובדים במרכז הפעילות שלה בגנואה בצורה קולקטיבית. אולם, במקרה זה הלחץ הממשלתי נשא פרי, וביום שני האחרון הודיעה אריקסון כי היא מבטלת את הפיטורים הכפויים ותאפשר במקום זאת פרישה מרצון לעובדים שיבחרו בכך. למרות ההישג הנקודתי של האיגודים בגנואה, המגמה הכללית והברורה מצביעה על בריחת הון אנושי ופיננסי משמעותי מהכלכלה האיטלקית.
המצב הכלכלי העדין מציב את הממשלה ברומא בפני דילמה אסטרטגית קשה ומורכבת מאוד. באזורים פריפריאליים כמו דרום איטליה, מציאת עבודה חלופית בחברות טכנולוגיה או בתעשייה מתקדמת היא משימה כמעט בלתי אפשרית. הציבור הרחב דורש מהממשלה להגן על העובדים בכל מחיר, אך הכלים שעומדים לרשות קובעי המדיניות כבולים על ידי רגולציות מחמירות של האיחוד האירופי האוסרות על מתן סבסוד ישיר שפוגע בתחרות החופשית. במקביל, המנהלים בחברות הרב-לאומיות פועלים תחת לחץ עצום לייצר ערך בתקופה של ריביות גבוהות, ומפעלים באירופה, שסובלים מרגולציה כבדה ומיסוי נוקשה, הופכים למועמדים הראשונים לסגירה. התהליך משקף דה-תעושייה הדרגתית של יבשת אירופה כולה.
לקראת סוף אוקטובר, כאשר שר התעשייה יסייר במפעל המדובר בקטניה, עיני כל העובדים והמשקיעים יהיו נשואות אליו בתקווה. הפגישה המכריעה שתתקיים בחודש נובמבר תקבע האם איטליה מסוגלת לייצר פתרונות יצירתיים שישכנעו את פייזר למתן את המכה האנושה, או שהמפעל בסיציליה יעבור ארגון מחדש כואב שיותיר מאות משפחות ללא פרנסה. המשבר הנוכחי מעיד יותר מכל על כך שבעידן שלאחר מגפת הקורונה ובסביבה הכלכלית החדשה שנוצרה, אף מפעל אירופי אינו חסין עוד בפני כוחות השוק האכזריים.
