הנוף הפיננסי העולמי עובר טלטלה עמוקה בשבועות האחרונים, כאשר שוקי החוב מגיבים בעוצמה לסביבת הריבית המשתנה. תשואות איגרות החוב הממשלתיות מזנקות ברחבי העולם, מותירות משקיעים רבים בחיפוש אחר חוף מבטחים. בבריטניה, התשואה על איגרות חוב ל-30 שנה טיפסה לרמתה הגבוהה ביותר מאז שנת 1998, בעוד שבאוסטרליה זינקה התשואה לעשור לשיא של 15 שנים. מעבר לים, בארצות הברית, התשואה ל-30 שנה חזרה לרמות שנרשמו רגע לפני ששר האוצר סקוט בסנט הפתיע את השווקים בחודש שעבר עם הרחבת תוכנית הרכישות החוזרות. מהלך זה של האוצר האמריקאי נועד לבלום את המגמה, אך כוחות השוק הוכיחו כי הלחצים חזקים יותר מכל התערבות נקודתית. על רקע סביבה סוערת זו, ענקית ניהול ההשקעות נטיקסיס מקבלת החלטה אסטרטגית חדה וחותכת את החשיפה שלה לשוק האמריקאי לטובת יעד מסורתי פחות: ארץ השמש העולה.
הגוף המוסדי הצרפתי, אשר משרת לקוחות ברחבי הגלובוס ומנהל נכסים בהיקף עצום של 1.5 טריליון דולר, פועל מתוך הבנה כי חוקי המשחק השתנו לחלוטין. המהלך של נטיקסיס התרחש יום אחד בלבד לפני שאיגרת החוב הממשלתית היפנית לעשור חצתה רף פסיכולוגי דרמטי ונגעה ב-3 אחוזים לראשונה במאה הנוכחית. בעבר, רמה כזו נתפסה כנקודת שבירה פוטנציאלית עבור שוק המניות המקומי, אך כעת התמונה התהפכה. מברוק שטוואן, העומד בראש מערך אסטרטגיית השווקים הגלובלית של החברה, ניתח את המצב והבהיר כי אין כיום שום הצדקה להחזיק בפוזיציות חיוביות בשוקי החוב של יפן, אירופה או ארצות הברית. התשואות השליליות במחמים הארוכים הפכו את האפיק הזה לבלתי אטרקטיבי, והמשוואה הנוכחית מצביעה על כך שיחס הסיכוי-סיכון המיטבי נמצא באופן מובהק באפיק המנייתי.
ההיגיון מאחורי הסטת הכספים המסיבית מזרחה טמון בפרדוקס לכאורה של הכלכלה היפנית. בעוד שבמערב אינפלציה נתפסת כאיום על שולי הרווח, ביפן היא מתורגמת ישירות לזינוק בהכנסות וברווחיות של התאגידים המקומיים. השוק כבר מתמחר את המציאות החדשה הזו, שבה חברות יפניות נהנות מכוח תמחור מחודש לאחר עשורים של דפלציה משתקת. כשהאינפלציה דוחפת את תשואות איגרות החוב כלפי מעלה, היא במקביל מאותתת על התרחבות כלכלית בריאה. זו הסיבה שהכוחות הדוחפים את הבורסה בטוקיו נתפסים כעת כחזקים ויציבים הרבה יותר מאלו המניעים את וול סטריט, מה שהוביל את מנהלי ההשקעות להקטין את המשקל של המניות האמריקאיות בתיקים הגלובליים שלהם לטובת הגדלת הפוזיציה ביפן.
התפנית החיובית כלפי יפן אינה נשענת רק על חולשת שוקי החוב המערביים, אלא על שינוי טקטוני במדיניות המקומית. המדיניות המוניטרית והפיסקלית בטוקיו מספקת כיום רוח גבית חזקה בהרבה לכלכלה ולשוק ההון המקומי בהשוואה למקבילתה בוושינגטון. רומיין אומונד, האסטרטג הכמותי של נטיקסיס, מצביע על כך שהעלייה האחרונה בריביות הריאליות ביפן נובעת ביסודה מהתנופה הכלכלית החזקה. עבור מנתחי הנתונים, זהו איתות ברור להגדלת חשיפה למניות יפניות מעבר למשקלן הרגיל במדדים המובילים. הנורמליזציה שמבצע הבנק המרכזי של יפן נתפסת לא כגורם מקרר שאמור להפחיד משקיעים, אלא כחותמת אישור אולטימטיבית לבריאות המשק המקומי.
העיניים נשואות כעת לנגיד הבנק המרכזי היפני, קאזואו אואדה, שרמז לאחרונה על סבירות גבוהה להעלאת ריבית נוספת כאשר הוועדה המוניטרית תתכנס בהמשך החודש. בניגוד לעבר, שבו כל רמז לצמצום מוניטרי היה מפיל את הבורסה בטוקיו, כיום התגובה מתונה ואף חיובית. שוק הנגזרים כבר מתמחר במלואו מהלך כזה, מה שמעיד על ביטחון המשקיעים ביכולתה של הכלכלה להכיל עלויות מימון גבוהות יותר מבלי להיקלע למיתון. הביטחון הזה מגובה בנתוני מאקרו מוצקים, ובראשם מגמת עלייה בשכר העבודה, אינדיקטור קריטי שהיה חסר במשך שנים ארוכות במדינה והיווה את החוליה החסרה במעבר לכלכלה מתפקדת. התפתחות זו מאותתת על מעבר מכלכלה קופאת למשק דינמי שבו הצרכן המקומי חוזר להוציא כספים ומעגל הקסמים השלילי נשבר.
השילוב של רפורמות מבניות, שיפור בממשל התאגידי וחזרתה של האינפלציה הבריאה יוצר כר פורה עבור המשקיעים הזרים. בנטיקסיס מזהים פוטנציאל ניכר להמשך ביצועי יתר של הבורסה היפנית לא רק בטווח המיידי, אלא גם במבט לשנות העסקים של 2026 ו-2027. התמונה המצטברת מצביעה על שינוי עמוק בהעדפות הסיכון של מוסדיים ענקיים, אשר נוטשים את החוב המערבי לטובת מניות במזרח. ענקית ההשקעות המנהלת 1.5 טריליון דולר ביצעה לאחרונה שינוי הקצאה אסטרטגי, תוך חיתוך החשיפה לארצות הברית והגדלת משקל המניות ביפן. המהלך נובע מזינוק בתשואות איגרות החוב הגלובליות והתחזקות הכלכלה היפנית, שצפויה להמשיך להפגין ביצועים עודפים גם בשנים הקרובות חרף העלאות הריבית המתוכננות.
