במאבק הגיאופוליטי והכלכלי המתמשך מול הרפובליקה האסלאמית של איראן, נדמה כי ארצות הברית מחפשת ללא הרף כלים חדשים ויצירתיים כדי להדק את החנק הכלכלי על משטר האייתוללות. לאחרונה, משרד המשפטים האמריקאי החל להיערך למהלך משפטי יוצא דופן, אשר במסגרתו נשקלת האפשרות הממשית להחיות מנגנון משפטי ימי עתיק שכמעט ולא נעשה בו שום שימוש מאז ימי מלחמת האזרחים האמריקאית ומלחמת העולם השנייה. המטרה האסטרטגית של הצעד הזה ברורה וחדה, והיא לאפשר לארצות הברית להחרים מכליות ונפט איראני שנתפסו במסגרת פעולות המצור הימי, ולהעביר את התמורה הכספית ממכירתם באופן מהיר וישיר היישר לקופת האוצר האמריקאי, מבלי להיתקע בבירוקרטיה משפטית מסורבלת.

המנגנון המדובר מכונה בעגה המשפטית "בתי דין לשלל" או באנגלית Prize Courts. מדובר למעשה בערכאות משפטיות שנועדו מבחינה היסטורית להכריע בשאלות של בעלות על אוניות, ספינות סוחר ומטענים מסחריים אשר נתפסו בלב ים בזמן עימות צבאי, מצור ימי או מלחמה כוללת. על פי התוכנית המתגבשת כעת בוושינגטון, החזרתם לחיים של בתי הדין המיוחדים הללו עשויה לאפשר לממשל לנהל הליך משפטי מזורז ומהיר הרבה יותר מאשר הליכי ההחרמה האזרחית הרגילים והאיטיים שקיימים כיום בספר החוקים. בהליכים אזרחיים סטנדרטיים, חברות ספנות, בעלי אוניות או תובעי צד שלישי שונים יכולים להגיש אינספור ערעורים לבית המשפט, לעכב את מכירת הנכסים במשך שנים ארוכות ובכך לסבך ולייקר את ההליך המשפטי עבור המדינה התובעת. לעומת זאת, שימוש בדיני השלל מתייחס אל המכליות מפרות הסנקציות פחות כאל נאשמות בהליך אזרחי ויותר כאל שלל מלחמה מובהק שנתפס תוך כדי לחימה. אהרון רייץ, תובע פדרלי בכיר בעיר יוסטון אשר משרדו משתף פעולה באופן הדוק עם משרד המשפטים בוושינגטון לקידום המהלך, אישר לאחרונה כי הממשל אכן פועל להחייאת אותו גוף עתיק של משפט ימי במטרה לייעל את האכיפה.

ההשלכות של מהלך זה הן דרמטיות בכל קנה מידה. משמעות הדבר היא שוושינגטון מנסה להפוך את מסע הלחצים על איראן לא רק לכלי צבאי קונבנציונלי ולמערכת של סנקציות כלכליות מגבילות, אלא למנגנון פיננסי אקטיבי שמייצר הכנסות ממשיות עבור המדינה המחרימה. כאשר נפט איראני מוחרם ונמכר במהירות בשוק הפתוח, הכספים מועברים לאוצר האמריקאי ויכולים לשמש, בין היתר, כדי לקזז את העלויות הכלכליות והלוגיסטיות הכבדות הכרוכות באכיפת המצור ובפעולות הצבאיות מול איראן. זהו כלי שנועד לייקר באופן חסר תקדים כל ניסיון של טהרן או של חברות קש לעקוף את המצור, שכן הסיכון מאובדן מוחלט של הסחורה ושל כלי השיט עצמו הופך למוחשי ומיידי מתמיד. על פי הדיווחים, התיקים המשפטיים הללו צפויים להתנהל בעיקר בבית המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של טקסס, בעיר יוסטון, שהיא מוקד עולמי של תעשיית הנפט והפטרוכימיה ויש לה את התשתיות הנדרשות לטיפול, אחסון והערכה של כמויות נפט אדירות המגיעות מהים.

הרקע ליוזמה חסרת התקדים הזו מגיע בתקופה שבה הלחץ האמריקאי על הכלכלה האיראנית מגיע לשיאים חדשים. רק לאחרונה, לקראת סוף חודש אוגוסט 2026, השיק שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, קמפיין אכיפה נרחב בשם "מבצע מנודה כלכלי". במסגרת המבצע האגרסיבי, הצהיר בסנט כי המטרה העליונה היא לנתק את הרפובליקה האסלאמית באופן מוחלט וסופי מהכלכלה העולמית, על ידי חיתוך כל קווי החיים שעוד נותרו לה, חסימת מקורות ההכנסה שלה וניתוק 100% מהקשרים הפיננסיים הבינלאומיים שעדיין מאפשרים לה לנשום ולהמשיך לממן את שלוחותיה באזור. במקביל ללחץ הכלכלי, כוחות אמריקאיים ממשיכים לבצע תפיסות בפועל של מכליות נפט בלב ים. כך למשל, מוקדם יותר השנה, דיווחה התובעת האמריקאית על תפיסת מכליות ענק השייכות למה שמכונה "צי הצללים" האיראני באזור האוקיינוס ההודי. מכליות כדוגמת המכלית מג'סטיק והמכלית טיפאני נתפסו כאשר כל אחת מהן נשאה מטען עצום של כ-1.9 מיליון חביות נפט איראני שהיה מיועד להברחה ולמכירה חשאית.

אולם, לצד ההזדמנויות הגדולות עבור האכיפה האמריקאית, הסיכון המגולם בהפעלת בתי הדין לשלל הוא עצום ונושא בחובו השלכות בינלאומיות רחבות ומדאיגות. קודם כל, המהלך צפוי לעמוד בפני אתגרים משפטיים מורכבים מאוד בתוך מערכת המשפט של ארצות הברית עצמה, שכן החוקים הללו נועדו באופן מסורתי לתקופות של מלחמה גלויה ומוכרזת. התאמתם למצב הנוכחי של תחרות באזור האפור ועימותים שאינם מוגדרים רשמית כמלחמה כוללת מעוררת שאלות משפטיות כבדות משקל לגבי חוקיות המהלך. מעבר לכך, המהלך עשוי ליצור תקדים מסוכן ביותר שמדינות אחרות יוכלו לנסות לאמץ ולנצל בעת עימות עתידי. המדינה המרכזית שבהקשרה עולה החשש הזה היא סין, אשר מהווה כיום את צינור החמצן המרכזי של איראן, רוכשת קרוב ל-90% מהנפט שלה ומסייעת לה בעקביות לעקוף את הסנקציות האמריקאיות. משפטנים ומומחים מזהירים כי אם ארצות הברית תנרמל תהליכי החרמה מהירים שמבוססים על חוקי מלחמה, סין עלולה בעתיד להשתמש בתקדים הזה בדיוק כדי להצדיק הפעלת חוקי שלל משלה במצבי סכסוך, מה שיהווה איום חמור על אוניות סוחר אמריקאיות ואוניות סוחר ניטרליות בנתיבי שיט מרכזיים.

יתרה מזאת, איראן עצמה אינה יושבת בחיבוק ידיים והיא כבר הוכיחה בעבר את נכונותה וכוונתה להגיב בצעדי תגמול קשים. משמרות המהפכה האיראניים כבר תפסו כלי שיט מסחריים במפרץ הפרסי והחרימו מטעני נפט של ספינות המזוהות עם גורמים מערביים ואמריקאיים, כחלק ממה שהם מתארים כצווים משפטיים של בתי המשפט באיראן. פעולות תגמול אלו מצד טהרן מגבירות באופן משמעותי את המתיחות האזורית ועלולות להוביל להסלמה נוספת בנתיבי השיט החיוניים ביותר של הכלכלה העולמית, תוך סיכון של חיי מלחים וייקור דרמטי של עלויות הביטוח והתובלה הימית.

ההתפתחויות בחודשים הקרובים סביב הנושא המורכב הזה יהיו קריטיות להבנת הכיוון שאליו צועדת המערכת הבינלאומית כולה. שוקי האנרגיה, חברות הביטוח הימיות, תאגידי הספנות ומדינות העולם עוקבים כולם בדריכות רבה כדי לראות האם הפעלת בתי הדין העתיקים הללו תהפוך לניסוי משפטי שולי וזניח, או שמא היא תשמש כנשק אסטרטגי מרכזי, אגרסיבי וחדש בארסנל הסנקציות האמריקאי. האפשרות שכל מכלית החשודה בהברחת נפט איראני תוחרם לצמיתות ותימכר באופן מיידי לכל המרבה במחיר, ללא שנות המתנה ארוכות ומתישות בבתי משפט אזרחיים, מהווה רעידת אדמה בעולם הסחר הימי. הצעד הזה מוכיח כי ההחלטה של הממשל בוושינגטון לאוורר ספרי חוקים ימיים מהמאה ה-19 מצביעה על תסכול עמוק מהכלים הכלכליים המסורתיים, ועל נכונות לקחת סיכונים אסטרטגיים ומשפטיים משמעותיים מאוד במטרה לשבור סופית את מעגל ההברחות המתוחכם של איראן, גם במחיר של זעזוע עמוק למערכת המשפט הבינלאומית ולכללי המשחק המוכרים.