התפיסה הציבורית של מדינת ישראל בעיני הקהילה הבינלאומית עוברת בימים אלו תהליך תמחור מחדש. הדימוי הישן של משק חקלאי הנשען על ייצוא פרי הדר ותעשייה מסורתית פינה את מקומו למציאות פיננסית שונה לחלוטין. בחינה קרה של הנתונים מגלה כי התוצר המקומי הגולמי לנפש מציב את הכלכלה המקומית במקום התשיעי והמכובד לו הייתה חברה באיחוד האירופי. במקביל היקף האוכלוסייה היה ממקם אותה במקום השלושה עשר באותה יבשת. המספרים הללו אינם רק נתון סטטיסטי יבש המעטר דוחות רבעוניים של סוכנויות דירוג אלא הם מהווים את תשתית ההון שעליה נשענת מדיניות החוץ הנוכחית. במשך ארבעה עשורים רצופים המערכת הפוליטית והכלכלית נעה ימינה תוך שהיא צוברת יתרות מטבע חוץ ויכולות טכנולוגיות צבאיות שהפכו את המדינה לשחקנית מפתח אזורית.

המשמעות הנגזרת מהמעמד הכלכלי החדש היא היכולת לשנות את משוואת העלות מול תועלת בזירה הבינלאומית. בעבר כאשר ממשלות זרות קיבלו החלטות שפגעו באינטרסים המקומיים התגובה הסתכמה לרוב במחאה רשמית ספיגת המכה הכלכלית והמשך עסקים כרגיל. כיום מאזן הכוחות הדיפלומטי פועל אחרת לחלוטין. הכוח הכלכלי מאפשר למקבלי ההחלטות לגבות מחיר תפעולי ומדיני ממדינות הבוחרות לנקוט צעדים חד צדדיים. במקום לספוג מהלומות בשקט המערכת המדינית משתמשת בנכסיה האסטרטגיים כדי לשרטט קווים אדומים ברורים. ההבנה כי גישה למוקדי השפעה אזוריים היא נכס סחיר לכל דבר ועניין מובילה לגיבוש דוקטרינה חדשה שבה אי אפשר ליהנות מפירות החדשנות והמעורבות הישראלית מבלי לשלם את המחיר על החרמות בזירות אחרות. המעבר ממשק חלש למעצמה טכנולוגית אזורית מעניק לירושלים את הפריבילגיה לנהל משא ומתן מעמדת כוח ולא מעמדת מגננה.

מבחן התוצאה של המדיניות החדשה התרחש לאחרונה מול ממשלת הולנד. החל מהעשרים ושניים בספטמבר ייכנס לתוקפו איסור הולנדי על ייבוא סחורות המיוצרות מעבר לקו הירוק. התגובה לא איחרה לבוא וביום שלישי שר החוץ גדעון סער הורה על סילוק הנציגים ההולנדים ממרכז התיאום האמריקאי הפועל בקריית גת. מרכז זה אחראי על ניהול המאמץ ההומניטרי מעקב אחר הפסקות אש ותכנון היום שאחרי ברצועת עזה. סער הבהיר את העמדה הרשמית כאשר הצהיר "המסר שלנו ברור. מי שפועל נגד ישראל לא יקבל דריסת רגל באזור. ישראל לא תאפשר נקיטת צעדים נגדה ללא תגובה". המהלך הזה אינו מבודד אלא מצטרף להחלטה מחודש אפריל שבה נחסמה גישתה של ספרד לאותו מתקן בדיוק בעקבות צעדים עוינים שנקטה.

ההיגיון העסקי מאחורי המהלכים הללו פשוט למדי. ממשלות אירופאיות רבות מנסות לרקוד על שתי החתונות במקביל. הן מעוניינות להטיל סנקציות ולגזור קופון פוליטי בזירה המקומית שלהן אך בה בעת דורשות לשמור על כיסא בשולחן הדירקטוריון הדיפלומטי שבו מתקבלות החלטות הרות גורל למזרח התיכון. המדיניות הישראלית החדשה מסמנת למשקיעים הזרים בזירה הדיפלומטית כי לא ניתן לבצע שורט על הכלכלה והמדיניות הישראלית מצד אחד ולהחזיק בפוזיציית לונג על השפעה אזורית מצד שני. השתתפות בעיצוב עתיד האזור היא נכס מניב וישראל מתחילה לגבות עליו פרמיה גבוהה ממי שמנסה לפגוע בה.

עם זאת ניהול סיכונים נכון דורש גם הבנה של מגבלות הכוח. מנגנון התיאום בקריית גת נשען במידה רבה על הובלה אמריקאית ועל רשת ענפה של שיתופי פעולה בינלאומיים. הפעלת מנופי לחץ צריכה להיעשות בתיאום מדויק עם וושינגטון כדי להבטיח שפעולות התגמול לא ישחקו את ההון הדיפלומטי של ירושלים או יפגעו באינטרסים ארוכי טווח. תגובה מדינית חייבת להיות שקולה וממוקדת מטרה ולא רק פורקן של תסכול. השימוש בגישה למתקנים ביטחוניים ואזרחיים ככלי מיקוח מעיד על בגרות אסטרטגית אך הוא מחייב תכנון קפדני כדי למנוע זליגה למלחמת סחר כוללת.

זירת העימות הבאה עשויה להתפתח מול בריטניה אשר בוחנת גם היא את גבולות הגזרה. שר החוץ הבריטי אד מיליבנד התבטא לאחרונה בחריפות נגד פרסום מכרזי בנייה באזור E1 וכינה את המהלך הרסני ובלתי מקובל. מיליבנד אף דרש את עצירת הפרויקט והזהיר כי הממלכה המאוחדת לא תעמוד מנגד מול סכנה לפתרון שתי המדינות. העמדה הבריטית משקפת ניסיון להכתיב מדיניות פנים ישראלית בטון שמזכיר ימי מנדט עברו. שר החוץ סער דחה על הסף את הדברים ותקף את הנימה המתנשאת של ההצהרה. הדיפלומטיה המודרנית מאפשרת חילוקי דעות אך אינה סובלנת הטפות מוסר פומביות.

בתגובתו הציב סער את העיקרון המנחה להמשך הדרך כאשר קבע "החלטת ממשלת בריטניה לפגוע ביחסים בין מדינותינו היא מצערת מאוד. אך ישראל לא תהיה קורבן פסיבי של מדיניות זו. ישראל תגן על זכויותיה על האינטרסים שלה ועל אזרחיה". המשמעות המעשית של דברים אלו היא שירושלים אינה מחויבת להגיב לכל ביקורת שולית אך כאשר ההתבטאויות מתורגמות למדיניות עוינת בפועל המערכת תידרש לבצע הערכת שווי מחדש של היחסים. זה עשוי לכלול הורדת דרג נציגויות הדרה מפורומים כלכליים משותפים או הקפאת שיתופי פעולה טכנולוגיים שבריטניה נשענת עליהם. התגובה צריכה להיות מתומחרת בהתאם לפגיעה תוך שמירה קפדנית על האינטרס הלאומי.

השינוי המבני במדיניות החוץ של ישראל משקף מעבר מתגובתיות פסיבית לניהול אקטיבי של סיכונים דיפלומטיים. באמצעות מינוף כוחה הכלכלי והטכנולוגי המדינה מציבה תג מחיר ברור לכל ניסיון פגיעה בזירה הבינלאומית. גישה זו מבטיחה כי מדינות המבקשות להשפיע על המזרח התיכון ייאלצו לשלם בנכסים דיפלומטיים ממשיים על כל צעד עוין.