מלאי הנפט האסטרטגי של ארצות הברית הולך ומצטמצם בקצב מדאיג, נתון המעורר דאגה רבה בקרב כלכלנים, קובעי מדיניות ומומחי אנרגיה ברחבי העולם כולו. על פי הנתונים הרשמיים והעדכניים ביותר שמפרסם מנהל מידע האנרגיה האמריקאי, הידוע בראשי התיבות שלו כסוכנות אי.איי.איי, רזרבת הנפט האסטרטגית של המעצמה הגדולה בעולם עומדת כיום על כ-311.4 מיליון חביות בלבד. מדובר ברמה נמוכה באופן חריג, כזו שלא נראתה כמותה מאז שנת 1983, תקופה שבה משק האנרגיה העולמי נראה והתנהג אחרת לחלוטין. כדי להבין את חומרת המצב ואת קצב הירידה, מספיק להסתכל על הנתונים מחודש מרץ האחרון, אז רשמה הסוכנות מלאי של כ-415 מיליון חביות. כלומר, בתוך חודשים ספורים בלבד, התרחשה צניחה תלולה של למעלה מ-100 מיליון חביות במלאי החירום הלאומי. הסיבה המיידית והגלויה ביותר לירידה הדרמטית הזו היא החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ לשחרר לשוק החופשי 172 מיליון חביות, צעד שנועד בראש ובראשונה לייצב את מחירי האנרגיה הגלובליים המאמירים על רקע המלחמה הנמשכת מול איראן והמתיחות הגיאופוליטית המחריפה במזרח התיכון.

למרות שהשחרור הנוכחי מסביר את הירידה בטווח הקצר, גורמים רבים במערכת הפוליטית והכלכלית טוענים כי האשמה האמיתית למצבו הרעוע של מאגר הנפט האסטרטגי מוטלת דווקא על כתפיו של הקונגרס האמריקאי, ולא על החלטה נשיאותית כזו או אחרת. כדי להבין את הטענה הזו, יש לחזור אחורה בזמן אל עבר הלא רחוק, אל תחילתה של מגפת הקורונה העולמית. באותם ימים של סגרים עולמיים וחוסר ודאות כלכלי מוחלט, הביקוש העולמי לנפט קרס באחת, וכתוצאה מכך מחירי הזהב השחור צנחו לשפל היסטורי. נוצרה הזדמנות פז נדירה שבה הקונגרס יכול היה לרכוש מיליוני חביות נפט במחירי רצפה של ממש, וזה בדיוק מה שהנשיא טראמפ ביקש לעשות. טראמפ הורה למחלקת האנרגיה של ארצות הברית לנצל את מחירי הנפט הנמוכים, שנעו באותה העת בטווח שבין 20 ל-30 דולר לחבית בלבד, ולחזק את רזרבת הנפט האסטרטגית באמצעות רכישה מסיבית של 77 מיליון חביות. בראייה לאחור, ובהתחשב בעובדה שכיום מחירי הנפט נעים בטווח של 90 עד 100 דולר לחבית, הצעת הרכישה ההיא, שהוערכה בכ-3 מיליארד דולר, נראית כעסקת המאה וכמהלך כלכלי מובן מאליו.

אולם, בוושינגטון הבירה, היגיון כלכלי טהור נתקל לעיתים קרובות בשיקולים פוליטיים מפלגתיים. לא כל המחוקקים, ובמיוחד לא אלו מהמפלגה הדמוקרטית, ראו את הצעת הרכישה בעין יפה. מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט דאז, צ'אק שומר, התנגד באופן פומבי ונחרץ לתוכנית הרכישה בשווי 3 מיליארד דולר. על פי הדיווחים מאותה תקופה, שומר כינה את המהלך "חילוץ לתאגידי הנפט הגדולים", וטען כי כספי משלם המיסים לא צריכים לשמש כרשת ביטחון לחברות האנרגיה, גם אם הדבר משרת אינטרס לאומי רחב יותר של ביטחון אנרגטי. בהיעדר תמיכה דו-מפלגתית מספקת, מחלקת האנרגיה לא יכלה להוציא לפועל את הנחייתו של טראמפ כאשר חבילת הסיוע הכלכלי להתמודדות עם נגיף הקורונה עברה בקונגרס. ההחמצה הזו גובה כעת מחיר כבד, שכן אילו הרכישה הייתה יוצאת לפועל, ארצות הברית הייתה מחזיקה כיום במלאי גדול ונוח הרבה יותר של קרוב ל-388 מיליון חביות, נתון שהיה מעניק לממשל גמישות רבה הרבה יותר בהתמודדות עם משברי האנרגיה הנוכחיים.

חשוב לציין כי למרות שהירידה במלאי השנה היא משמעותית ביותר, מאגר הנפט האסטרטגי חווה צניחה תלולה וחריפה אף יותר בין השנים 2021 ל-2023, תחת ממשלו של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן. בתחילת שנת 2021, המאגר עמד על רמה יציבה ובטוחה של כ-638 מיליון חביות. אולם, רמה זו הלכה והצטמצמה בעקביות עד שהגיעה לשפל מקומי של כ-350 מיליון חביות באמצע שנת 2023. הירידה הדרמטית הזו נבעה מהחלטתו של ביידן לאשר את מכירתן של עד 260 מיליון חביות נפט במהלך אותה תקופה, וזאת מתוך מטרה דומה להפליא לזו של טראמפ כיום: לשמור על מחירי דלק נמוכים לצרכן האמריקאי בתקופה של מתיחות גיאופוליטית חריפה, כאשר אז עמדה במוקד הפלישה הרוסית לאוקראינה. מעניין להתבונן בפרסומים התקשורתיים מאותה תקופה, אשר הדגישו כיצד מלאי הנפט חזר לרמות שאפיינו את שנות השמונים. פוליטיקאים מהמפלגה הרפובליקנית, שהיו אז באופוזיציה, מתחו ביקורת חריפה על הצעד של ביידן. דמות בולטת במיוחד בביקורת זו היה יו"ר בית הנבחרים לשעבר, קווין מקארתי, שהצהיר בדאגה כי "מלאי הנפט האסטרטגי שלנו ירד לכלום". למען ההגינות והדיוק ההיסטורי, יש לציין כי בטרם סיים הנשיא ביידן את כהונתו, הוא פעל להגדלה מחודשת ומתונה של המאגר הלאומי באמצעות רכישה של 59 מיליון חביות נפט.

התנודתיות העצומה במלאי החירום האמריקאי מעוררת מחדש דיון כלכלי ופוליטי עמוק וארוך שנים לגבי נחיצותו ויעילותו של מאגר הנפט האסטרטגי. בעוד שברמה ההצהרתית הרעיון של שמירה על עתודות למען עצמאות אנרגטית נשמע רציונלי והכרחי, ישנם גורמים הסבורים כי בפועל מדובר בכלי שרת פוליטי יותר מאשר באמצעי כלכלי יעיל. כבר בשנת 2015, מכון המחקר השמרני "קרן הריטג'" הציג טיעון מנומק ולפיו המאגר למעשה "מיותר". מומחי המכון טענו כי נשיאים אמריקאים לאורך ההיסטוריה השתמשו ברזרבות הללו בצורה יעילה יותר לטובת פוליטיקה מפלגתית קצרת מועד וריצוי בוחרים לפני מערכות בחירות, מאשר כתגובה כלכלית טהורה ויעילה לזעזועים אמיתיים בהיצע העולמי. כותבי המחקר באותו גוף חשיבה שמרני טענו כי המלאים והרזרבות בשוק הפרטי הם שופעים ומספקים, וכי שווקים פתוחים, חופשיים ומשוכללים ידעו להגיב בצורה טבעית, מהירה ויעילה הרבה יותר לזעזועי היצע לעומת מאגרים ממשלתיים מסורבלים הנשלטים על ידי פקידים ופוליטיקאים פדרליים.

מנגד, אי אפשר להתעלם מההשפעה המיידית של שחרור נפט על כיסו של האזרח הקטן. בשנת 2022, מחלקת האוצר של ארצות הברית ערכה בדיקה מעמיקה ויסודית כדי לבחון עד כמה שחרור נפט מהמאגר האסטרטגי אכן משפיע בפועל על מחירי הבנזין בתחנות הדלק. הממצאים היו מרתקים והצביעו על כך שהחלטתו של הנשיא ביידן לשחרר מיליוני חביות אכן "הורידה את מחיר הבנזין ב-17 עד 42 סנט לגלון". עם זאת, למרות שהשחרורים מהמאגר מייצרים השפעה נקודתית מורגשת, מומחי כלכלה מזהירים מפני ציפיות לירידה דרסטית וקבועה במחירי התדלוק. מאגר הנפט האסטרטגי הוא אמנם המנוף הישיר והנגיש ביותר שעומד לרשותם של נשיאי ארצות הברית בבואם להתמודד עם משברי אנרגיה, אך הוא אינו יכול להעלים כבמטה קסם את הבעיות הגיאופוליטיות הסבוכות והמורכבות ברחבי העולם אשר מכתיבות בסופו של יום את מחיר הנפט הגולמי בשווקים הבינלאומיים.

מעבר לכך, יש להכיר במגבלות הפיזיות של המאגר בראייה אסטרטגית רחבה של ביטחון לאומי. בתרחיש יום הדין אמיתי וקיצוני, שבו ארצות הברית תנותק לחלוטין מאספקת נפט חיצונית, המדינה תשרוף את כל מלאי החירום הזה בתוך פרק זמן קצר ומבהיל של כחודש ימים בלבד. בקיבולתו המקסימלית ביותר, מאגר הנפט האסטרטגי מסוגל להכיל 727 מיליון חביות נפט. במקביל, ההערכות של סוכנות המידע לאנרגיה מצביעות על כך שארצות הברית צורכת כמות אדירה של 20 מיליון חביות נפט בכל יום נתון. המשמעות המתמטית הפשוטה היא שאפילו אם ארצות הברית הייתה מחזיקה במאגר מלא לחלוטין של 727 מיליון חביות זמינות לשימוש מיידי, כמות זו הייתה מספיקה כדי להחזיק את המשק האמריקאי בחיים למשך כ-36 ימים בלבד. לכן, ברור לכל כי מוטב להחזיק את כרית הביטחון הזו מאשר להישאר חשופים לחלוטין, אך הנתונים הללו מוכיחים כי היתרון הגדול והמשמעותי ביותר של מאגר הנפט האסטרטגי אינו פתרון ארוך טווח לבעיות אנרגיה, אלא פשוט היכולת שלו לקנות לארצות הברית עוד קצת זמן יקר להיערכות מערכתית בזמן משבר אמיתי.