השווקים הפיננסיים ויחסי הכוחות בוול סטריט חווים בשנים האחרונות טלטלות עזות ושינויים מבניים, שחלקם הגדול מיוחס ישירות לכהונתו השנייה והלא-רציפה של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. היסטורית, כהונתו מתאפיינת בתנודתיות שוק חריפה, אך בו זמנית, אין ספק שמעט מאוד נשיאים מאז סוף המאה ה-19 יכולים להתהדר בתשואות שנתיות מרשימות כל כך במדדי המניות המרכזיים. במהלך כהונתו הראשונה, שוק המניות רשם עליות יוצאות דופן, כאשר מדד הדאו ג'ונס טיפס ב-57%, מדד ה-S&P 500 זינק ב-70%, ומדד הנאסדק הטכנולוגי נסק ב-142%. מגמה חיובית זו לא עצרה, והיא נמשכת בעוצמה מאז תחילת כהונתו השנייה בחודש ינואר 2025. שוק השוורים הנוכחי תחת הנהגתו הצליח לרכוב בהצלחה רבה על גל פיתוחי הבינה המלאכותית, שהזרים הון עצום לחברות הטכנולוגיה, אולם כעת נראה כי רוחות נגדיות עזות מתחילות לנשב ולהתעצם, ובראשן ניצבת במלוא קומתה חזרתה של האינפלציה.

באופן מפתיע ומעורר תמיהה בקרב כלכלנים, הנשיא טראמפ, שבעבר הרבה למתוח ביקורת נוקבת על ניהול האינפלציה על ידי הממשל הקודם, שינה לחלוטין את עורו ואת הטון שבו הוא מתייחס לעליות המחירים המתרחשות כעת תחת משמרתו. הוא אף הרחיק לכת בהצהרותיו לתקשורת, כאשר הכריז בגאווה ובפומבי על חיבתו למצב הכלכלי הנוכחי באומרו, "אני אוהב את האינפלציה". למרבה הצער עבור קהילת המשקיעים והסוחרים בוול סטריט, כמו גם עבור האזרח האמריקאי הממוצע שמתמודד עם יוקר המחיה, נראה כי אלו הן מילים שהנשיא עשוי בהחלט להתחרט עליהן בטווח הזמן הלא רחוק. הכלכלה האמריקאית נכנסת לשלב מורכב שבו האינפלציה כבר אינה נתפסת כגל חולף, אלא כבעיה מבנית עמוקה שדורשת פתרונות כואבים שעשויים לבלום את הצמיחה הכלכלית.

על מנת לדייק בתיאור המציאות הכלכלית, חשוב להבהיר שרמה מתונה ושלובה של אינפלציה אינה תופעה שלילית כשלעצמה, אלא היא תהליך בריא וטבעי לחלוטין בכל משק מתרחב וצומח. כאשר חברות תעשייתיות ועסקים שונים פועלים בתפוקה מלאה, טבעי שיהיה בידיהם כוח תמחור מסוים לגבות פרמיה נוספת על המוצרים והשירותים שלהם. זוהי בדיוק הסיבה הכלכלית המרכזית לכך שיעד האינפלציה ארוך הטווח של הפדרל ריזרב נקבע במכוון על שיעור של 2% ולא על 0%. עם זאת, המצב שאנו חווים מאז חודש אפריל 2025 חורג בהרבה מהתנאים הרגילים של צמיחה, וכולל בתוכו שני זעזועי מחירים עצומים, שכלכלנים ואנליסטים רבים קושרים ישירות למדיניות הנשיאותית של טראמפ עצמו.

הזעזוע הראשון, והפחות דרמטי מבין השניים בראייה רחבה, מקורו במדיניות המכסים והסחר של הממשל, שנכנסה לתוקף פועל בחודש אפריל 2025. למרות שבית המשפט העליון של ארצות הברית התערב בסוגיה ופסל חלק ניכר מהמכסים הללו בתחילת שנת 2026, השפעתם הראשונית יצרה אפקט כלכלי מתמשך והביאה לעלייה קבועה ויציבה במחירי מוצרי הצריכה במגזר הסחורות. במילים פשוטות, מכסי המגן של טראמפ גרמו להתייקרות משמעותית של מוצרי צריכה מיובאים וספציפיים, מה שסיפק דחיפה ראשונית ומורגשת למדדי האינפלציה הכלליים בארצות הברית.

אך הזעזוע השני, אשר עדיין נמצא בעיצומו ומטיל צל כבד על הכלכלה העולמית כולה, הוא העימות הצבאי הישיר שאליו נקלעה ארצות הברית מול איראן, בהובלתו של טראמפ. זמן קצר לאחר שהנשיא אישר לכוחות הצבא האמריקאים לפתוח במתקפה בסוף חודש פברואר 2026, איראן הגיבה בחריפות וחסמה לחלוטין את מצר הורמוז הקריטי בפני תנועה של רוב כלי השיט המסחריים והמכליות. צעד דרסטי זה, שהיה צפוי מצד גורמי מודיעין, הוביל למשבר אספקת האנרגיה החמור והמשמעותי ביותר שידעה הכלכלה העולמית בעשורים האחרונים, ועצר בפועל את זרימתה החופשית של כחמישית מאספקת הנפט הגלובלית. תוך שבועות ספורים בלבד מאז פרוץ המשבר, מחירי הדלק והנפט הגולמי זינקו לשמיים. כתוצאה ישירה מכך, האינפלציה המצטברת בחישוב של 12 החודשים האחרונים קפצה באופן חד משיעור של 2.4% לרמת שיא תלת-שנתית של 4.2%.

כאשר נשאל הנשיא על ידי עיתונאים לגבי נתוני האינפלציה הגבוהים והמדאיגים של חודש מאי, תגובתו הייתה מפתיעה ולא שגרתית בעליל: הוא חזר והדגיש עד כמה הוא מרוצה מהמספרים ומהאינפלציה הנוכחית. האסטרטגיה התקשורתית של הנשיא נשענת על ההנחה שברגע שמלחמת איראן תסתיים באופן רשמי והחסימה הימית תוסר, מחירי הנפט והדלק יקרסו במהירות, והאינפלציה תעלם כלא הייתה. במידה מסוימת, התחזית הזו החלה להתממש במהלך חודש יוני; עם התקדמות המגעים לכינון הסכם שלום, מחירי הנפט צנחו בחדות למטה. הירידה המהירה והמתבקשת בעלויות האנרגיה אכן תורגמה מיד לירידה משמעותית באינפלציה הכללית, שחתכה את העליות והתייצבה על שיעור חודשי של 3.5% בחישוב התריסר חודשים החולפים.

הבעיה האמיתית שניצבת כעת לפתחם של הנשיא טראמפ והמשקיעים בוול סטריט, והיא אולי האיום הכלכלי החמור מכולם, היא שהאינפלציה המכונה "טראמפלציה" אינה מסתכמת אך ורק בתנודות נקודתיות של מחירי האנרגיה. בחודשים האחרונים נוצר שינוי עמוק ומבני בסביבת המחירים הכלכלית. בשבועות האחרונים היינו עדים להסלמה נוספת וחמורה במתיחות בין ארצות הברית לאיראן, שהביאה, כצפוי, לסגירה מחודשת ומשתקת של מצר הורמוז למעבר אוניות מסחר. העימות האנרגטי שמתדלק את האינפלציה רחוק מאוד מסיומו, אך למרבה ההפתעה, זה אינו החלק המסוכן או ההרסני ביותר בכלכלה כרגע. למרות שהאינפלציה הכללית הציגה ירידה דרמטית ומרשימה בחודש יוני, מדד הליבה של הוצאות הצריכה הפרטית, המהווה אינדיקטור עמוק יותר למצב המשק, בקושי השתנה ונותר עיקש. מדד הליבה משמש באופן מסורתי ככלי מדידה מועדף ואמין במיוחד על ידי הבנק המרכזי וקובעי המדיניות שלו, משום שהוא מנטרל מראש ובאופן מכוון את העלויות התנודתיות, כמו אלו של סעיפי המזון והאנרגיה.

התחזיות הכלכליות לא מבשרות טובות גם להמשך. על פי מודל החיזוי המתקדם של שלוחת הפדרל ריזרב בקליבלנד, מדד הליבה צפוי היה לרדת אך במעט מ-3.4% בחודש מאי ל-3.33% בלבד בחודש יוני. הנתון המטריד עוד יותר הוא שעד חודש יולי, הכלכלנים מעריכים כי המדד דווקא ישנה כיוון ויטפס שוב לרמה של 3.36%. ייתכן שהפערים העשרוניים הללו נראים זניחים במבט ראשון, אך הם מצביעים באופן מובהק על כך שההשפעות האינפלציוניות הקשות של מלחמת איראן כבר אינן מוגבלות רק לתחנות הדלק, אלא חלחלו עמוק לשאר ענפי הכלכלה והפכו לנחלת הכלל. האינפלציה הכללית אמנם נסוגה ביוני, אך מדד הליבה שמספק תמונה אמיתית יותר של יוקר המחיה נותר גבוה.

הדביקות המטרידה של מדד הליבה אינה מקרית ונובעת משורה של גורמים תפעוליים שנוצרו עקב המשבר. חברות לוגיסטיקה ועסקים בכל רחבי העולם נאלצים כיום לשנות את נתיבי השיט המסורתיים שלהם ואת מקורות האספקה העיקריים בעקבות החסימה במצר הורמוז, מה שמייקר משמעותית את עלויות השינוע הימי. במקביל, מחירי חומרי הגלם המבוססים על תעשיית הנפט, כגון פלסטיק ופולימרים שונים, נמצאים במגמת עלייה מתמדת. גם העלויות התפעוליות של ייצור אנרגיה התייקרו, מה שמשליך ישירות על עלויות הייצור של כמעט כל מוצר תעשייתי במשק. כפי שנהוג בכלכלה חופשית, העלויות העודפות הללו מתגלגלות בסופו של יום במלואן אל כיסו של הצרכן בקופה. העובדה הפשוטה שמדד הליבה אינו רושם ירידה מהותית ומשמעותית היא עדות חיה לכך שאנו עומדים רק בפתחו של השלב הבא והמסוכן יותר של גל עליית המחירים הזה.

בנוסף לאתגרי האנרגיה והמלחמה, הפדרל ריזרב זיהה לאחרונה גורם אינפלציוני חדש ומפתיע. בפרוטוקולים האחרונים של הוועדה המוניטרית, הכלכלנים הדגישו במפורש כי הביקוש העצום והבלתי פוסק לתשתיות ושבבי בינה מלאכותית מהווה אף הוא מנוע משמעותי לעליית מחירים כוללת במשק. למרות שהביקוש העצום לחומרה, שעולה בהרבה על יכולת הייצור, מניב רווחי עתק לחברות המפתחות תשתיות אלו, עבור הצרכן מדובר בחדשות עגומות למדי. כוח התמחור הבלתי מוגבל כמעט ממנו נהנות כיום ענקיות השבבים ויצרניות הזיכרונות, מוביל להתייקרות דרמטית של תשתיות טכנולוגיות, והוצאות אלו יגולגלו בסופו של דבר אל הצרכנים הסופיים שישלמו יותר על שירותים דיגיטליים ומוצרים חכמים. כך, באופן אירוני למדי, מנוע הצמיחה המרכזי שמניע את וול סטריט כיום, הופך במקביל לאחד ממחוללי האינפלציה המדאיגים ביותר.

משברי אנרגיה הם לרוב תופעות זמניות שחולפות כשהמצב הגיאופוליטי נרגע, אולם מדד ליבה קשיח ועקשן לצד לחצים אינפלציוניים הנובעים מהמהפכה הטכנולוגית, מאיימים להישאר עמנו עוד זמן רב. מציאות כלכלית זו מספקת לפדרל ריזרב את ההצדקה המלאה ואת הגיבוי המקצועי להמשיך להעלות את שערי הריבית במשק בניסיון לקרר את הפעילות העסקית. אמנם עד כה מדדי המניות המובילים הצליחו לטפס מעלה למרות החששות והתנודתיות בשווקים, אך מהלך של העלאות ריבית רצופות ואגרסיביות מצד הבנק המרכזי עלול לשנות באחת את כללי המשחק ואת גישתו של טראמפ לנושא. בניית תשתיות הבינה המלאכותית ממומנת בחלקה הגדול באמצעות הלוואות וגיוסי חוב עצומים על ידי חברות הטכנולוגיה, ועלויות מימון יקרות יותר עלולות לעצור או להאט משמעותית את הפיתוח. שוק המניות, שמתומחר כיום ברמה השנייה בגובהה בהיסטוריה של 155 השנים האחרונות, פשוט אינו מותיר שום מרווח ביטחון לטעויות, ואינו יכול להרשות לעצמו סביבה של האטה בצמיחה העסקית. הנשיא טראמפ אולי מכריז כרגע בביטחון כי הוא אוהב את המצב האינפלציוני, אך ככל שהמציאות הכלכלית תטפח על פניו והמניות ירדו, כך גדל הסיכוי שהוא ייאלץ לחזור בו מדבריו.