המאבק על התשתיות בארצות הברית עולה שלב, כאשר הכלכלה הישנה מתנגשת חזיתית עם תיאבון האנרגיה העצום של תעשיית הבינה המלאכותית. במסדרונות הממשל באולבני, ניו יורק, האווירה מתוחה כבר חודשים ארוכים, כאשר הלחץ הציבורי סביב צריכת החשמל של חוות השרתים הגיע לנקודת רתיחה. מושלת ניו יורק, קת'י הוקול, חתמה על צו נשיאותי המקפיא למשך שנה את אישורי הסביבה למתקני נתונים בהספק העולה על 50 מגה-וואט. במקביל, הנחתה הוקול את מחלקת השירות הציבורי של המדינה לבצע הערכה מקיפה של ההשפעות הסביבתיות והאנרגטיות של מתקנים אלו, ולפתח תהליך רישוי כללי לסוגיות סביבתיות מורכבות העלולות לצוץ. המהלך מלווה בהצעה דרמטית לא פחות – ביטול מוחלט של כל תמריצי המס המוענקים כיום לחוות שרתים המבקשות לקום בשטח המדינה.
"אין לנו ברירה אלא להתמודד עם האתגרים שיוצרים המתקנים העצומים הללו", הצהירה הוקול במסיבת עיתונאים שנערכה בניו יורק, והוסיפה כי ההקפאה תעניק למדינה את ההזדמנות ליצור את "המסגרת החזקה ביותר האפשרית להגנה על הקהילות שלנו". ההחלטה מגיעה לאחר חודשים של מאבק יצרי מול קבוצות סביבה, ארגוני עבודה וגורמי דת. בתחילת יוני, בית המחוקקים של ניו יורק העביר בתמיכה דו-מפלגתית את חוק פיתוח חוות השרתים האחראי, חוק מקיף שנועד להחיל רפורמות מחמירות יותר ויושב מאז על שולחנה של המושלת. בעוד שהצעת החוק המקורית דרשה הקפאה למתקנים מעל 20 מגה-וואט, הצו הנוכחי של 50 מגה-וואט מציב רף הגבוה ב-150% מהדרישה המחמירה, מה שמותיר חלון הזדמנויות מסוים למפתחי מתקנים בינוניים, אך עדיין סוגר את הדלת בפני שחקני ההיפר-סקייל הגדולים.
מנקודת המבט של וול סטריט, השהיית הפרויקטים בניו יורק מסמנת שינוי טקטוני בתמחור הסיכונים של חברות התשתית והטכנולוגיה. מתקן של 50 מגה-וואט אינו עוד חוות שרתים קלאסית של העשור הקודם, אלא מתחם תעשייתי השואב חשמל בהיקף השקול לעיר קטנה, הנדרש כעת כדי לאמן מודלים מתקדמים של שפה. המשקיעים מתחילים להפנים שהצוואר הבקבוק האמיתי של מהפכת המידע אינו נמצא בשבבים, אלא ברשתות הולכת החשמל המיושנות ובבירוקרטיה המקומית של אישורי בנייה. הסנטורית הדמוקרטית קריסטין גונזלס, יוזמת החוק המקורי, בירכה על הצעד: "טכנולוגיה צריכה לשפר את חיינו, לא לזהם את המים שלנו, להעמיס על רשת החשמל שלנו או להעלות את חשבונות החשמל שלנו. על ידי מתן זמן למדינה שלנו לתכנן, נוכל להבטיח שפיתוח וחדשנות לא יבואו על חשבון כולנו". אלכס בושאמפ, מארגון Food and Water Watch, התייחס למהלך וציין כי החקיקה שעברה במאי דחפה בבירור את המושלת לפעולה, והגדיר כל סוג של הקפאה כהתקדמות אדירה. הוקול עצמה אינה זרה למאבקים מול חברות ענק; בשנת 2022 היא העבירה הקפאה דומה לשנה על כריית קריפטו, חרף מאמצי שדלנות אגרסיביים, וכבר בנאום מצב המדינה שלה מוקדם יותר השנה הבהירה כי תדרוש מחוות שרתים לשלם את חלקם ההוגן עבור החשמל.
תנועת ההתנגדות הציבורית לפריסת חוות שרתים אינה נעצרת בגבולות מדינת ניו יורק, אלא מתפשטת כאש בשדה קוצים ברחבי ארצות הברית, תוך חציית קווים פוליטיים מסורתיים. לפחות 13 מדינות נוספות, בהן ג'ורג'יה, אוקלהומה, דרום קרוליינה, מרילנד, ורמונט ודרום דקוטה, הציגו השנה הצעות חוק להקפאת בניית חוות שרתים, עם תמיכה משותפת של רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. באפריל האחרון, מיין הפכה למדינה הראשונה שהעבירה חוק הקפאה בבית המחוקקים שלה. אף על פי שהמושלת ג'נט מילס הטילה וטו על החוק בטענה שפרויקט ספציפי על חורבותיה של טחנת נייר ישנה יחזיר מקומות עבודה והשקעות לאזור, המציאות בשטח הכריעה – הפרויקט המדובר הוקפא ללא הגבלת זמן בחודש יוני, מה שמוכיח כי כוחות השוק והלחץ הקהילתי חזקים לעיתים אף מהחלטות דרג פוליטי בכיר.
הנתונים מצביעים על התעוררות אזרחית חסרת תקדים ומאורגנת היטב. דו"ח שפורסם מוקדם יותר החודש על ידי הקואליציה לפיתוח אחראי של חוות שרתים חושף זינוק דרמטי בהתנגדות: מספר החברים בקבוצות פייסבוק המתנגדות לחוות שרתים גדל פי שבעה בין דצמבר 2025 ליוני 2026. במקביל, אתר מעקב ייעודי מדווח כי בלפחות 30 מדינות ברחבי ארה"ב ישנם מחוזות או ערים שכבר יישמו הקפאות מקומיות. הקונצנזוס הדו-מפלגתי נדיר בנוף האמריקאי המקוטב; במרץ הציע הסנאטור ברני סנדרס הקפאה לאומית ראשונה מסוגה, בעוד שבמאי הצהירה ננסי מייס, חברת קונגרס רפובליקנית מדרום קרוליינה המתמודדת על משרת המושלת, כי תתמוך בהקפאה במדינתה. בפלורידה, המושל רון דה-סנטיס, מבקר חריף של התעשייה, חתם באפריל על חוק המיישם הגנות צרכניות נוקשות נגד חוות שרתים בקנה מידה עצום.
גורמים המעורבים במאבק מציינים כי הפוליטיקה סביב הנושא נעה בקצב מסחרר, והתנועה האזרחית צוברת מומנטום שאי אפשר פשוט להמתין שיחלוף. עם זאת, עבור המשקיעים המוסדיים התמונה מורכבת הרבה יותר. אם הרגולציה האמריקאית תמשיך להכביד על פיתוח תשתיות ענן, קיים סיכון ממשי שחברות הענק יסיטו את השקעות ההון העצומות שלהן למדינות מעבר לים, מה שעלול לשחוק את היתרון התחרותי של ארה"ב במרוץ החימוש הטכנולוגי הגלובלי. המאבק סביב חוות השרתים ממחיש כיצד מגבלות פיזיות של רשת החשמל הופכות לתקרת הזכוכית החדשה של צמיחת הבינה המלאכותית. הזינוק בהתנגדות האזרחית, המגובה בחקיקה דו-מפלגתית חסרת תקדים, מאלץ את ענקיות הטכנולוגיה לחשב מסלול מחדש ולהכיר בכך שחדשנות דיגיטלית אינה יכולה להתקיים במנותק מהקיבולת של תשתיות העולם האמיתי.
