האיחוד האירופי מגבש בימים אלה תוכנית רגולטורית מקיפה שנועדה לחתוך משמעותית את המיסים על אנרגיה מתחדשת ולשפר את הגמישות של רשת החשמל היבשתית. המהלך הזה מגיע על רקע החשש הגובר כי העלויות הגבוהות של תשתיות ושירותים מאיימות על הצמיחה הכלכלית בכל רחבי אירופה. על פי טיוטת הצעה של הנציבות האירופית, שצפויה להתפרסם באופן רשמי בחודש הבא, הרשויות יציגו יעדי חובה לשילוב של מונים חכמים לצד תמריצים כלכליים שנועדו להאיץ את המעבר לאנרגיה נקייה. המטרה המרכזית היא להקל על הלחץ הכלכלי שמופעל על אזרחים ועסקים כאחד בעקבות התייקרות החשמל.

התנודתיות הגיאופוליטית במזרח התיכון הפכה את סוגיית ביטחון האנרגיה לעדיפות פוליטית עליונה, במיוחד לאור החרדה העמוקה מההשלכות הכלכליות של חשבונות האנרגיה המזנקים. הדחיפה החקיקתית הזו מדגישה אסטרטגיה רחבה יותר של אירופה, שמטרתה לחסל בהדרגה את התלות בנפט וגז ממקורות זרים ולהחליף אותם בחלופות מקומיות וירוקות. למרות שאירופה הרחיבה בקצב מהיר את תשתיות הרוח והסולאר שלה בשנים האחרונות, דלקים מאובנים המיובאים מחוץ ליבשת עדיין מהווים כחמישים ושבעה אחוזים מסך צריכת האנרגיה שלה. זעזועי המחירים האחרונים, הקשורים באופן ישיר לסכסוך המתמשך באיראן, שואבים כיום משאבים רבים מכלכלת האיחוד ומוסיפים, על פי ההערכות של הנציבות, כחצי מיליארד אירו מדי יום להוצאות היבוא של היבשת.

כדי לזרז את המעבר הקריטי הזה ולהקל על המשק, קובעי המדיניות מתכוונים לבסס מסגרת עבודה שבה מסי הבלו המינימליים על חשמל יהיו נמוכים באופן ניכר מאלה המוטלים על גז טבעי. המהלך הזה נועד להפוך את החשמל המופק ממקורות מתחדשים לאטרקטיבי יותר מבחינה כלכלית. בנוסף לכך, הטיוטה מפרטת מנגנוני הקלת מס ספציפיים המיועדים לתעשייה הכבדה. צעד זה מגיע בתגובה לתלונות ארוכות שנים מצד יצרנים ובעלי מפעלים, אשר טוענים כי העלויות הגבוהות של האנרגיה חונקות השקעות חדשות ואף מאלצות אותם לסגור קווי ייצור ומפעלים שלמים.

חבילת התמריצים הפיסקלית הקרובה תוצג יחד עם מפת דרכים מקיפה לחישמול הרשת. התוכנית שואפת לשדרג את תשתיות ההולכה העצומות אך המיושנות של היבשת, כאשר אחת המטרות המרכזיות היא הפחתת התופעה היקרה של עצירת ייצור. כיום קיימת חוסר יעילות מערכתית שבה יצרני אנרגיה ירוקה נאלצים להתנתק מהרשת דווקא בשעות של שיא הייצור, פשוט בגלל שלרשת החשמל אין מספיק קיבולת לקלוט את כל האנרגיה הזו. הפתרון למצב הזה טמון בניהול חכם יותר של הצריכה ושל חלוקת העומסים על הרשת הלאומית.

בנציבות האירופית מדגישים בטיוטה כי יש לתמרץ את משתמשי הרשת להתנהג בצורה שידידותית ומותאמת למערכת. המשמעות היא שהצרכנים יצטרכו להתאים את שימוש האנרגיה שלהם, או להעביר אותו לזמנים ולמקומות שבהם זמינים מקורות האנרגיה הזולים ביותר, כלומר בשעות שבהן פאנלים סולאריים וטורבינות רוח מייצרים חשמל בשפע. ניהול ביקושים מסוג זה יהפוך את כל המערכת ליעילה וזולה הרבה יותר.

כדי להשיג את המודל הגמיש הזה, האיחוד מתכנן לחייב מבחינה חוקית את המדינות החברות לצייד לפחות מחצית מכלל הצרכנים שלהן במונים חכמים עד שנת 2030. יעד הפריסה הזה צפוי לטפס לשישים וחמישה אחוזים עד שנת 2033. טכנולוגיה זו תאפשר מעקב מודרני וניהול מדויק של צריכת החשמל בזמן אמת, אף על פי שחשוב לציין כי נוסח החוק המסוים הזה עדיין נתון לשינויים והתאמות לפני פרסומו הרשמי בחודש הבא. המעבר למערכת אנרגיה חכמה ונקייה יותר נתפס כעת לא רק כצעד סביבתי חיוני, אלא ככורח כלכלי אסטרטגי ממדרגה ראשונה שנועד להבטיח את חוסנה של הכלכלה האירופית מול משברים עתידיים.