כלכלת ישראל בעידן הגלובלי נשענת במידה רבה על זרימה שוטפת של סחורות מרחבי העולם, והנתונים החדשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספקים הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של שרשראות האספקה. בשנת 2025 הסתכם סך יבוא הסחורות לישראל בכ-95.5 מיליארד דולר. כאשר מנטרלים מהמשוואה את ענף היהלומים, מגלים כי היקף היבוא עמד על 92.8 מיליארד דולר, נתון המשקף עלייה של 4.5 אחוזים בהשוואה לשנת 2024. הנתונים הללו, שאינם כוללים את הסחר עם הרשות הפלסטינית, יבוא ביטחוני ויבוא ושירותי תוכנה, ממחישים היטב את תמונת המאקרו של הצריכה והתעשייה המקומית.
המגמה הבולטת ביותר העולה מהנתונים היא הדומיננטיות המוחלטת של סין כרצפת הייצור של המשק הישראלי. יבוא הסחורות מסין, על פי ארץ מקור וללא יהלומים, חצה את רף ה-20.8 מיליארד דולר, המהווה זינוק של 8.9 אחוזים לעומת השנה שקדמה לה. משמעות הדבר היא שסין לבדה אחראית כעת ל-22.4 אחוזים מכלל יבוא הסחורות לישראל, התחזקות לעומת נתח של 21.5 אחוזים שהחזיקה בשנת 2024. הרחק מאחור במקום השני ניצבת ארצות הברית, ממנה יובאו סחורות בהיקף של 9.6 מיליארד דולר, המהווים 10.3 אחוזים מכלל היבוא. הריכוזיות בסחר החוץ הישראלי ניכרת גם בעובדה ששלוש מדינות בלבד מספקות כ-39 אחוזים מסך היבוא לפי ארץ מקור. החמישייה הפותחת, הכוללת את סין, ארצות הברית, גרמניה, איטליה וקוריאה הדרומית, חולשת יחד על 45.7 אחוזים מהיבוא הישראלי.
היבט מרתק במיוחד בדוח נוגע לפער ההולך וגדל בין ארץ המקור, כלומר המקום שבו הסחורה יוצרה בפועל, לבין ארץ הקנייה, שהיא המדינה שממנה נשלחה החשבונית ליבואן הישראלי. פער זה מספק שיעור מאלף בכלכלה גלובלית ומושפע משורה של גורמים מודרניים כמו פעילותן של חברות רב-לאומיות, שיקולי מיסוי, קנייה ומכירה בבורסות סחורות, ועלויות כוח אדם והובלה. סין מובילה גם במדד זה, עם הפער הגדול ביותר שעומד על 6.1 מיליארד דולר. פער זה מצביע על כך שישראל צורכת סחורות סיניות בשווי הגבוה במיליארדי דולרים מהסכום שהיא משלמת ישירות לחברות סיניות. מדינות נוספות שמהן היבוא לפי ארץ מקור גדול משמעותית מהיבוא לפי ארץ קנייה כוללות את רוסיה, וייטנאם, טורקיה, יפן, פולין, מקסיקו, ארגנטינה, מלזיה וטייוואן.
מהצד השני של המטבע, ישנן מדינות המשמשות כמרכזי סחר פיננסיים או נקודות מעבר לוגיסטיות, ומהן ישראל רוכשת על הנייר הרבה יותר סחורות מאשר הן מייצרות בפועל עבורה. רשימה זו כוללת מדינות כמו שווייץ, הולנד, הונג קונג, אירלנד, איחוד האמירויות, בלגייה, סינגפור, הממלכה המאוחדת, גרמניה ושוודיה. מדינות אלו רושמות לזכותן ערכים חיוביים גבוהים בפער שבין הקנייה לייצור, מה שמדגיש את תפקידן כמתווכות בסחר העולמי. הבנת המנגנון הזה, שבו מוצר יכול להיות מיוצר באסיה, להימכר דרך חברה אירופאית ולנחות בישראל, היא בעלת חשיבות עליונה לקביעת הסכמים ומדיניות בסחר חוץ, לרבות מתן תנאים מועדפים והגבלות יבוא.
