השבוע הסקירה תעסוק בשאלה פילוסופית משהו: מה המשקיעים רוצים?
בחודשים האחרונים נוצר תמהיל מעניין לפיו השווקים נותרים פחות או יותר באותן רמות, תחומים בגבולות ברורים למדי, כשהדוגמה המעניינת האחרונה הינה מקרה יוון. על פניו בודאי שהמשקיעים לא רצו שהמפלגות התומכות מפרישה מאיחוד תזכנה ויחל מהלך הפרדות של יוון מהאיחוד. על פניו. כעת, משהדמוקרטיה החדשה היא זו שזכתה על השווקים לזנק חדות, ולהערכתי תרחיש זה לא יתממש מהטעם הפשוט שזכיית המפלגה מרחיקה שוב את QE3. מצד שני, אם הדמוקרטיה היתה מפסידה הרי שמייד כל נגידי הבנקים היו נזעקים וממטירים על השוק כסף. האין זאת עדיף על זכיית המפלגה הדמוקרטית?
הדבר רלוונטי גם לפרישת יוון מהאיחוד – הבאמת אנו בטוחים שהשווקים יתרסקו ביום האחרי? האין QE3 אומר שהכלכלה האמריקנית מוסיפה למעשה להידרדר? וכך הלאה. אין זה סוד שברננקי מתעניין בוול-סטריט הרבה יותר מאשר הוא מתעניין בכלכלה, ומשימתו היא אחת – הגעה לנובמבר (בחירות) ברמות גבוהות של מדדים. עד כה עושה הנגיד האמריקני מעשה אמן, ומצליח לשמר את וולסטריט בנתונים קרובים לשיא של מספר שנים, על אף שמצב הכלכלה קטסטרופה. בעת הצורך יועציו "מדליפים" כי תכנית הקלה היא מעבר לפינה, ופעם אחר פעם השוק בולע את הפתיון ומייתר את הצורך בזריקת החכה. בניגוד לבעלי האינטרס איני רואה כל סיבה שברננקי יפעיל QE3 השבוע מהטעם הפשוט שמדד s&p ניצב על 1340 נקודות המהווה רמה נהדרת לכל הדעות.

הדבר משרת גם את האיחוד, שאיבד עצמו לדעת. איש אינו יודע כמה כסף הוזרם ולמי, מהי הריבית, מהם התנאים, ומי בכלל יכול (ומתכוון) להחזיר אירו שחוק מחובותיו. העיקר – לצוף. גם כאן מצליח האיחוד לשמור על רמות מדד נאות, בהצהרות ששניות לאחר שבאו לאויר העולם התפוגגו כל היו. אפשר לראות בכלכלות כשלון חרוץ, וזה אכן מה שהן, אך השווקים מוסיפים לשמור על כוחם.
ניתן להרחיב את המובא לעיל לעוד ועוד שאלות. אובמה אינו נבחר לקדנציה שניה, האם בהכרח הדבר יוביל לירידות בשווקים? באופן מסורתי וולסטריט בכלל מעדיפה נשיא רפובליקני שייתן לקפיטליזם להשתולל, ולכן אולי בעצם אנו רוצים שאובמה לא יבחר. ולהיפך.

לא פעם ציינתי בסקירה כי בחודשים הנוכחיים איני רואה שינוי ברצועת 1020-1130. על אף שהשוק המקומי חווה לא מעט תהפוכות (מדד התקשורת איבד 50%), עדין המעוף נותר באמצע הרצועה. התנודתיות הברוטאלית משפיעה ברמה השבועית והחודשית אך בסיכומה של שנה – אפס שינוי. רגעים ירדנו מתחת ל 1000 וזינקנו, פעמים בודדות היינו מרחק נגיעה מ 1200 וצנחנו. אנו נגזרת של וול סטריט (בין השאר בגלל הדואליות), וכל עוד ברננקי מצליח במשימתו לא יהיה שינוי במדד הישראלי.

השאלה המטרידה היא – אם ברור לכולם שזהו משחק ושמצב הכלכלות בעולם קטסטרופלי, מדוע המשקיעים קונים זאת? מדוע כדור השלג נעצר פעם אחר פעם, ואף משנה מכיוונו כשדיפרסיה מתחלפת ביממה באופוריה?
מרבית הנגידים, ובראשם ברננקי ופישר, אינם [BstockB="382010"] באמת [/BstockB] יודעים לנווט את הכלכלה. ברמה הפילוסופית נכון גם לטעון כי אם הם היו יודעים לעשות כן, הרי שהם היו נביאים ולא בני אנוש, אך הם יודעים לשים רסן על המשקיעים = ריבית אפס. מאחר והאופי האנושי הוא הדבר היחיד הקבוע בבורסה, ניתן לסמוך על כך שבהיעדר אלטרנטיבות יוסיפו גלים של משקיעים לשטוף את השוק פעם אחר פעם. יכנסו בגבוה – יצאו בנמוך, וישכחו את טעם ההפסד. משקיע ישראלי ממוצע, בהנחה ואינו רוצה להפסיד את כספו ריאלית, יכול לבחור רק בין שתי אלטרנטיבות: אג"ח קונצרני (מניות לכל דבר בתקופה הנוכחית) או מניות. משקיע אמריקני יכול לבחור רק במניות או בסחורות. משקיעי אג"ח קלאסיים המעוניינים להשקיע לשלוש שנים ויותר מתחבטים בשאלה היכן עדיף להפסיד את הכסף ריאלית – בגרמניה עם תשואה של 0.017 בשנה או ארה"ב עם 0.039 .
ואם מצאנו את פקטור האיקס (ריבית אפסית) אנו גם יודעים מה יכול לשנות ממהלך השווקים ולהוביל למהלך [BstockB="351015"] חד [/BstockB] למי מהכיוונים, שהרי נתוני המאקרו הם שחקן משני לחלוטין. רק הרמת ראש אינפלציונית בטווח המיידי העלולה להביא לשינוי מדיניות מוניטארית יכולה לייצר אלטרנטיבה למשקיעים. די בנתונים נקודתיים בכדי לייצר פאניקה, כשאז גם תכנית הזרמת כספים אינה ישימה מאחר והיא תלבה את המגמה. מכיוון שהכלכלה מאטה תרחיש זה אינו סביר, ולכן גורם האינפלציה יכול ויהיה חיצוני דוגמת הנפט. זינוק במחיר הנפט יוביל באחת לגל אינפלציוני שיזעזע את המרקם העדין שבנו הנגידים ויכול להוביל למפולת בשווקים (ולכן אני טוען כל העת שאין סיכוי שישראל תתקוף באירן). תמיד קיימת אפשרות שניה של גורם בלתי צפוי אשר כשמו כן הוא אבל ליהמן 2 לא יהיה. ברגע שיהיה ליהמן, ברננקי יספק QE3; QE4 ואם צריך הוא יוסיף עוד אותיות באנגלית וגם יעבור ללטינית. אם הייתי צריך להמר על תרחיש קיצון בלתי צפוי, הייתי בוחר בגילוי אחת ההונאות המתרחשות בוולסטריט. כל הבנקים הפכו להיות ממונפים בין פי 1000 לפי 1,000,000 מההון שלהם, מעלימים מהדוחות חובות אבודים (באישור הפד !) ומקבלים הלוואות בריבית אפס. מספיק שעיתונאי אחד יבעיר את האש אבל קטונתי מלצפות את הבלתי צפוי. גם סין יכולה באחת לשבור את ארה"ב אבל בסה"כ המצב הנוכחי נוח לכולם, וגם אם לכולם ברור שהמשחק לבטח יגמר עדין אין איש יודע באיזה רבע אנו מצויים.
לפני שנתיים וחצי, בסקירה כאן באתר, ציינתי כי לדעתי התרחיש הסביר ביותר לשווקים הוא שאנו הולכים לעשור אבוד דוגמת שהתרחש ביפן. המדד אז עמד בדיוק על 1100 נקודות. המעוף התעלם והמשיך לשעוט, זינק ל 1340, אך צנח לאחר מכן ל 980 והיום אנו מצויים בדיוק באותה הרמה. אם להעריך קדימה, אין סיבה לשנות מתרחיש זה. הבורסה תקרוס, הנגידים יחלצו וימציאו קשקושים. כל עוד הריבית אפסית – המשקיעים יסכימו להעלים עין. הבורסה תזנק, וכבר תמצא אותה סיבה לתיקון אלים. הכל עד אותו גורם שיכנס למשוואה ויטלטל את השוק.

בפרספקטיבה הזו הבחירות ביוון, הן סה"כ עוד פיון במשחק הנגידים. לא מבין על מה ששה וולסטריט בסוף השבוע, ולחלוטין איני סבור שהדבר יוביל לראלי. מעודדי הראלי הם במקרה הטוב מדברים ממשאלת ליבם, ובמקרה הרע מלהיטים מפוזיציה. דוגמה מהשבוע החולף היא אתר שציין כי עד מחר (שני) נראה 1150, כשבפועל המדד ירד ל 1050. דוגמה מהבוקר כלכלן שמציין זינוק שבועי של 10-15%, אע"פ שאני בספק אם הוא יודע איך המדד יפתח מחר.

לעניינינו, יאמרו המשקיעים תודה אם הנצחון היווני לא יוביל בכלל לירידות, שכן, בתוך תוכם מנהיגי האיחוד משתוקקים לפרישה של יוון רק אינם יודעים איך לעשות כן. כמעט מידי יום יש הנפקת אג"ח אירופאית החשובה פי כמה מאשר אם תוקם ממשלה יוונית או לא, והחשיבות היא בכלל בספרד ובאיטליה. על כן, לא אכביר במלים על הסיפור היווני מאחר וקרוב לודאי שעד שמרבית הקוראים יקראו הסקירה ובטווח של שעות, הפוקוס כבר יהיה במקום אחר. וכשגיאה לפתגם הידוע – יותר משהפרה (נגידים וראשי האיחוד) רוצה להניק, כך העגל (התקשורת) רוצה לינוק, ולכן הסלט היווני ירד בסדר העדיפויות, לטובת המצאת המשבר (והפתרון) הבא.

מניות ומגזרים
שורט רמי לוי – עם הכניסה לפוזיציה זו, ציינו כי שוק הקמעונאות צפוף מידי ולכן מתח הרווחים הולך ונשחק. ההרפתקאה בסלולר לא תרמה אף היא לחברה, וסה"כ מול הענקיות לא הצליח [BstockB="1104249"] רמי לוי [/BstockB] לייצר ערך מוסף, ואילו הקטנות והדיסקאונט נוגסות בו היטב (צים, אושרעד,...). ניתן להוסיף ולהחזיק בשורט אך 16% היא תשואה בהחלט מרשימה שיש מקום לממש לאחריה את הפוזיציה, ולפנות לאלטרנטיבות אחרות.

כיל – מניה שאנו מכירים היטב, וחשובה כמניית עוגן בתיק. רמה של 38 הינה רמת כניסה המשקפת דיסקאונט של 5-10% על שווי החברה הנוכחי, וסה"כ מבטיחה למשקיעים בעלי אורך נשימה רמת סיכון נמוכה למדי. מתאימה לטווח בינוני ומעלה.

• ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
• מאחר והמדד לא רשם כל שינוי שבועי, תקפות הסקירה הקודמת בעינה עומדת ביחס לשחקני המעוף, סחורות ויתר האמור.

שבוע טוב ומוצלח !