נכסים נגזרים משמשים לשתי מטרות עיקריות: לגידור סיכונים (ביטוח) ולספקולציה ■ פעילותם של ספקולנטים בשוקי הנגזרים מסייעת להגברת הנזילות והסחירות שלהם ומסייעת לשכלול השוק, אך גם מגבירה את הפוטנציאל להיווצרות בועות פיננסיות

נכסים פיננסיים סחירים שמחירם נגזר ממחירו של נכס אחר הקרוי "נכס בסיס". המחיר של נגזרים יהיה בדרך כלל תנודתי בהרבה מנכס הבסיס. הם גם נחשבים לנכסים ממונפים ומסוכנים יותר.
הנגזרים הפופולאריים ביותר הם אופציות (על מניות, על מדדים או על נכסים אחרים), חוזים עתידיים וחוזי החלפת ריביות (Swaps). נכסי בסיס עיקריים שעליהם מתבססים נכסים נגזרים הם מניות, אג"ח, מדדי מניות ואג"ח, סחורות, מטבעות ושערי ריבית.
נכסים נגזרים משמשים לשתי מטרות עיקריות: לגידור סיכונים (ביטוח) ולספקולציה. למרות התנודתיות החדה במחירם, השימוש הכלכלי המקורי בנגזרים במשק מודרני היה דווקא הפחתת סיכונים. דוגמה לכך משמשים החוזים העתידיים על מחירי הסחורות החקלאיות. למשל, חקלאים שמתכננים לזרוע תירס היום יוכלו למכור את התוצרת בשוק החופשי רק בעוד שישה חודשים. היום הם יכולים לדעת בקירוב מה עלויות הייצור שלהם (זרעים, מים, עבודה, אנרגיה, דשנים וחומרי הדברה). הם גם יודעים שמחיר התירס כעת הוא 150 דולר לטונה, אבל הם לא יודעים מה יהיה מחירו בעוד חצי שנה, והאי־ודאות הזאת משקפת סיכון. ייתכן שבשוק ישרור אז עודף בתוצרת ומחירי התירס ייפלו ויגרמו להם להפסדים.
כדי להסיר את האי־ודאות, הם מוכנים לקנות ביטוח, ולהבטיח לעצמם מחיר קבוע לתירס שימכרו בעוד שישה חודשים. זאת מהות החוזה העתידי. תמורת פרמיה מסוימת שישלמו היום, החקלאים יקבעו את המחיר לכמות מוסכמת של תירס שימסרו בעוד חצי שנה.
סיכון נוסף שמאיים עליהם הוא שער המטבע שבו נעשות העסקות (לרוב שער הדולר), וייתכן שהם ינסו לבטח את עצמם גם מפני תנודת שערים דרך חוזה מתאים.
הצד השני לחוזה עתידי הוא מוסד פיננסי שמשמש מבטח, שנהנה מפרמיית הביטוח - אך אם מחיר התירס יירד, עלולים להיווצר לו הפסדים. הדרך להתגבר על הפסדים היא לעשות חוזים רבים, כך שלאורך זמן פרמיות הביטוח יפצו על ההפסדים שיווצרו מדי פעם. אחרי שהחוזה העתידי נחתם, הערך שלו ייגזר ממחירי התירס.
נניח שהחוזה העתידי מבטיח לחקלאי מחיר של 150 דולר לטונה חיטה בעוד שישה חודשים, בדומה למחיר הנוכחי. הפרמיה שנדרשת לשם כך היא 10 דולרים - זהו שווי החוזה בעת חתימתו. אם מחיר התירס יירד אחרי כמה חודשים ל–120 דולר לטונה, שווי החוזה יקפוץ. למגדל תירס אחר יהיה כדאי לקנות את החוזה הזה ב–20 דולר, כדי להבטיח לעצמו מחיר של 150 דולר לטונה (במקום 120 דולר). כלומר, ירידה של 20% במחיר התירס תגרום לעלייה של כ-100% בשווי החוזה.
האפשרות לשינויים חדים במחירים מושכת לשוקי הנגזרים ספקולנטים רבים, שמנסים להרוויח מהתנודות בחוזים. פעילותם של ספקולנטים בשוקי הנגזרים מסייעת להגברת הנזילות והסחירות שלהם ומסייעת לשכלול השוק.
ואלם יש לכך גם חסרונות. ריבוי ספקולנטים מגביר את הפוטנציאל להיווצרות בועות פיננסיות. זרימת כסף לשוקי הנגזרים עלולה ליצור תנודות חריגות במחירי התירס, למשל, בלי שיהיה לכך קשר להיצע ולביקוש של הסחורה עצמה. התנפחות בועה בשוק תשפיע על כמויות הגידול, מה שעלול לגרום לעודפי היצע וביקוש מדומים - ולהוציא את השוק משיווי משקל.
שוק הנגזרים הפיננסיים גדל מאוד בשנים האחרונות ורבים רואים בו פוטנציאל סיכון. קיים חשש שבעתות משבר הוא ישפיע לרעה על המוסדות הפיננסיים שמתווכים בחוזים ויוצרים אותם. כך, למשל,גבר באחרונה החשש ליציבותו של דויטשה בנק הגרמני, שפעיל מאוד בשוקי הנגזרים על ריביות, סחורות ונכסים פיננסיים נוספים. זו אחת הסיבות לצניחה החדה שנרשמה בשנה האחרונה במניית הבנק ולכך שהוא נסחר בשווי של 20% בלבד מהונו העצמי.

TheMarker