משכורת גבוהה לא תמיד מבטיחה רמת חיים גבוהה. מה שקובע הוא כמה אפשר לקנות בה במקום שבו גרים, אחרי תשלום שכר הדירה, הקניות בסופר וההוצאות השוטפות. על השאלה הזו עונה מדד כוח הקנייה המקומי של Numbeo לשנת 2026, שריכז השבוע Visual Capitalist. המדד משווה את השכר הנטו הממוצע בכל מדינה למחירים המקומיים, כולל שכר דירה. העיר ניו יורק משמשת נקודת ייחוס בציון 100. מדינה עם ציון 120, למשל, נהנית מכוח קנייה מקומי גבוה ב-20% מזה של תושבי ניו יורק.
בראש הדירוג ניצבת כוויית עם ציון של 175.8. אחריה מדורגות קטאר עם 168.1 ושווייץ עם 165.7. במקום הרביעי נמצאת לוקסמבורג עם 155.1, ועומאן משלימה את החמישייה הפותחת עם 151.3. ארה"ב מדורגת שישית עם 144.5 נקודות, ואחריה דנמרק עם 141.2, אוסטרליה עם 134.8, גרמניה עם 130 ושוודיה עם 128.6. כך יוצא ששלוש מחמש המדינות הראשונות הן ממדינות המפרץ. לפי Visual Capitalist, היתרון שלהן נשען על עושר האנרגיה, שמאפשר משרות בשכר גבוה. מיסי ההכנסה האישיים הנמוכים והסבסוד של דלק ושירותים בסיסיים משאירים לעובדים חלק גדול יותר מהשכר.
הדירוג מציג גם כמה פערים מפתיעים. עומאן, למשל, מקדימה את דנמרק בכ-7% בכוח הקנייה של השכר. זאת אף שהתוצר לנפש בדנמרק גבוה כמעט פי 4, לפי נתוני הבנק העולמי. בארה"ב, למרות עליית מחירי הדיור והמזון, העובדים נהנים מכוח קנייה גבוה בכ-11% מזה של עובדים בגרמניה. מול קנדה השכנה הפער מגיע לכ-26%. באירופה מובילה שווייץ, ולוקסמבורג שנייה לה ביבשת עם פער של יותר מ-10 נקודות. בבריטניה, שמדורגת במקום ה-16, עומד המדד על 118.2.
בעשירייה השנייה בולטות שוב מדינות אירופה לצד כמה מדינות עשירות באסיה ובאוקיינוס השקט. ברוניי פותחת אותה עם 128 נקודות, ואחריה הולנד עם 124.3 ונורווגיה עם 123.2. פינלנד מדורגת במקום ה-14 עם 119.8, וניו זילנד במקום ה-15 עם 119.4. אחרי בריטניה מופיעות בחריין עם 117.3 ובלגיה עם 117.1, ובמקום ה-19 ערב הסעודית עם 115.7. כך, חמש ממדינות המפרץ ממוקמות בין 20 המדינות הראשונות, לצד מדינות רבות בצפון ובמערב אירופה. מנגד, כלכלות מוכרות כמו איחוד האמירויות וצרפת נמצאות מעט מחוץ לעשרים הראשונים, במקומות ה-24 וה-25, עם 113.4 ו-113.3 בהתאמה.
ישראל מדורגת במקום ה-20 בדירוג, עם ציון של 115. המשמעות היא שלפי המדד, השכר הנטו הממוצע בישראל קונה סל של מוצרים, שירותים ושכר דירה גדול בכ-15% מזה שקונה השכר הממוצע בניו יורק. ישראל נמצאת ממש מאחורי ערב הסעודית ובלגיה. היא מקדימה במעט את קנדה, שקיבלה 114.8, את אוסטריה עם 114.2 ואת איסלנד עם 113.6. מלבד מדינות המפרץ, ישראל היא המדינה היחידה מהמזרח התיכון שנכנסה לעשרים הראשונים. המדד אינו מודד עושר או חיסכון, אלא את היחס בין השכר הממוצע ליוקר המחיה המקומי.
בתחתית הדירוג התמונה שונה לגמרי. קובה סוגרת את הרשימה של 142 המדינות עם ציון של 2.4 בלבד. מעליה נמצאות סוריה עם 6.4, ניגריה עם 8.8 וקמרון עם 10.8. גם ונצואלה ותימן מופיעות באזור התחתון של הטבלה, עם ציונים של פחות מ-17 נקודות. הפער בין כוויית לקובה גדול מפי 70. מצרים, שכנתה של ישראל, מדורגת במקום ה-121 עם ציון של 23.9. ניגריה ממחישה את הלחץ על משקי הבית בתחתית הטבלה. בין 2019 ל-2024 התייקר סל מזון בסיסי במדינה פי 5, על רקע היחלשות המטבע ופגיעה בהיצע החקלאי. המזון מהווה שם כ-56% מהכנסת משק הבית, ונשאר פחות ממחצית ההכנסה לשאר ההוצאות.
