מאזן הסיכונים בשוק המט"ח המקומי נוטה בימים אלה באופן מובהק לטובת המטבע האמריקאי ועל חשבון השקל. אחרי תקופה ממושכת שבה המטבע המקומי הפגין עוצמה מפתיעה, התמונה משתנה לנגד עינינו במהירות. היעד השורי האגרסיבי לטווח הבינוני, כלומר לאופק של חצי שנה קדימה, מסומן כעת סביב 3.50 שקלים לדולר. לא מדובר בהבטחה חקוקה בסלע, אלא בתרחיש עבודה מותנה שמחייב המשך ישיר של הלחצים הפוליטיים והפיננסיים, לצד אישור טכני ברור בגרפים. הדרך ליעד הזה אינה קפיצה של צעד אחד, אלא מסלול מדורג שחייב לעבור קודם ברמת 3.20 שקלים, משם לאזור ההתנגדות שבין 3.26 ל-3.28 שקלים, ורק לאחר מכן לעבר 3.40 ו-3.50 שקלים.
ההתעוררות האחרונה בשוק המט"ח הייתה חדה במיוחד. ביום שישי האחרון טיפס שער החליפין במסחר הרציף לאזור של 3.1463 שקלים, מה שמבטא התאוששות מהירה בשיעור של כ-4.18% בתוך ימים בודדים בהשוואה לשפל של כ-3.02 שקלים שנרשם בליל הבחירות. הזינוק הזה לא התרחש בחלל ריק; הוא השתלב עם ירידה חדה בשיעור של 2.86%- במדד הנאסד"ק בוול סטריט, תנועה שממחישה היטב את תמסורת הלחצים העולמית היישר אל הדסק המקומי. מבחינה טכנית, רמת 3.12 שקלים שימשה עד כה כרמת התנגדות קריטית שמנעה פריצה מעלה. התנועה האחרונה מעל קו זה משנה את תרחיש הדשדוש, אך המבחן האמיתי יהיה היכולת של הדולר לבחון את 3.12 שקלים מלמעלה ולהפוך אותה מרמת התנגדות לרמת תמיכה מוצקה. אם המטבע ייפול חזרה באופן מתמשך מתחת לרמה זו, יגבר החשד שמדובר בפריצת שווא בלבד.
הגורם המרכזי שמייקר את אי-הוודאות הוא הפלונטר הפוליטי שנוצר בישראל. שוק המטבע אינו ממתין להרכבת קואליציה; הוא מתמחר כבר עכשיו את התמשכות המשא ומתן, את האפשרות הריאלית לבחירות חוזרות, ואת סימני השאלה הכבדים סביב יכולתה של ממשלה עתידית להעביר תקציב מדינה מסודר ולקבל החלטות כלכליות קשות. כל חודש נוסף של קיפאון וחוסר הכרעה פיסקלית מייקר את פרמיית הסיכון שהמשקיעים דורשים על החזקת נכסים ישראליים. חברת הדירוג פיץ' כבר הבהירה בסקירתה כי התרחיש המרכזי מבחינתה עשוי להוביל לפיזור הכנסת בתחילת ינואר ולמערכת בחירות חדשה באפריל 2027, תוך הותרת דירוג האשראי על כנו עם תחזית שלילית. תקציב המשכי אולי מרסן את הגירעון באופן טכני וזמני, אך הוא אינו מהווה תחליף לצעדי התייעלות פיסקליים אמיתיים. גם בשוק ההון המקומי מבינים שהרכב הממשלה וכושר תפקודה יכריעו את כיוון הנכסים, כשממשלה יציבה ורחבה עשויה לבלום את הסחף, בעוד גרירת רגליים מתמשכת תעניק רוח גבית נוספת לדולר.
במקביל לזירה המקומית, ערוץ ההשפעה מוול סטריט מפעיל לחץ טכני ומיידי על השקל. הגופים המוסדיים בישראל, המנהלים מאות מיליארדי שקלים מכספי הפנסיה והחיסכון של הציבור, מחזיקים חשיפה רחבה למניות זרות בחו"ל. כדי להגן על התיק מתנודות שער החליפין, הם נוהגים לגדר חלק משמעותי מהחשיפה באמצעות חוזים למכירת דולרים עתידית. כאשר מדדי המניות בארה"ב, ובראשם הנאסד"ק, חווים ירידות שערים חדות, השווי הדולרי של תיק המניות מתכווץ. כדי לשמור על יחס הגידור המקורי, המוסדיים נדרשים לצמצם את היקף עסקאות הגידור שלהם, פעולה שמשמעותה המעשית היא ביצוע עסקאות רכישה נגדיות של דולרים בשוק. מנגנון זה, שבנק ישראל תיאר בהרחבה בדוחות היציבות הפיננסית, הופך כל גל ירידות מעבר לים לביקוש אוטומטי לדולרים בארץ, שדוחף את השקל כלפי מטה.
אל המערבולת הזו מצטרף גם הממד הגיאופוליטי. המתיחות הביטחונית והאיומים האזוריים סביב איראן, לצד עונת הבחירות בארה"ב שמעמידה את הממשל האמריקאי תחת לחץ פוליטי כבד, מייצרים אי-שקט מתמשך. דיווחים בינלאומיים מצביעים על מאמצי תיווך אזוריים מחד, אך גם על חשש אמיתי מחידוש החלפת המהלומות לאחר ההכרעות הפוליטיות. עבור המשקיע והאנליסט הפיננסי, אין צורך לנחש כוונות מדיניות נסתרות: די בעצם קיומו של איום להסלמה רחבה – כזה שעלול לגרור גידול חד בהוצאות הביטחון, פגיעה בפעילות הריאלית ועיכוב בהשקעות זרות – כדי לעורר מנוסה לעבר נכסי מקלט ולהאיץ רכישות דולרים. השילוב המשולש של קיפאון פוליטי מקומי, ירידות בבורסות העולם וערפל ביטחוני יוצר סערה שמקדימה פעמים רבות את הנתונים הכלכליים היבשים.
למרות התחושה שהדולר מתייקר במהירות, מבט ארוך טווח מספק פרופורציה שונה לחלוטין. בדיקה של 7,347 שערים יציגים שפרסם בנק ישראל במשך שלושה עשורים, מסוף אוקטובר 1996 ועד סוף אוקטובר 2026, מגלה כי כ-96.8% מהשערים ההיסטוריים היו גבוהים יותר משער של 3.1463 שקלים. שער החציון לאורך שלושים השנים הללו עמד על 3.741 שקלים. נתונים אלה מוכיחים כי בראייה נומינלית היסטורית, הדולר עדיין שוהה ברמות שפל עמוקות, גם אחרי התיקון החד של הימים האחרונים. עם זאת, אין לראות בחציון ההיסטורי הבטחה לחזרה לרמות העבר, שכן המשק הישראלי השתנה ללא היכר מבחינת פריון, זרימת השקעות ועודף בחשבון השוטף. כדאי לזכור שרק לפני חודשים ספורים רשם הדולר שפל שנתי של 2.811 שקלים, עדות לכך שהמטבע יודע לרדת עמוק אל מתחת לרף של שלושה שקלים כשהתנאים מאפשרים זאת.
תמיכה נוספת לטובת הדולר נובעת מפערי הריביות בין הבנקים המרכזיים. כאשר ריבית הפדרל ריזרב בארה"ב עומדת בטווח שבין 3.75% ל-4.00%, לעומת ריבית בנק ישראל שעומדת על 3.25%, נוצר יתרון תשואה של 0.50% עד 0.75% לטובת המטבע האמריקאי. פער זה מעניק רוח גבית צנועה למכשירים נושאי ריבית דולרית, אם כי בחישוב לחצי שנה מדובר ביתרון נומינלי זעיר שיכול להימחק בקלות בעקבות תנודת מטבע של יום מסחר בודד. בנוסף, עלויות הגידור בשוק הנגזרים מנטרלות לרוב את היתרון הזה עבור מי שמבקש לבטח את עצמו משינויי שער.
תזת העלייה לעבר 3.50 שקלים תעמוד למבחן מול המציאות, וישנם גורמים רבים שמסוגלים להפריך אותה במהירות. התייצבות של המערכת הפוליטית, רגיעה ביטחונית מגובה בהסכמים, התאוששות במדדי הטכנולוגיה בוול סטריט או התערבות אקטיבית של בנק ישראל במכירת רזרבות מט"ח יחזירו את היתרון לשקל. ברמה הטכנית, ירידה מתחת לרמת 3.12 שקלים תהווה תמרור אזהרה ראשון, גלישה לאזור 3.03 עד 3.05 שקלים תפגע קשות במומנטום, ושבירה מטה של מחסום 3.00 שקלים תבטל לחלוטין את התרחיש השורי. עד שזה יקרה, ומול שילוב הנסיבות הנוכחי, הכיוון נותר כלפי מעלה.
