הרחובות המרכזיים בפריז, ליון ומרסיי הפכו בשעות האחרונות לזירות קרב של ממש, כאשר גל מחאה שהחל בהתמרמרות של תלמידים ובני נוער התמזג עם שרידי תנועת "האפודים הצהובים" ויצר סיר לחץ שהתפוצץ בעוצמה ברחבי צרפת. מה שהוגדר מראש כיום זעם על יוקר המחיה, מחירי הדלק המאמירים והידרדרות השירותים הציבוריים, גלש תוך שעות ספורות לכאוס מוחלט, ביזה נרחבת, הצתות מכוניות ועימותים חזיתיים קשים מול כוחות המשטרה וז'נדרמריה מתוגברים.
על פי הערכות ארגוני המחאה, למעלה מ-800 אלף מפגינים לקחו חלק בכ-1,750 מוקדי צעדות והפגנות שונות. אף ששעות הבוקר התאפיינו ברובן במפגני מחאה שקטים, שעות אחר הצהריים הביאו עמן מפנה אלים וקיצוני במיוחד. בבירה פריז התרכזו המונים בכיכר הרפובליקה, שם טיפסו פעילים על פסלה של מריאן והלבישו עליו אפוד צהוב סמלי, בעוד ברחובות הסמוכים הוצתו תחנות אוטובוס, רכבים ופחי אשפה. שוטרים חמושים באלות, גז מדמיע ורימוני הלם ניסו להדוף קבוצות של רעולי פנים, שחלקם עטו כאפיות ומשקפי מגן, ותקפו את כוחות הביטחון באבנים, בזיקוקים ובחפצים כבדים.
האירועים לא נעצרו בבירה ופשטו במהירות על ערי מפתח נוספות. במרסיי תועדו עימותים דרמטיים וממושכים ברחובות שהזכירו שדה קרב עירוני, כולל ניפוץ זגוגיות של תחנת משטרה מקומית וריסוס כתובות גרפיטי מתריסות על ניידות. קבוצות מפגינים אף הצליחו לפרוץ לזמן קצר לתוך בניין העירייה תוך קריאות לכיבוש הבסטיליה מחדש, בטרם פונו בכוח על ידי המשטרה. בליון הוצתה לשכת התיירות המקומית ונשרפה כמעט כליל, ובמקביל נרשמו פריצות אלימות לבתי מלון ולחנויות מותגים. בעיר ליל תועדו צעירים בוזזים חנות של חברת אפל ומרוקנים מדפים, ובלימוז' הוצת מבנה העירייה לצד שתי ניידות משטרה שחנו בסמוך.
האלימות גבתה מחיר כבד בגוף. לצד מאות עצורים, בהם קרוב ל-200 עצורים בפריז לבדה, דווח על שוטרים ומפגינים רבים שנפצעו. בעיר סן אטיין נקטעה ידו של גבר לאחר שעל פי הדיווחים הרים רימון משטרתי שהושלך לעברו, ובעיר ניס נפצע אדם באורח קשה בעת שניסה לנפץ חלון ראווה של חנות שנבזזה. מראות אלה הציתו מחדש את הזעם הציבורי סביב השימוש של כוחות הביטחון באמצעים לפיזור הפגנות, במיוחד לאחר תקריות קודמות שבהן נפגעו בני נוער מקליעי גומי ומרימוני הלם.
שורשי התבערה הנוכחית נעוצים עוד במחצית ספטמבר, עם פריצתה של "מחאת התלמידים" בפרברי מעמד הפועלים של פריז, בראשם סן דני. התלמידים מחו תחילה על כיתות צפופות, מחסור במורים והזנחה מתמשכת של מבני החינוך, ברקע ניסיונות הממשלה להעביר תקציב מדינה הדוק ומקוצץ שנועד לבלום את הגירעון הלאומי. אלא שהתסכול המקומי התחבר במהירות לתחושת מועקה כלכלית רחבה בהרבה של משקי בית המתמודדים עם אינפלציה, שחיקת שכר ושירותים ציבוריים קורסים, מה שהוציא לרחובות גם שכבות בוגרות יותר שחיפשו פורקן לזעמן.
במערכת הפוליטית הרוחות סוערות, והאירועים מקבלים משקל כבד לקראת הבחירות לנשיאות המתקרבות. בממשלה האשימו גורמים בשמאל הרדיקלי, ובראשם תנועת "צרפת הבלתי-כנועה", בניצול מכוון של מחאת הנוער כדי לערער את היציבות השלטונית ולבצע מפגן כוח פוליטי אלים. ראש הממשלה סבסטיאן לקורנו הבהיר בהודעה תקיפה כי השלטונות לא יאפשרו לאלימות רחוב להכתיב את סדר היום או להפחיד את הציבור. מנגד, מבקרי הממשלה טוענים כי התעלמות ממושכת ממצוקות המעמד הבינוני והנמוך היא שהובילה להתפרצות הבלתי נמנעת.
צרפת מוצאת את עצמה בצומת חברתי ופוליטי נפיץ במיוחד. התמונות מפריז וממרסיי משקפות לא רק שבר עמוק באמון בין האזרח למוסדות השלטון, אלא גם קיטוב פוליטי חריף שדוחק את המרכז המסורתי לטובת מאבק ישיר בין קצוות אידיאולוגיים. כאשר קולות הנפץ שוככים וענני הגז מתפזרים מעל השדרות, נותרים הנזקים הפיזיים והפצעים הפוליטיים, המעידים כי המשבר הנוכחי רחוק מלהגיע לסיומו.
