הכלכלה הגדולה בעולם ממשיכה לשקוע בתוך ים של דיו אדום, והנתונים הרשמיים שנחשפו כעת מספקים תמונת מצב מדאיגה במיוחד לגבי עתידה הפיננסי של ארצות הברית. משרד האוצר האמריקאי פרסם את הדו"ח החודשי המסכם שלו לחודש ספטמבר, הנועל את שנת הכספים של 2026, וממנו עולה כי הגירעון התקציבי הפדרלי זינק ל-1.992 טריליון דולר. הנתון העצום הזה משקף עלייה חדה של כ-12% בהשוואה לגירעון של השנה הקודמת, שעמד על 1.775 טריליון דולר. למעשה, הגירעון הנוכחי מהווה כ-6% מהתוצר המקומי הגולמי של ארצות הברית, שיעור שבעבר נראה רק בתקופות של משברים כלכליים עמוקים, מיתון קשה או מלחמות עולם. הנתונים מצביעים על חוסר איזון מבני עמוק: בעוד שהממשלה הכניסה לקופתה 5.403 טריליון דולר במהלך השנה החולפת, היא הוציאה לא פחות מ-7.396 טריליון דולר, פער שמעורר דאגה גוברת בקרב כלכלנים ומשקיעים כאחד.
על רקע המספרים המדממים הללו, החוב הלאומי הגולמי של ארצות הברית שבר שיא היסטורי נוסף כאשר חצה בחודש אוגוסט האחרון את רף ה-40 טריליון דולר. הקריאה המעודכנת ביותר של משרד האוצר מראה כי החוב עומד כעת על יותר מ-40.3 טריליון דולר. אחת ההשלכות הדרמטיות ביותר של הר החובות הזה, בשילוב עם סביבת הריבית הנוכחית, היא העלות התופחת של שירות החוב. על פי ניתוח של הוועדה לתקציב פדרלי אחראי, עלויות הריבית השנתיות זינקו ל-1.1 טריליון דולר, המהווים 3.4% מהתמ"ג האמריקאי. נתון זה ממקם את תשלומי הריבית כסעיף ההוצאה השני בגודלו בתקציב הממשלתי. הריבית אמנם עדיין עולה פחות מתקציב הביטוח הלאומי, אך היא כבר עקפה את הוצאות הבריאות של תוכנית מדיקר ואפילו את תקציב הביטחון האדיר של הפנטגון, מה שמעיד על סדר עדיפויות תקציבי שכופה המציאות ולא הממשל.
בסביבתו של הנשיא טראמפ מנסים לשדר עסקים כרגיל ולהמעיט בערכו של הגירעון יוצא הדופן. מדובר בגירעון השנתי הגבוה ביותר שנרשם אי פעם, למעט שנות השיא של משבר הקורונה ב-2020 וב-2021 שבהן הממשל הזים טריליוני דולרים למשק כדי למנוע קריסה. שר האוצר, סקוט בסנט, טוען כי המצב הפיסקלי נמצא תחת שליטה, ומפנה את האצבע המאשימה לעבר פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, שאילצה את הממשלה להחזיר כספי מכסים. פסיקה זו אכן הפכה את סעיף המכסים מפרת מזומנים ממשלתית למוקד של הוצאות כבדות. בשנה החולפת נאלץ הממשל להחזיר כ-144.6 מיליארד דולר בתשלומי החזר על מכסים, סכום שחתך כמעט בחצי את ההכנסות הברוטו ממכסים שעמדו על 317.8 מיליארד דולר. יתרה מכך, תהליך ההחזרים רחוק מסיום, והממשל השיק לאחרונה את השלב השלישי שלו, מה שצפוי להכביד עוד יותר על הקופה הציבורית בחודשים הבאים.
אולם, התבוננות מעמיקה בנתונים חושפת כי משבר המכסים הוא רק חלק מתמונה מורכבת הרבה יותר של הוצאות גואות והכנסות מצטמצמות. מעקב אחר הוצאות הממשלה מראה מגמת עלייה עקבית ובלתי פוסקת לאורך השנים האחרונות. לשם השוואה, באוקטובר 2024, שנתו האחרונה של ג'ו ביידן בנשיאות, עמדו הוצאות הממשלה על 5.76 טריליון דולר. באותה תקופה ב-2025 הן טיפסו ל-6.13 טריליון, ואילו השנה הן כבר נסקו ל-6.65 טריליון דולר. חלק ניכר מהגידול בהוצאות מיוחס לקידום סדרי העדיפויות של ממשל טראמפ, כאשר תקציב המחלקה לביטחון המולדת, למשל, זינק בשיעור מדהים של 146% בין שנת 2025 ל-2026. ההזרמה המאסיבית של כספים למשרדי הממשלה ולפרויקטים לאומיים מתבצעת ללא מקורות מימון תואמים, מה שמעמיק את הבור התקציבי מדי חודש.
במקביל לעלייה התלולה בהוצאות, צד ההכנסות של הממשל סופג גם הוא מהלומות קשות, בין היתר כתוצאה ממדיניות הקיצוצים במיסים שהוביל הנשיא טראמפ במסגרת החקיקה המכונה "החוק הגדול והיפהפה". דו"ח של משרד התקציבים של הקונגרס מצביע על ירידה חדה בגביית מס הכנסה מתאגידים, שצנחה ב-16% במהלך שנת 2026. חקיקת המס החדשה אפשרה לחברות ותאגידי ענק לנצל ניכויים רחבים הרבה יותר, ובכך לקזז את העליות בהכנסותיהם שמקורן בצמיחה הכלכלית. השילוב הקטלני של ירידה בהכנסות מתאגידים, אובדן ההכנסות ממכסים בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, והוצאות ממשלתיות שאינן יודעות שובע, יצר פער עצום של כ-140 מיליארד דולר מעל לתחזיות הגירעון שפורסמו רק לפני חודשים ספורים.
מבט אל העתיד אינו מספק נחמה למודאגים ממצבה הפיננסי של ארצות הברית. ללא שינוי דרמטי בתוואי הפיסקלי הנוכחי, ההערכות מדברות על גירעונות שנתיים שעשויים להגיע ל-3.1 טריליון דולר עד שנת 2036. המשמעות היא שדורות העתיד ייאלצו להתמודד עם נטל חוב משתק שעלול להוביל להעלאות מיסים חדות, קיצוץ בשירותים חברתיים והאטה משמעותית בצמיחה הכלכלית. שוקי ההון והאג"ח, שעוקבים בדריכות אחר הנתונים, עלולים במוקדם או במאוחר לדרוש פרמיית סיכון גבוהה יותר על הלוואות לממשל האמריקאי, צעד שרק יחריף את משבר החובות ויאיים על מעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה העולמי. כל עוד הפוליטיקאים בוושינגטון ימשיכו להימנע מהחלטות קשות וידחו את הטיפול בבעיות המבניות של התקציב, המכונה הפיננסית האמריקאית תמשיך לדהור לעבר תהום חסרת תקדים.
