השווקים הפיננסיים העולמיים מספקים לא פעם תמונות מראה מורכבות שמבלבלות גם משקיעים מנוסים, אך המגמה הנוכחית בזירת המט"ח מצליחה לייצר סקרנות מיוחדת בקרב כלכלנים ופעילים בשוק המקומי. בעוד שהמטבע האמריקאי מפגין עוצמה גורפת ברחבי הגלובוס ומטפס מול סל המטבעות המרכזי, דווקא בזירה המקומית בישראל התמונה הפוכה לחלוטין. הדולר נחלש מול השקל ונסוג לרמה של מעט מתחת ל-3.07 שקלים, ירידה יומית של 0.2%, בעוד שגם היורו מאבד גובה בזירה המקומית וצונח בכ-0.5% לכיוון רמה של מעט מעל 3.47 שקלים. הפער הזה, שבין חוזקו של הדולר מעבר לים לבין שחיקתו מול המטבע הישראלי, פותח צוהר מרתק להבנת הכוחות שמניעים את הכלכלה בתקופה זו.

כדי להבין את גודל האנומליה המקומית, כדאי תחילה להביט במה שמתרחש מעבר לאוקיינוס. בזירה הבינלאומית, מדד הדולר אינדקס, המשקלל את ערכו של השטר הירוק מול סל של שישה מטבעות מובילים, עולה ב-0.2% ומתייצב סביב 101.6 נקודות. ההתחזקות הזו מקבלת ביטוי מובהק במיוחד מול הין היפני, שסופג חבטה משמעותית ורושם נסיגה חדה של 0.6%, כאשר הדולר חוצה את רף 158.3 ין. מול מטבעות אירופיים התמונה מדודה יותר אך שומרת על יתרון אמריקאי מובהק: הפאונד הבריטי משיל כ-0.1% מערכו ונסחר מעל 1.32 דולר, ואילו היורו מדשדש ללא שינוי מהותי סביב 1.13 דולר. בעולם שבו כולם רצים לדולר כנכס מקלט וכמטבע החזק של הכלכלה המובילה, השקל הישראלי מנתק מגע ונע דווקא בכיוון ההפוך.

המנוע העיקרי מאחורי העוצמה של הדולר בעולם טמון במה שמתרחש בשוק האג"ח הממשלתי בארצות הברית. התשואות על אגרות החוב של הממשל האמריקאי מזנקות לרמות היסטוריות שלא נראו כבר עשרות שנים ומגבירות את האטרקטיביות של החזקת נכסים דולריים. תשואת האג"ח ל-10 שנים הוסיפה כ-5 נקודות בסיס והתקרבה לרמה הדרמטית של 5.30%, רמתה הגבוהה ביותר מאז שנת 2007. במקביל, בקצה הארוך יותר של העקום, תשואת האג"ח ל-30 שנה עלתה ב-4 נקודות בסיס אל עבר 5.63%, שיא שלא נרשם מאז שנת 2002. כאשר תשואות האג"ח הממשלתיות מציעות תשואה חסרת סיכון כה גבוהה, כסף זר זורם בהמוניו לתוך ארצות הברית, שואב נזילות משאר העולם ומייצר לחץ מתמיד לעליית שער הדולר.

הזינוק בתשואות אינו מקרי, אלא תוצאה ישירה של עמדה נצית ובלתי מתפשרת של בכירי הבנק הפדרלי. הציפייה שהבנק המרכזי ימהר להוריד את הריבית הולכת ומתפוגגת, בעיקר לאור התבטאויות חדות כמו זו שהשמיע נשיא שלוחת הפד במיניאפוליס, ניל קשקארי. בראיון בלעדי שנערך בניו יורק במסגרת אירוע של המועצה ליחסי חוץ, הבהיר קשקארי כי אף על פי שפורסמו נתונים מעודדים מסוימים, מוקדם לחגוג את ריסון האינפלציה. הוא התייחס למדד מחירי ההוצאה לצריכה פרטית (PCE) לאוגוסט – המדד החביב על הפד למדידת האינפלציה – שהראה כי מדד הליבה עלה ב-3% בקצב שנתי, מתחת לתחזיות הכלכלנים המוקדמות.

אלא שקשקארי סירב להתרגש מהקריאה הנמוכה מהצפוי והדגיש כי האינפלציה נותרה גבוהה מדי ומדאיגה. לדבריו, ישנם מדדים רבים לבחינת האינפלציה אך בפועל היא עדיין מסתובבת סביב קצב של 3%, ורמת מחירים כזו שמלווה את המשק כבר למעלה מחמש שנים היא נטל כבד שאי אפשר להשלים איתו. הוא ציין מפורשות כי הנתונים האחרונים לא שינו את תפיסת עולמו או את הערכת המצב של הבנק המרכזי. יתרה מזאת, נתונים נוספים שהתפרסמו על התוצר המקומי הגולמי ועל היקפי הצריכה הפרטית הוכיחו כי הכלכלה האמריקאית ממשיכה להפגין חוסן מרשים, מה שמעניק לפד מרחב תמרון רחב להותיר את הריבית ברמתה המרסנת בלי לחשוש מפגיעה דרמטית בצמיחה.

כדי להמחיש את עומק המחויבות של הבנק המרכזי למלחמה בעליית המחירים, שיתף קשקארי באנקדוטה אישית מתקופה מוקדמת יותר, שעיצבה את תפיסתו הכלכלית. הוא סיפר כי בדיון שנערך בעבר שמע מנהיג של איגוד עובדים שטען בנחרצות כי עבור חברי האיגוד, האינפלציה השוחקת את כוח הקנייה היומיומי של משקי הבית היא תופעה גרועה ומכאיבה אף יותר מאשר מיתון כלכלי. האמירה הזו חילחלה עמוק לתוך תפיסתו של קשקארי לגבי האיזון העדין שבין שמירה על יציבות מחירים לבין עידוד התעסוקה, והיא מסבירה היטב מדוע הפד אינו מתכוון להרפות את החבל המוניטרי כל עוד קצב האינפלציה לא שב באופן מובהק ליעדו.

על רקע התנאים הגלובליים הללו, שבהם הדולר מתדלק את עצמו בריביות גבוהות ובתשואות אג"ח מאמירות, העוצמה של השקל הישראלי מעוררת עניין מיוחד. בשוק המקומי יש מי שמסבירים את ההתחזקות המפתיעה בפעילותם של גופים מוסדיים הפועלים לגידור חשיפות מטבע, לצד אמון ממוקד בחוסנן של חברות הטכנולוגיה והייצוא הישראלי, שממשיכות להזרים מטבע זר לשוק המקומי. כאשר גורמים אלה מתנגשים עם המגמה העולמית, נוצרת דינמיקה שבה השקל מצליח להתבדל מיתר מטבעות העולם ולהדוף את הלחצים האינפלציוניים המיובאים.

המאבק בין הכוחות המקומיים לבין הלחצים הבינלאומיים צפוי להמשיך ולהכתיב את הקצב גם בימים הקרובים. מצד אחד, המשך הנחישות של הפד והשמירה על ריביות גבוהות בארצות הברית מספקים לדולר רוח גבית משמעותית בשווקים העולמיים, וכל אינדיקציה כלכלית נוספת עשויה להקפיץ עוד יותר את התשואות. מנגד, השוק הישראלי מוכיח שוב כי יש לו חוקים משלו, וכל עוד היצע המט"ח המקומי נותר יציב, פערי התשואות אינם מתורגמים באופן אוטומטי לפיחות בשקל. עבור הצרכן הישראלי, התחזקות המטבע המקומי מהווה בשלב זה חומת מגן מול התייקרויות המוצרים המיובאים, אך עבור היצואנים ומנהלי התיקים, חוסר הסינכרון שבין תל אביב לניו יורק מחייב עין פקוחה ודריכות מתמדת מול כל הצהרה נוספת של בכירי הבנקים המרכזיים.