בשנים האחרונות נדמה כי הבורסה לניירות ערך בתל אביב הפכה למעין פס ייצור בלתי פוסק של מדדי מניות חדשים. תופעה זו, שמכונה בקרב פעילי השוק "אינפלציית המדדים", מתבטאת בנתון מדהים: מאז שנת 2019 הושקו לא פחות מ-28 מדדי מניות חדשים, כאשר רובם המוחלט בא לעולם במהלך שלוש השנים האחרונות. קצב ההשקות רק הולך וגובר, כאשר רק בחודש שעבר חשפה הבורסה שני מדדים חדשים נוספים. הראשון הוא "תל אביב 35 משקל שווה", מודל ייחודי שבו כל מניה מתוך 35 החברות הגדולות משפיעה באופן שווה על ביצועי המדד, ללא תלות בשווי השוק שלה. המדד השני הוא "תל אביב מזון", שנועד לרכז תחת קורת גג אחת את מניות חברות המזון המקומיות, שזכו לפופולריות רבה ולביקושים ערים בקרב קהל המשקיעים במהלך השנה החולפת. מדדים אלו מצטרפים לשורה ארוכה של חידושים מהשנה הנוכחית, ביניהם "תל אביב טכנולוגיה 35" ו"תל אביב אנרגיה ישראל".
מגמת ההתרחבות הזו אינה חדשה, והיא בלטה במיוחד גם בשנה שעברה, אז הושקו לא פחות משמונה מדדים חדשים במגוון תחומים: מתשתיות ומניות ביטחוניות, דרך "נדל"ן 35" ועד "בנקים משקל שווה". לא פעם נדמה כי הבורסה מנסה לרכוב על גלי הטרנדים החמים והאופנות המתחלפות בקרב המשקיעים. כתוצאה מכך, נוצר מצב שבו אותן חברות מככבות שוב ושוב בתוך מספר רב של מדדים שונים, מה שמעלה תהיות לגבי הייחודיות של כל מדד חדש. דוגמה בולטת לכך היא מניית חברת האנרגיה המתחדשת אנלייט. מעבר להכללתה במדד אנרגיה ישראל החדש, היא מופיעה גם במדדי תשתיות אנרגיה, קלינטק, טכנולוגיה, טק עילית, טק 35 ועוד. בסך הכל, מניה בודדת זו נכללת בלא פחות מכ-20 מדדים שונים של הבורסה, מתוך סך של כ-49 מדדי מניות קיימים בסך הכל. מצב דומה ניתן לראות גם במניית קבוצת הביטוח הפניקס ובמניית החברה הביטחונית הלוהטת נקסט ויז'ן, הנכללות כל אחת ב-18 מדדי מניות שונים, וזו רק רשימה חלקית.
השאלה המתבקשת לנוכח הצפת השוק הזו היא מה המניע האמיתי מאחורי המהלכים הללו, ומהו הרווח שהבורסה מפיקה מהם? התשובה המיידית והפשוטה ביותר היא – כסף, והרבה ממנו. נתוני ההכנסות של הבורסה חושפים תמונה מרשימה של צמיחה מטאורית. הכנסות הבורסה מפעילות המדדים זינקו פי עשרה בפרק זמן קצר של שלוש שנים בלבד. מדובר בזינוק מ-3.2 מיליון שקל בשנת 2022 לכמעט 32 מיליון שקל בשנת 2025, סכום המהווה כ-6% מסך ההכנסות הכלליות של הבורסה. זהו כיום מנוע הצמיחה המהיר ביותר של הבורסה, ועל פי התחזיות הנגזרות מתוצאות הרבעון הראשון של שנת 2026, ההכנסות בסעיף זה צפויות לחצות רף של 42 מיליון שקל בשנה הקרובה.
ההכנסות האדירות הללו מגיעות מתעשיית ההשקעות הפסיביות, דרך תעשיית תעודות הסל והקרנות המחקות. מכשירים פיננסיים אלו מחויבים מעצם הגדרתם לעקוב אחרי מדד קיים, ולשם כך הם נדרשים לשלם עמלות לגוף העורך ומפרסם את המדד, במקרה זה – הבורסה (או מתחרותיה בשוק הפרטי). מנהלי הקרנות הללו הופכים למעשה לקהל שבוי התלוי בבורסה לקיומו. הזינוק בהכנסות נובע משינוי דרמטי במודל העסקי של הבורסה שהתרחש לפני מספר שנים. בעבר, הסתפקה הבורסה בגביית סכום פיקס סמלי של כ-9,000 שקל עבור זכות העקיבה אחר מדד. כיום, המודל שונה לחלוטין והוא מבוסס על אחוזים מסך הנכסים המנוהלים בקרן העוקבת. הבורסה גובה כיום עמלה של כ-0.03% על מדדי מניות. אומנם על הנייר מדובר בשיעור זעיר, אך במספרים מוחלטים המשמעות הכלכלית היא אדירה: על כל עשרה מיליארד שקלים המנוהלים בקרנות עוקבות, הבורסה משלשלת לקופתה כ-3 מיליון שקל מדי שנה, באופן אוטומטי וכמעט ללא מאמץ נוסף.
ההצלחה הכלכלית של תחום המדדים נשענת על שני אדנים מרכזיים: הראשון הוא התשואה החריגה והחיובית במיוחד שרשמה הבורסה בתל אביב בשנתיים האחרונות, שעמדה על למעלה מ-110%. השני הוא נהירת הציבור לתחום ההשקעות הפסיביות. שילוב זה הביא לכך שהיקף הנכסים העוקבים אחרי מדדי המניות קפץ מ-36 מיליארד שקל בסוף 2023, לסכום חסר תקדים של 100 מיליארד שקל בסוף הרבעון הראשון של 2026. אם נוסיף למשוואה גם את הכספים העוקבים אחר מדדי איגרות החוב, נגיע לזינוק פנומנלי מ-81 מיליארד שקל בשנת 2023 ל-158 מיליארד שקל ברבעון הראשון של 2026.
הקצב המסחרר שבו הבורסה משחררת לשוק מדדים חדשים אינו עובר בשקט ומעורר לא מעט ביקורת בקרב שחקנים מרכזיים בשוק ההון. בשיחות עם גורמים בשוק, נשמעת הטענה כי ייצור מדד חדש הפך לפעולה טכנית, פשוטה ונטולת מאמץ ממשי. לטענתם, "להקים מדד חדש היום זה בסך הכול להריץ קובץ אקסל, כמעט בלי עבודה אמיתית, והעלות לבורסה היא אפסית, אז זו פשוט 'שיטת מצליח'". יתרה מכך, מועלות טענות מוסריות לגבי ניגוד עניינים מובנה, שבו הבורסה משמשת גם כמנהלת המסחר וגם כעורכת המדדים המרוויחה מכך עמלות שמנות.
בבורסה דוחים את הטענות על הסף. יניב פגוט, סמנכ"ל בכיר ומנהל מחלקת מסחר בבורסה, שולל את טענת ניגוד העניינים וטוען כי הבורסה שומרת על כללים נוקשים ושקופים. באשר לטענת "אינפלציית המדדים" והשימוש המועט בחלקם, הוא מסביר כי המטרה אינה רק כספית, אלא מתן כלי השוואה ובנצ'מרק החיוניים למנהלי ההשקעות ולציבור הרחב. פגוט מדגיש כי תהליך הקמת מדד מורכב הרבה יותר מ"לזרוק מספרים לאקסל" ודורש תחזוקה טכנולוגית שוטפת והתמודדות עם אירועים מורכבים. עם זאת, הוא מודה בגילוי לב כי מרגע שהמדד הוקם והוטמע במערכות, עלות התפעול השוטפת שלו אכן הופכת לשולית ברוב המקרים.
