הגופים המוסדיים בישראל, אשר מנהלים כיום למעלה משלושה טריליון שקלים דרך קרנות הפנסיה, קופות הגמל, ביטוחי המנהלים וקרנות ההשתלמות, מתמודדים עם אתגרים מורכבים בניהול פיזור הסיכונים של כספי הציבור. על פי נתונים שנאספו במחלקת המחקר של לידר הון פרטי, מסתמנת בשנים האחרונות מגמה ברורה של הקטנת החשיפה לשווקים הפרטיים והאלטרנטיביים. בסוף שנת 2025 עמדה חשיפת המוסדיים לקרנות פרטיות על כ-10% בלבד, ירידה בהשוואה ל-11% בשנה שקדמה לה, וישנו חשש כי מגמת השחיקה הזו תימשך גם לתוך 2026 ו-2027 ללא שינוי מדיניות יזום.
הסיבות לירידה בחשיפה קשורות למספר גורמים מקבילים. סביבת הריבית, לצד חוסר ודאות כללי שנבע מאירועים ביטחוניים וכלכליים, גרמו למוסדיים לנקוט משנה זהירות ולהגדיל משמעותית את רכיב המזומן בתיקים, אשר טיפס לרמה חריגה של כ-11% מסך הנכסים. במקביל, השוק הסחיר בישראל רשם עליות מרשימות שהגדילו באופן אוטומטי את חלקן היחסי של המניות והאיגרות הסחירות בתיק. מכיוון שהשקעה בנכסים לא-סחירים היא תהליך שלוקח זמן ודורש איתור הזדמנויות ממושך, נוצר מצב שבו שווי השוק הציבורי זינק קדימה בעוד שהשוק הפרטי נותר מאחור מבחינת היקף ההקצאות.
הפער בולט במיוחד כאשר משווים את שוק ההון המקומי לנעשה ברחבי העולם. בעוד שבישראל, כאמור, החשיפה לנכסים אלטרנטיביים עומדת על 10%, באירופה היא מגיעה ל-19% ובארצות הברית היא מטפסת עד ל-28%. התיק המוסדי הישראלי מאופיין בשמרנות יתרה, עם נטייה ברורה לאיגרות חוב ורכיב מנייתי המהווה פחות משליש מהתיק הכולל. יש לציין כי גם בתוך ישראל קיימים פערים גדולים, כאשר עשר קרנות הפנסיה והגמל הגדולות מתאפיינות בחשיפה ממוצעת של כ-17% במסלול הכללי, בעוד גופים אחרים משתרכים הרחק מאחור עם חשיפה אפסית כמעט.
בחינת הרכב ההשקעות בתוך השוק הפרטי חושפת תמורות מעניינות. תחום הפרייבט אקוויטי שומר על מעמדו המוביל ומהווה 41% מהתיק האלטרנטיבי, אך הוא חווה האטה מסוימת בשל קושי של מנהלים לממש נכסים בסביבה המאקרו-כלכלית הנוכחית. מצב זה דחף מנהלים להחזיק נכסים לפרקי זמן ארוכים יותר, מה שיצר אתגר נזילות עבור הגופים המוסדיים שהתקשו לבצע התחייבויות השקעה חדשות. מנגד, תחום הנדל"ן מציג סימני התאוששות וצמיחה המלווים בנקודות כניסה נוחות, ותחום התשתיות זוכה לרוח גבית חזקה הודות לביקושים הגוברים לחשמל ולהקמת חוות שרתים. תחום האשראי הפרטי רשם אומנם התכווצות זמנית בשל משיכת כספים בקרנות נזילות, אך הביקוש למימון פרטי צפוי להמשיך להוות מנוע צמיחה משמעותי בעתיד.
הדיון המרכזי בעולם ההשקעות הפרטיות כיום כבר אינו סובב רק סביב השאלה האם נכון להשקיע באפיק זה, אלא מתמקד ביכולת לבחור את מנהלי הקרנות הטובים ביותר. פער הביצועים בין הקרנות השונות התרחב לממדים חסרי תקדים. מבט על נתוני העבר מגלה כי השקעה ממוצעת בפרייבט אקוויטי בין השנים 2008 ל-2024 הניבה תשואה זהה להשקעה במדד האמריקאי המוביל – פי חמישה על הכסף. אולם, כאשר בוחנים את הרבעון העליון של מנהלי הקרנות הפרטיות, התמונה משתנה לחלוטין. משקיע שהצליח לאתר את 25% מהמנהלים הטובים ביותר זכה להכפיל את הונו פי 13 לאורך אותה תקופה.
הנתונים האלה ממחישים כי עצם החשיפה לשוק הפרטי אינה ערובה אוטומטית לתשואה עודפת. היתרון האמיתי טמון בבחירה סלקטיבית קפדנית של מנהלים שיודעים לייצר אלפא אמיתית מעבר למה שמציע השוק הסחיר. מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים נדרשים להבין היטב את תפקידה של כל תת-אסטרטגיה בתיק, בין אם מדובר בנכסים מייצרי יציבות והכנסה ובין אם בהשקעות מוטות צמיחה ומינוף. במציאות הנוכחית, מי שישכיל לשלב נכון בין עולמות התוכן ולבחור בשחקנים המובילים בתחומם, יוכל לייצר ערך משמעותי וארוך טווח עבור החוסכים.
