התנודתיות בשוקי ההון ממשיכה לייצר כותרות דרמטיות, במיוחד בכל הנוגע לשוק איגרות החוב האמריקאי שמחפש כיוון ברור. בזמן ששוק המניות שובר שיאים חדשים, תשואות איגרות החוב רושמות ירידות על רקע אופטימיות זהירה סביב אפשרות להסכם שלום בין ארצות הברית לאיראן. עם זאת, מתחת לפני השטח, שוק האג"ח, המגלגל כשלושים טריליון דולר, מתוח מאוד. המשקיעים מנסים לתמרן בין החששות מהמשך המלחמה והאינפלציה הגואה, לבין סימני השאלה סביב המדיניות שיוביל יושב ראש הבנק המרכזי החדש, קווין וורש. התחושה הכללית בקרב סוחרים היא של רכבת הרים יומיומית, מה שמקשה מאוד על קביעת נקודת שיא בטווח הקצר ודורש אסטרטגיית השקעה מחושבת יותר.
הגורם המיידי שמשפיע כעת על התמחור בשוק הוא המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון. הנשיא טראמפ עורר תקוות רבות במהלך סוף השבוע האחרון כאשר הצהיר כי הסכם מול איראן נמצא בהישג יד. על פי הדיווחים, מסגרת ההסכם המתגבש תאפשר את פתיחתו מחדש של מצר הורמוז, צעד קריטי שיחזיר את זרימת הנפט הגולמי מהמפרץ הפרסי לשווקים הגלובליים. התפתחות זו מגיעה בתזמון קריטי, בדיוק כאשר מומחי סחורות מזהירים מפני הידלדלות חמורה במלאי הנפט העולמי, שעלולה הייתה להידרדר למשבר אנרגיה של ממש כבר בתחילת חודש יוני. התגובה בשוק הייתה חיובית מאוד, אך הותירה את הסוחרים בתהליך מתמשך של גילוי מחירים מחדש. השאלה הגדולה שמרחפת מעל היא עד כמה משקי הבית האמריקאים יוכלו להמשיך ולספוג את עליות המחירים, את עלויות האשראי המתייקרות ומחירי דלק שמטפסים לסביבות 4.50 דולר לגלון, בטרם הכלכלה הריאלית תתחיל להראות סדקים משמעותיים.
בזמן של עליות שערים באגרות חוב, המשקיעים דורשים פיצוי נמוך יותר על הסיכון שהם לוקחים כמלווים, מה שמוביל לירידה בתשואות. ואכן, התשואות נסוגו מעט לאחר שרק בשבוע שעבר נגעו ברמות הגבוהות ביותר שלהן מאז שנת 2007. התשואה על איגרת החוב הממשלתית ל-30 שנה, הרגישה מאוד לציפיות האינפלציה, ירדה לאזור ה-5.03 אחוזים, נסיגה מהשיא של 5.19 אחוזים שנרשם לאחרונה. במקביל, התשואה על האיגרת ל-10 שנים התייצבה סביב 4.49 אחוזים, רחוק משפל של כ-4 אחוזים שנרשם בתחילת חודש מרץ. למרות ירידות אלו, נתון אחד ממשיך לאתגר את התיאוריות הכלכליות המקובלות והוא התשואה על האיגרת לשנתיים. תשואה זו עומדת על 4.05 אחוזים, רמה הגבוהה מהרף העליון של ריבית היעד קצרת הטווח שהגדיר הבנק המרכזי בעצמו.
חוסר ההתאמה הזה בעקום התשואות מאותת כי וול סטריט מתמחרת אפשרות ריאלית להעלאות ריבית נוספות מצד הפדרל ריזרב, במיוחד כאשר האינפלציה ממשיכה להתרחק מיעד שני האחוזים השנתי של הבנק. מצב זה עלול להגביל משמעותית את מרחב התמרון של קווין וורש בישיבת הריבית הראשונה שלו כיושב ראש, המתוכננת לאמצע חודש יוני. ישנם מנהלי השקעות הסבורים כי המהלך ההגיוני ביותר עבור הבנק המרכזי בעת הזו הוא לשבת על הגדר, כלומר להימנע גם מהעלאה וגם מהורדת ריבית. עבור משקיעים שמעריכים כי וורש לא ימהר ללחוץ על הדק העלאות הריבית, התשואה של מעל 4 אחוזים באיגרת לשנתיים נראית כנקודת כניסה אטרקטיבית למדי. במקביל, ההערכה היא שגם לאיגרת ל-10 שנים יהיה קשה לחצות את רף ה-4.5 אחוזים, אלא אם כן נראה שינוי קיצוני שיוביל להעלאת ריבית אקטיבית.
מנגד, ישנם גורמים מקצועיים בשוק שנוקטים משנה זהירות ואינם ממהרים להאריך את מח"מ ההשקעות שלהם. החשש נובע מהסיבות שהובילו לגל המכירות האלים באגרות החוב מלכתחילה. משקל החוב הלאומי התופח של ארצות הברית ביחס לגודל הכלכלה נתפס כגורם סיכון מרכזי, במיוחד בכל הנוגע לאגרות חוב ארוכות טווח. מסיבה זו, חלק ממנהלי ההשקעות בוחרים למקד את החשיפה שלהם לאגרות חוב ממשלתיות בטווחים הבינוניים של בין שנתיים לשבע שנים, כדי ליהנות מתשואה נאה מבלי להסתכן בתנודתיות החריפה המאפיינת את החלק הארוך של העקום.
כאשר בוחנים את התמונה הרחבה יותר, קל להבין מדוע המצב הנוכחי שונה מהותית מהמשבר שחווינו בשנת 2022. אז, הבנק המרכזי נאלץ להקפיץ את הריבית מרמה אפסית כדי לכבות אינפלציה שהגיעה לשיא של ארבעה עשורים, תהליך כואב שהותיר משקיעים עם הפסדים היסטוריים גם במניות וגם באגרות חוב. כיום, לעומת זאת, אגרות החוב מציעות נקודת פתיחה של תשואות גבוהות בהרבה. תשואות אלו מספקות למשקיעים כרית ביטחון משמעותית ויכולת אמיתית להגן על תיק ההשקעות במקרה ששוק המניות יאבד גובה והאינפלציה תיוותר עקשנית. יתרה מכך, סקרי הצרכנים האחרונים מצביעים על פסימיות עמוקה בקרב הציבור בנוגע למצב הכלכלה, ניגוד מוחלט לאופוריה המשתקפת ממדדי המניות שנושקים לשיאים היסטוריים. העובדה שהצרכן מתקשה להתמודד עם יוקר המחיה עשויה בסופו של דבר להוות את הגורם הממתן שיעצור את עליית התשואות, שכן חוסר היכולת של הציבור להמשיך ולהוציא כספים באותו הקצב יקרר את הכלכלה ויעגן את שיעורי הריבית ברמות נמוכות יותר.
