הוועדה המוניטרית של בנק ישראל קיבלה היום את אחת ההחלטות המורכבות ביותר שידעה מאז פרוץ המלחמה והחליטה להפחית את הריבית במשק ברבע אחוז, מרמה של ארבעה אחוזים לשלושה אחוזים ושלושה רבעים. ההחלטה הדרמטית התקבלה בתוך סיר לחץ של כוחות כלכליים וגיאופוליטיים מנוגדים, כאשר ברקע מרחפים הדיווחים מוושינגטון על התקדמות משמעותית במגעים מול איראן לקראת סיום הלחימה ופתיחתו המחודשת של מצר הורמוז. אווירה אופטימית זו, שקיבלה חיזוק מהצהרותיו של הנשיא טראמפ, הובילה לירידה ברמות הסיכון של המשק הישראלי, נתון שבא לידי ביטוי בצניחה של פרמיית הסיכון על איגרות החוב הממשלתיות לרמות שהזכירו את הימים שלפני השבעה באוקטובר. ירידת מפלס החרדה הגיאופוליטי העניקה לנגיד בנק ישראל את מרחב הנשימה הנדרש כדי לבצע את ההפחתה, שציפו לה רוב הכלכלנים המקומיים.

הגורם המרכזי שדחף את בנק ישראל להוריד את הריבית הוא ההתמתנות העקבית בסביבת האינפלציה, ובמיוחד התחזקותו הפראית של המטבע המקומי. השקל רשם בתקופה האחרונה ייסוף חד של למעלה משבעה אחוזים מול סל המטבעות, כאשר הדולר צלל אל מתחת לרף של 2.89 שקלים והיורו נסוג לסביבת 3.36 שקלים. התחזקות זו פועלת ככוח דפלציוני עוצמתי השואב מטה את מחירי המוצרים המיובאים. אינפלציית הליבה, המנכה את מחירי האנרגיה והמזון, כבר התבססה על קצב שנתי נמוך של אחוז וחצי, וציפיות האינפלציה לטווח הארוך התעגנו היטב סביב מרכז יעד יציבות המחירים של הממשלה שעומד על בין אחוז לשלושה אחוזים. מציאות זו יצרה מצב שבו הריבית הריאלית בישראל הפכה לגבוהה ביותר בעולם המפותח, דבר שהכביד שלא לצורך על המשק. יתרה מכך, ייסוף השקל החל לפגוע קשות ברווחיות של מגזר היצואנים והתעשייה המקומית, עד כדי כך שבכירי בנק ישראל אותתו על אפשרות של חזרה להתערבות אקטיבית ורכישת מטבע חוץ כדי לבלום את התרסקות הדולר.

לצד חזית המט"ח והמחירים, ההחלטה להפחית את הריבית נועדה בראש ובראשונה להזרים חמצן לכלכלה הריאלית שמגלה סימני עייפות ברורים. הרבעון הראשון של השנה הסתיים עם נתונים מדאיגים המעידים על התכווצות המשק בשיעור שנתי של יותר משלושה אחוזים. המגזר העסקי מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים הכוללים מחסור בעובדים עקב גיוס מילואים נרחב, עלויות מימון וביטוח מאמירות ושיבושים בשרשראות האספקה. גם שוק הנדל"ן נותר קפוא למדי, וההשקעות הכלליות במשק נעצרו. הפחתת עלויות האשראי צפויה להקל ולו במעט על משקי הבית נוטלי המשכנתאות ועל בעלי העסקים, ולעודד צמיחה חיונית במשק שזקוק לשיקום מהיר. בנק ישראל הבין כי העלות של אי הפחתת הריבית והותרת המשק תחת נטל מימוני כבד, גבוהה בהרבה מהסיכון התיאורטי שכרוך במהלך ההקלה.

עם זאת, הדרך אל החלטת הריבית הייתה רצופה בדילמות קשות, שכן כוחות משמעותיים משכו דווקא לכיוון ההפוך של הותרת הריבית על כנה. בנק ישראל מודע היטב לכך שהמציאות הגיאופוליטית נותרה נפיצה ונתונה לשינויים קיצוניים בהתראה של רגע. כל עיכוב במשא ומתן במזרח התיכון או הסלמה מחודשת במצר הורמוז עלולים להקפיץ מחדש את מחירי האנרגיה העולמיים ולייבא אינפלציה לישראל. בנוסף, הבנק המרכזי מביט בדאגה אל עבר התנהלות הממשלה, שמנהלת מדיניות פיסקאלית מרחיבה הכוללת פריצה של מסגרות התקציב, גידול מהותי בהוצאות הביטחון וגירעון תופח. בסביבה של כלכלת בחירות וצעדים פופוליסטיים, בנק ישראל נותר לעיתים קרובות המבוגר האחראי היחיד שנדרש למתן את התפרצויות הביקוש. החשש הוא שהקלה מוניטרית מהירה מדי, יחד עם שכר ממוצע שמזנק לשיאים של כשישה עשר אלף שקלים על רקע שוק עבודה הדוק, יובילו לגל עליות מחירים ברגע שהאבק הביטחוני ישקע והציבור יחזור לצרוך במלוא המרץ.

הורדת הריבית הנוכחית משקפת ניהול סיכונים מחושב ועדין של הוועדה המוניטרית, המנסה לאזן בין הצורך הקריטי לתמוך בצמיחה הכלכלית לבין החובה לשמור על יציבות המחירים והשווקים הפיננסיים. שיווי המשקל הזה עדין במיוחד בימים שבהם הכלכלה מושפעת ישירות מהחלטות בחדרי המשא ומתן המדיניים ומגלי ההדף של הכלכלה הגלובלית. על פי הערכות הנגיד, סביבת הריבית הנייטרלית של ישראל, כזו שאינה חונקת את הפעילות אך גם אינה מתדלקת אינפלציה, עומדת על כשלושה אחוזים וחצי. הצעד הנוכחי מקרב את המשק אל היעד הזה, אך המשך התוואי כלפי מטה יהיה תלוי באופן מוחלט בהתפתחות האירועים הביטחוניים, במחירי הסחורות בעולם, ובמידת האחריות התקציבית שתפגין הממשלה בחודשים הבאים.