הכלכלה הישראלית חוותה נסיגה מוחשית במהלך שלושת החודשים הראשונים של שנת 2026, כשהיא סופגת את השפעותיו הישירות של מבצע "שאגת הארי". נתוני החשבונאות הלאומית שפרסמה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משרטטים תמונת מצב מורכבת של משק שנאלץ לתמרן תחת תנאי לחימה. לפי הנתונים הרשמיים, התוצר המקומי הגולמי התכווץ ברבעון הראשון בשיעור של 3.3% בחישוב שנתי, נתון המשקף את קצב הפעילות אילו היה נמשך לאורך השנה כולה, בעוד שבחישוב רבעוני ישיר רשם התוצר ירידה של 0.8%.

כאשר בוחנים את הנתונים המשפיעים ישירות על כיסו של האזרח, התמונה הופכת למאתגרת עוד יותר. התוצר לנפש, המהווה מדד מדויק ומהימן יותר לשינוי בפעילות הכלכלית ביחס לקצב גידול האוכלוסייה, צנח ב-4.5% בחישוב שנתי וב-1.1% בחישוב רבעוני. המשמעות המקרו-כלכלית של נתון זה היא חזרה למצב הקיפאון המלווה את המשק הישראלי מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בשלהי 2023. הנתונים הנוכחיים למעשה מוחקים לחלוטין את מגמת ההתאוששות הזמנית שנרשמה בסוף שנת 2025, אז הצליח התוצר לנפש לטפס לראשונה לרמה גבוהה מזו שהייתה ערב המלחמה.

לצד נתוני ההתכווצות הכלליים, הכלכלנים מזהים גם כמה נקודות של חוסן יחסי בהשוואה לאירועים ביטחוניים קודמים. כך למשל, עוצמת הפגיעה של מבצע שאגת הארי על התמ"ג הייתה מתונה יותר מזו שנרשמה במהלך מבצע "עם כלביא", אז התכווץ התוצר בשיעור חד של 4.3%, למרות שהלחימה באותו סבב הייתה קצרה בהרבה. הבדל משמעותי נוסף נרשם במגזר העסקי; בעוד שבסבבים הקודמים התוצר העסקי ספג את המשקולת העיקרית, הפעם הוא רשם התכווצות של 3.1% בחישוב שנתי, ירידה שהיא מתונה יותר מזו של התוצר הכללי של המשק.

אחת ההפתעות המעודדות בנתוני הרבעון נוגעת לשינוי המגמה שנרשם בהשקעות בנכסים קבועים, אשר רשמו עלייה של 12.6% בחישוב שנתי, בניגוד מוחלט למגמות הירידה שאפיינו מבצעים קודמים. מנוע הצמיחה המרכזי של זינוק זה הגיע מכיוונו של מגזר הטכנולוגיה. ההשקעות בענפי ההייטק והתקשורת (ICT) רשמו זינוק דרמטי של 61.6% בחישוב שנתי ועלייה של 12.7% ברמה הרבעונית, מומנטום שנתמך גם בעלייה של 18% בהשקעות במוצרי קניין רוחני. מנגד, ענף הנדל"ן המקומי ממשיך לסבול מהשלכות המצב, כאשר ההשקעות בבנייה רשמו צניחה של 14% בחישוב שנתי, המשך ישיר למצוקת כוח האדם וההאטה באתרי הבנייה.

בצד הביקושים, ההוצאה לצריכה פרטית רשמה ירידה של 4.7% בחישוב שנתי, שיעור דומה לזה שנצפה במבצע עם כלביא, בעוד שהצריכה פרטית לנפש הצטמצמה ב-5.8%. ניתוח עמוק של הרגלי ההוצאה של משקי הבית חושף מגמה מרתקת: הצריכה השוטפת לנפש, הכוללת רכיבים בסיסיים כמו מזון, דיור ודלק, הצטמצמה בשיעור חריג של 10.1%. לעומת זאת, הציבור הישראלי בחר להגדיל את ההוצאות על מוצרים בני קיימא למחצה, כמו הלבשה והנעלה, שרשמו עלייה של 4.2%, ואילו בהוצאה לנפש על מוצרים בני קיימא מובהקים, דוגמת מקררים ומכונות כביסה, נרשם זינוק של 33.1% בחישוב שנתי. ההסבר הכלכלי לתופעה זו קשור ככל הנראה לחוזקו של השקל, ששמר על מחירי המוצרים המיובאים יציבים או אף נמוכים יותר, ובכך עודד את משקי הבית להעדיף רכישת מוצרי צריכה מיובאים על פני מוצרים מקומיים שסבלו מהתייקרויות.

ההעדפה הזו של הצרכנים באה לידי ביטוי ישיר גם בסעיף הייבוא של הדוחות, כאשר יבוא הסחורות והשירותים—בנטרול רכיבים תנודתיים כמו יבוא ביטחוני, אוניות, מטוסים ויהלומים—רשם עלייה חדה של 33.1% בחישוב שנתי. מנגד, זירת הייצוא מציגה תמונה מעורבת המושפעת באופן ניכר מחוסר היציבות העולמי ומערכו של המטבע המקומי. סך כל יצוא הסחורות והשירותים של ישראל רשם ירידה של 3.7% בחישוב שנתי, אך נתון זה הושפע באופן דרמטי מחולשה נקודתית בייצוא היהלומים ובפעילותן של חברות הזנק. בנטרול שני הרכיבים הללו, מתברר כי הייצוא הליבתי של המשק דווקא צמח ב-5.6%.

השונות הזו בולטת במיוחד כאשר מפרקים את נתוני הייצוא בין סחורות לשירותים. ביצוא השירותים ללא ענפי ההייטק נרשמה ירידה מתונה של אחוז אחד בלבד, אך כאשר כוללים את נתוני ההייטק הכלליים, הירידה ביצוא השירותים מעמיקה לרמה של 13.2% בחישוב שנתי. מגמה הפוכה לחלוטין נרשמה ביצוא הסחורות הפיזיות מהארץ: ללא ענף היהלומים רשם יצוא הסחורות עלייה מרשימה של 16.1% בחישוב שנתי, ובשילוב ענף היהלומים הסתכמה העלייה ב-13.6%. הנתונים הללו מדגישים כי למרות הפגיעה הישירה של הלחימה בפעילות המשק המקומית ובצריכה הפנימית, המגזרים היצרניים וההשקעות הטכנולוגיות ממשיכים להוות עוגן פיננסי מרכזי, השומר על פוטנציאל הצמיחה העתידי של הכלכלה הישראלית.