הכלכלה האמריקאית קיבלה הבוקר תזכורת כואבת לכך שהמאבק באינפלציה רחוק מלהיות מוכרע, כאשר מדד המחירים לצרכן לחודש אפריל 2026 הכה את תחזיות האנליסטים והציג קצב שנתי של 3.8 אחוזים. מדובר בזינוק משמעותי לעומת רמה של 3.3 אחוזים שנרשמה רק חודש קודם לכן, ובנתון שחוצה את "הקו האדום" של קובעי המדיניות בוושינגטון. בעוד שהשווקים קיוו לראות סימנים ראשונים של הקלה שתאפשר הורדת ריבית במחצית השנייה של השנה, המציאות בשטח, המתודלקת על ידי מחירי אנרגיה מאמירים ושיבושים בשרשראות האספקה, מאלצת את הפדרל ריזרב לחשב מסלול מחדש ואולי אף לשקול העלאת ריבית נוספת כדי לבלום את התפרצות המחירים.
הגורם המרכזי שדחף את המדד כלפי מעלה הוא מגזר האנרגיה, שהיה אחראי ללא פחות מ-40 אחוזים מהעלייה הכוללת במדד המחירים. המלחמה מול איראן, שנכנסת כעת לחודשה השלישי, ממשיכה להעיב על שוקי הנפט הגלובליים ולהזניק את המחירים בתחנות הדלק ברחבי ארצות הברית. נכון להיום, המחיר הממוצע לגלון בנזין רגיל בארצות הברית עומד על 4.504 דולר, עלייה חדה של 25 סנט בתוך שבועיים בלבד והרמה הגבוהה ביותר שנמדדה מאז 2022. כאשר עלויות הדלק והאנרגיה מחלחלות לכל פינה בכלכלה – החל מעלויות ההובלה של מזון ועד לחימום בתים – היכולת של הבנק המרכזי להשתלט על האינפלציה הופכת למשימה מורכבת ויקרה מתמיד.
מעבר למחירי האנרגיה התנודתיים, גם מדד הליבה, שאינו כולל את מחירי המזון והדלק, הציג נתונים מדאיגים כאשר טיפס לרמה שנתית של 2.8 אחוזים. מדובר בעלייה עקבית המעידה על כך שהאינפלציה הפכה ל"דביקה" ומבוססת עמוק בתוך מגזרי השירותים והדיור. מחירי הסחורות, המושפעים מהמדיניות האגרסיבית של המכסים שהטיל ממשל טראמפ, רשמו עלייה של 1.1 אחוזים, בעוד שאינפלציית השירותים ללא אנרגיה טיפסה לשיעור של 3.3 אחוזים. כלכלנים בכירים מציינים כי הלחץ על מדד הליבה חזק מדי מכדי לאפשר להנהגת הבנק המרכזי להרגיש בנוח, במיוחד לאור החשש שציפיות האינפלציה של משקי הבית ימשיכו לטפס בעקבות ההתייקרות במצרכי היסוד.
התזמון של נתוני האינפלציה הקשים הללו רגיש במיוחד בשל חילופי הגברי המתוכננים בצמרת הפדרל ריזרב. חודש אפריל הוא האחרון שתחת פיקודו של היו"ר היוצא ג'רום פאוול, שכהונתו מסתיימת בסוף השבוע הקרוב. יורשו המיועד, קווין וורש, שצפוי לקבל את אישור הסנאט בימים הקרובים בזכות הרוב הרפובליקני, ייכנס לתפקיד בשיאה של סערה כלכלית. וורש יידרש להכריע בישיבה הקרובה ב-17 ביוני האם להשאיר את הריבית ברמתה הנוכחית של 3.75 אחוזים או להתחיל להכין את השוק לאפשרות של העלאה מחודשת במידה והמדדים של חודש מאי ימשיכו להצביע על האצה. השווקים כבר מתחילים לתמחר את המציאות החדשה; בעוד שבתחילת השנה כולם דיברו על קיצוצים, כעת חוזי ה-CME מצביעים על סיכוי של כמעט 30 אחוזים להעלאת ריבית עד סוף שנת 2026.
הסיבה העיקרית לכך שהפדרל ריזרב עשוי להתייחס לזינוק הנוכחי במחירי האנרגיה בצורה שונה מבעבר נעוצה בהיסטוריה הקרובה. בדרך כלל, בנקים מרכזיים נוטים "להתעלם" מעליות מחירים זמניות הנובעות מסכסוכים צבאיים, מתוך הנחה שהמחירים יחזרו לרמתם הרגילה עם סיום העימות. אולם, הפעם הזינוק באנרגיה מגיע על גבי תקופה ממושכת של חמש שנים שבהן האינפלציה נותרה מעל יעד ה-2 אחוזים, ובשילוב עם מדיניות מכסים שמעלה את מחירי מוצרי הצריכה. מצב זה יוצר סיכון של אינפלציה כרונית שאינה מגיבה לכלים המוניטריים הרגילים, ומאלץ את הבנק המרכזי לשקול צעדים דרסטיים יותר כדי להגן על כוח הקנייה של הצרכן האמריקאי.
למרות התמונה האינפלציונית הקודרת, שוק העבודה ממשיך להפגין חוסן מפתיע עם תוספת של 115 אלף משרות באפריל, מה שמעניק לבנק המרכזי את האפשרות להשאיר את הריבית גבוהה מבלי לגרום לקריסה מיידית של הכלכלה. המנדט הכפול של הפד – יציבות מחירים לצד תעסוקה מלאה – מאפשר לו כרגע להתמקד כמעט לחלוטין בבלימת המחירים, שכן לפחות בכל הנוגע ליעד השני, המצב מעודד. עם זאת, השילוב של שכר שעתי שעלה ב-0.2 אחוזים בלבד (פחות מהצפוי) אל מול אינפלציה של 3.8 אחוזים, פירושו שהצרכן האמריקאי הופך לעני יותר מדי חודש, מצב שלא יוכל להימשך לאורך זמן מבלי לפגוע בצמיחה הכלכלית הכוללת.
במציאות הנוכחית, האפשרות להורדת ריבית השנה נראית קלושה מתמיד. הכלכלנים מעריכים כי קובעי המדיניות ינסו לשנות את הטון בהצהרותיהם הקרובות, ובמקום לדבר על "מתי" תרד הריבית, הם יתחילו לדבר על יצירת "גשר" פיננסי למקרה שיידרשו העלאות ריבית נוספות במידה והמלחמה במזרח התיכון תתארך. הצרכן האמריקאי, המרגיש את הלחץ הן בתחנות הדלק והן בחשבונות החודשיים, יצטרך להסתגל לסביבה של ריבית גבוהה ואינפלציה דביקה שתלווה אותנו ככל הנראה עמוק לתוך המחצית השנייה של שנת 2026 ואולי אף מעבר לכך.
