במשך עשרות שנים נחשב התואר האקדמי לתחנת חובה במסלול הישראלי הסטנדרטי. השתחררת מהצבא, חסכת קצת בטיול הגדול, ונרשמת ללימודים מתוך ציפייה מובנת שהתעודה בקצה תבטיח כרטיס כניסה נוח למעמד הביניים. אלא שהתמונה המצטיירת בשנים האחרונות שוברת את המוסכמה הזו לחלוטין. נתוני פתיחת שנת הלימודים האקדמית תשפ"ז שמפרסמת המועצה להשכלה גבוהה, בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מציגים פער שהולך ונפער בין הדמוגרפיה הצומחת בישראל לבין הרצון של אותם צעירים לפקוד את ספסלי האקדמיה.
בשש השנים האחרונות מספר הצעירים בישראל זינק ב-12.1%, אך מספר הסטודנטים טיפס ב-4.3% בלבד. במילים פשוטות, קצב גידול האוכלוסייה הצעירה מהיר פי שלושה מקצב ההצטרפות לאקדמיה. התרגום הישיר של הפער הזה מתבטא בצניחה במספר הסטודנטים בפועל: אם בעבר נרשמו 50.1 סטודנטים לכל 100 בני 20 עד 24, כיום היחס הזה הידרדר ל-46.6 בלבד. אמנם בשנת הלימודים תשפ"ז צפוי מספר הלומדים לעמוד על 350.9 אלף איש, גידול צנוע של 2.1% בהשוואה לשנת הלימודים תשפ"ו, אך מבט לעומק הנתונים חושף שינוי טקטוני בהרגלי הלמידה, בבחירת המקצועות ובאופי המוסדות.
השינוי הדרמטי ביותר מורגש בבחירת המוסד האקדמי ובאופי שגרת החיים של הצעירים בישראל. בין שנת הלימודים תשפ"ה לתשפ"ו נוספו למערכת כ-9,400 תלמידים, אך כמעט כולם התנקזו לשני אפיקים ברורים: המכללות הפרטיות, שקלטו 51% מהגידול, והאוניברסיטה הפתוחה. צעירים רבים מבינים שכדי לשרוד את יוקר המחיה בישראל, אין להם פריבילגיה להקדיש שלוש או ארבע שנים ללימודים בלבד. הדרישה היא לגמישות מירבית שתאפשר עבודה במשרה מלאה או חלקית לצד הלימודים, גם במחיר של שכר לימוד גבוה יותר במכללות שאינן מסובסדות. במקביל, המכללות הציבוריות המתוקצבות ספגו מכה של ממש, כאשר מספר הסטודנטים לתואר ראשון בהן נשחק ב-9% וצנח מכ-64.2 אלף בתשפ"ג לכ-58.4 אלף בתשפ"ו, מגמה שמשתלבת במדיניות עידוד השוק הפרטי של שר החינוך ויו"ר המל"ג יואב קיש.
גם בהרכב המגדרי והמגזרי של הקמפוסים נרשמות תופעות שמאתגרות את המערכת. שיעור הנשים עומד על 58.6% ונשאר יציב, מה שממחיש את העובדה שהגברים ממשיכים להתרחק מהאקדמיה ומהווים כיום רק 41.4% מכלל הלומדים. מנגד, שילוב הנשים בתחומי הטכנולוגיה רושם שיפור עקבי: חלקן במקצועות המתמטיקה, הסטטיסטיקה ומדעי המחשב עלה ל-37% לעומת 33.8% בתשפ"א, ובמקצועות ההנדסה הן מהוות כעת 35.5% לעומת 31.6% בתשפ"א.
בזירה המגזרית התמונה מורכבת עוד יותר. שילוב החברה החרדית מתקדם בקצב אטי מאוד, עם 20 אלף סטודנטים המהווים 5.8% מכלל הסטודנטים בתשפ"ו, לעומת 4.6% בתשפ"א. על פניו מדובר בעלייה, אך בהתחשב בכך שמשקלם של הצעירים החרדים בקבוצת הגיל הרלוונטית טיפס מ-15% ל-17.5%, מדובר בגידול מזערי בריאליה. בחברה הערבית נבלמה העלייה והשיעור עומד על כ-19% מכלל הסטודנטים זו השנה השלישית ברציפות. עם זאת, מכיוון שחלקם של הצעירים הערבים בכלל האוכלוסייה הצטמצם מ-28.4% ל-26.6%, העובדה ששיעור הסטודנטים נשמר מייצגת בפועל צמיחה ריאלית יחסית.
התמורות בתחומי הלימוד מפתיעות לא פחות ומצביעות על התפכחות של הקהל הצעיר. תחום מדעי המחשב, שהיה הלהיט הגדול של העשור האחרון, סופג ירידה מתמשכת בביקוש. משיא של 23.1 אלף סטודנטים לתואר ראשון במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב בתשפ"ד, צנח המספר ב-11% תוך שנתיים, עם ירידה של 2,540 תלמידים. ההסבר שנשמע בעבר לפיו הסטודנטים נודדים למדעי הנתונים ולבינה מלאכותית התברר כלא מדויק, שכן תחומי ה-AI הוסיפו 85 תלמידים בלבד. נראה כי ההאטה בענף ההייטק והחשש משינויים טכנולוגיים גורמים לצעירים רבים לחשב מסלול מחדש.
במקום ההייטק, רבים פונים חזרה אל תחום המשפטים, שמספר הלומדים בו נסק ב-8.5% בשנה האחרונה והגיע ל-18.4 אלף סטודנטים, השלמת זינוק מטאורי של 48.3% מאז נקודת השפל של תש"פ. רבים מהנרשמים מודעים להצפת המקצוע ולעובדה שלא בהכרח יעסקו בעריכת דין, אך רואים בתואר כלי פרקטי וגמיש לניהול, לעסקים ולשוק העבודה הכללי. במקביל, לימודי החינוך רשמו עלייה של 7.5% ל-32.8 אלף סטודנטים, אם כי המחסור החריף במורים מתרכז בחינוך הממלכתי החילוני, וחלוקת הסטודנטים בין הזרמים השונים אינה ברורה.
הפתעה נוספת נרשמת בפקולטות למדעי הרוח, תחום שנחשב במשך שנים לדועך. מספר הסטודנטים טיפס ב-10.9% בשנה החולפת ל-10,400 תלמידים, עלייה מצטברת של 15.6% משפל של 9,000 תלמידים בתשפ"ד, מה שמשקף בין היתר עניין גובר והולך בלימודי המזרח התיכון לאור האירועים והמציאות הביטחונית.
לעומת הזינוק במשפטים, בתחום הרפואה הקריטי המערכת ממשיכה לפגר אחרי הצרכים הדחופים של מערכת הבריאות. רק 1,400 סטודנטים החלו ללמוד רפואה בתשפ"ו, נתון הנמוך מהיעד שעמד על 1,450, וזאת למרות פתיחתן של שלוש פקולטות חדשות במכון ויצמן, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת רייכמן. התחזית לשנת הלימודים הנוכחית עומדת על 1,560 תלמידים, זינוק של 93% בהשוואה לתשפ"א, כשהמטרה היא להגיע ל-1,700 מתחילים עד שנת תשפ"ח כדי להתמודד עם המחסור הכרוני ברופאים בישראל.
המערכת האקדמית הישראלית ניצבת כיום בפני מציאות חדשה שבה הצעירים אינם נוהרים אוטומטית למסלולים המסורתיים. יוקר המחיה, הצורך בפרנסה מיידית, התנודות בענף ההייטק והרצון בגמישות מכתיבים סדרי עדיפויות שונים לחלוטין. האוניברסיטאות והמכללות שירצו להישאר רלוונטיות יצטרכו להתאים את עצמן לקצב של הדור הצעיר, ולא לצפות שהדור הצעיר ימשיך להמתין להן.
