הפער בין וול סטריט לרחוב המרכזי מעולם לא היה ברור יותר מאשר בעידן הבינה המלאכותית. בעוד שמשקיעים מזרימים מיליארדי דולרים לחוות שרתים ולפיתוחים מתקדמים, הציבור הרחב מפגין אדישות מוחלטת כלפי הנושא ברמה הלאומית. סקר חדש של מכון רייני למדיניות ציבורית, אשר בחן אלף וארבעה מצביעים רשומים, חושף תמונת מצב מרתקת על סדר העדיפויות האמיתי של האזרח הממוצע. הנתונים מצביעים על כך שרק שבעה אחוזים מהנשאלים מדרגים את נושא חוות השרתים כאחת משלוש הסוגיות הפוליטיות החשובות ביותר. למעשה, נושא הבינה המלאכותית עצמו, שזוכה לכותרות ראשיות מדי יום בעיתונות הכלכלית, מצליח לגייס תמיכה של שנים עשר אחוזים בלבד כנושא מהותי. הסקר, שנערך בין העשירי לארבעה עשר בספטמבר, התקיים בדיוק בנקודת זמן רגישה, מיד לאחר שג'ייקוב קוקסון, חוקר לשעבר בחברת אנתרופיק, עזב את תפקידו תוך אזהרה מפני האיום הקיומי של הטכנולוגיה, צעד שעורר שיח ארצי נרחב סביב הצורך באסדרה. עם זאת, נראה כי השיח הזה נותר ברובו בתוך בועת האליטות הטכנולוגיות והפיננסיות.

כאשר בוחנים את המספרים לעומק, מתגלה מציאות כלכלית מסורתית שדוחקת את החדשנות לשוליים. חמישים ושבעה אחוזים מהמשיבים לסקר הציבו את מחירי המזון, הדלק וההוצאות השוטפות של משק הבית כסוגיה הבוערת ביותר. אחריהם, שלושים אחוזים ציינו את התעסוקה והמצב הכלכלי הכללי, בעוד שעשרים אחוזים התמקדו במצוקת הדיור בר ההשגה. משמעות הדבר היא שהאזרח הממוצע מוטרד מהוצאות המחיה הבסיסיות פי שמונה יותר מאשר מתשתיות נתונים. בדירוג הכללי של הסקר, הבינה המלאכותית התברגה במקום השלושה עשר בלבד, מיד אחרי עלויות האנרגיה וסוגיות חברתיות בבתי ספר, בעוד שהקמת חוות שרתים נדחקה למקום החמישה עשר, הרחק מאחורי איומי סייבר. נתונים אלו ממחישים כיצד האינפלציה ושחיקת כוח הקנייה ממשיכים להוות את המשקולת המרכזית על צווארם של הצרכנים, בעוד שהבטחות לשינויים טכנולוגיים עתידיים נתפסות כרעש רקע לא רלוונטי לחיי היומיום. עבור חברות הטכנולוגיה הענקיות, הממצאים הללו מהווים תמרור אזהרה אסטרטגי, שכן היעדר תמיכה ציבורית רחבה יקשה עליהן לגייס אהדה במקרים של מאבקים משפטיים עתידיים.

ההתמקדות של הציבור בכאן ועכשיו אינה מפתיעה כאשר בוחנים את המחזור הכלכלי הנוכחי. משקי בית מתמודדים עם ריביות גבוהות שמייקרות את המשכנתאות וההלוואות, מה שמותיר מעט מאוד קשב פנוי לדאגות מופשטות כמו אלגוריתמים או מרכזי עיבוד נתונים אי שם במדבר. האדישות הלאומית הזו מייצרת ואקום פוליטי, שבו מחוקקים ברמה הפדרלית אינם חשים לחץ אמיתי מצד בוחריהם לקדם חקיקה מקיפה בתחום. המצב הזה משרת לכאורה את תעשיית הטכנולוגיה, שמעדיפה לפעול בסביבה נטולת מגבלות, אך הוא טומן בחובו סכנה של תגובת נגד חריפה ברגע שההשפעות של אותן טכנולוגיות יתחילו לזלוג באופן מוחשי לשוק התעסוקה או לפרטיות של האזרחים. הפער העצום בין סדר העדיפויות של האזרח לבין החזון של ענקיות עמק הסיליקון מדגיש את הקושי של תרגום מונחים טכנולוגיים מורכבים לערך מוסף ברור עבור צרכן הקצה, שעדיין בודק בקפידה את החשבונית בסופרמרקט.

תמונת המצב משתנה לחלוטין כאשר הדיון עובר מהמישור הלאומי התיאורטי אל החצר האחורית של האזרחים. על פי ניתוח של רשת פי בי אס, אף על פי שהציבור אינו מציב את חוות השרתים בראש סדר היום הפוליטי, ההתנגדות מזנקת באופן דרמטי ברגע שמתקנים אלו מתוכננים לקום בקרבת אזורי מגורים. תופעת הנימבי, שמשמעותה חוסר רצון לפיתוח סביבתי קרוב, באה לידי ביטוי במספרים חד משמעיים. חמישים ושמונה אחוזים מהמצביעים סבורים כי למרכזי נתונים טכנולוגיים חדשים יש השפעה שלילית בעיקרה על המדינה. חמור מכך עבור חברות התשתית, שישים וחמישה אחוזים מהבוחרים מתנגדים להקמת מתקנים אלו בקהילות שלהם, לעומת עשרים וחמישה אחוזים בלבד שמביעים תמיכה בבנייה מקומית. הפער של ארבעים נקודות האחוז בין המתנגדים לתומכים מצביע על חוסר אמון עמוק כלפי ההבטחות של יזמי הטכנולוגיה. הציבור דורש ערבויות ברורות לפני נעיצת האת הראשון בקרקע, כאשר שבעים ואחד אחוזים תומכים בחיוב מפעילי חוות השרתים לחתום על הסכמי הטבות קהילתיות טרם תחילת הבנייה, הסכמים שאמורים להבטיח יצירת מקומות עבודה, הכנסות ממסים ושדרוג רשת החשמל המקומית.

שאלת המשאבים והאחריות הופכת למוקד חיכוך מרכזי בדיונים בוושינגטון ובמדינות השונות. כאשר הנשאלים התבקשו לדרג את שלוש העדיפויות העליונות עבור המחוקקים בנוגע לחוות שרתים ובינה מלאכותית, ארבעים ושמונה אחוזים מהם קבעו כי יש להטיל אחריות משפטית על חברות הבינה המלאכותית בגין נזקים שהן עלולות לגרום. במקביל, שלושים ושמונה אחוזים דרשו שמרכזי הנתונים יישאו בעצמם בעלויות צריכת החשמל האדירה שלהם, מבלי לגלגל את הנטל על הצרכן הפרטי. הנתונים הללו מתפרסמים על רקע שבוע סוער שבו מחוקקים פדרליים ומקומיים קיימו דיונים קדחתניים בשאלה כיצד, ואם בכלל, יש להתקדם עם רגולציה נוספת, במיוחד לנוכח קריאות גוברות מצד ראשי מעבדות פיתוח מובילות להציב גבולות ברורים לתעשייה של עצמם. הלחץ הציבורי להגנה על משאבי אנרגיה מקומיים מתנגש חזיתית עם הצרכים האדירים של שרתי הענן, שצורכים חשמל ומים לקירור בהיקפים חסרי תקדים, מה שמעורר חשש ממשי לעלויות נוספות שייפלו על כתפי משלמי המסים.

בדרגים הגבוהים ביותר של ההנהגה האמריקאית, הדעות נותרות חלוקות ומשקפות את המאבק בין הרצון להגנה פנימית לבין שאיפות ההגמוניה הגלובלית. הנשיא לשעבר דונלד טראמפ התייחס לסוגיה וקרא להתעלם מהדרישות להצבת מגבלות חדשות על הטכנולוגיה, בנימוק שהתחרות של ארצות הברית מול סין במרוץ הבינה המלאכותית מחייבת חופש פעולה מוחלט. תפיסה זו רואה ברגולציה מכשול שעלול לפגוע ביתרון היחסי של הכלכלה האמריקאית בזירה הבינלאומית. בסופו של דבר, הנתונים משרטטים תמונה של ציבור שמוטרד הרבה יותר מקשיי היומיום מאשר מאיומים טכנולוגיים עתידיים, אך כזה שאינו מוכן לשלם את המחיר הסביבתי והכלכלי של הקמת תשתיות בחצרו. המשוואה הזו תחייב את יזמי הטכנולוגיה והמחוקקים למצוא איזון עדין בין שמירה על מובילות עולמית לבין הבטחת פיצוי הולם לקהילות המקומיות שנושאות בנטל.