השעון מתקתק לקראת החלטות המדיניות הבאות של הבנק המרכזי באוסטרליה ונראה כי המשקיעים צריכים להכין את התיקים שלהם לתרחיש ניצי במיוחד. פול בלוקסהם, הכלכלן הראשי של ענקית הבנקאות הגלובלית, משרטט תמונה מאתגרת עבור הכלכלה המקומית, כזו שעשויה להוביל לשתי העלאות ריבית נוספות עוד לפני תום השנה הנוכחית. להערכתו, הפגישה הקרובה בחודש ספטמבר צפויה להסתיים בייקור עלות הכסף, כאשר קיימת סבירות גבוהה למהלך דומה גם בחודש נובמבר. התחזית הזו לא מגיעה בחלל ריק. גם בבנק ההשקעות מקווארי מזהים שינוי רטורי מצד הבנק המרכזי, המאותת על חוסר סובלנות כלפי אינפלציה עיקשת שמסרבת להתיישר עם יעדי היציבות. במקום להסתמך על תקווה להתקררות טבעית של השווקים, קברניטי הכלכלה מאותתים על נכונות להשתמש בנשק הריבית פעם נוספת כדי לצנן את הפעילות העסקית והצרכנית.
"האינפלציה גבוהה מדי. הכלכלה צומחת מהר יותר ממהירות המקסימום שלה. היא צומחת מהר יותר ממה שהיא מסוגלת לספק בפועל כרגע," מזהיר בלוקסהם בניתוח המצב. המשמעות הנגזרת היא שהבעיה אינה נעוצה רק בעודף נזילות או בצרכנים שמסרבים לסגור את הארנקים למרות יוקר המחיה ותשלומי המשכנתא המטפסים. השורש של חוסר האיזון הנוכחי נמצא עמוק בתוך צד ההיצע. המשק האוסטרלי, בדומה לכלכלות מפותחות אחרות בעולם שעדיין מלקקות את פצעי שיבושי שרשראות האספקה של השנים האחרונות, פשוט אינו מסוגל לייצר מספיק סחורות ושירותים כדי לענות על הביקוש הקיים. כשכמות גדולה של הון פנוי רודפת אחרי כמות מוגבלת של משאבים, התוצאה המתמטית היחידה היא עליית מחירים אגרסיבית. לכן, ריסון מוניטרי דרך העלאות ריבית הוא רק פלסטר זמני שנועד להרוויח זמן, בעוד שהפתרון האמיתי דורש טיפול כירורגי בתשתיות הכלכליות עצמן.
החסמים המבניים הללו באים לידי ביטוי בצורה החריפה ביותר בשני מגזרים קריטיים שמשפיעים על כל אזרח: שוק הדיור ומשק האנרגיה. בלוקסהם מצביע על כך שהיכולת של המדינה להגדיל את ההיצע נתקלת בקירות בטון בירוקרטיים ותפעוליים. "אנחנו לא מצליחים לספק את אותה כמות כפי שהיינו רגילים בעבר," הוא מסביר, ומדגיש את חוסר היכולת לבנות מספיק יחידות דיור בקצב הנדרש או להבטיח מקורות אנרגיה זולים שיניעו את התעשייה המקומית. היעדר התייעלות מערכתית מונע מהמשק לעמוד בביקושים, וכאשר צד ההיצע קשיח, הבנק המרכזי נאלץ לרסק את הביקוש דרך ייקור האשראי. עם זאת, נגידי הבנקים יודעים היטב שאי אפשר להדפיס בתים או לקדוח נפט בעזרת החלטות ריבית בחדרי הישיבות. הפוקוס האמיתי, לטענת המומחים, חייב לזוז לעבר הסרת חסמים רגולטוריים והזרמת היצע חדש למערכת, תהליך שדורש זמן רב ולא יכול להתרחש בן לילה. בהתחשב בכך שנותרו בקושי ארבעה חודשים עד לסוף השנה, שתי העלאות ריבית פוטנציאליות מייצגות קצב הידוק שעלול לייצר אפקט דומינו על הצריכה הפרטית ברבעונים הבאים.
הדיון על האינפלציה וצד ההיצע מוביל באופן ישיר לאחת הסוגיות הנפיצות ביותר בכלכלה האוסטרלית כיום והיא מדיניות ההגירה. דיווחים אחרונים מצביעים על כך שהממשלה הפדרלית בוחנת תוכניות לצמצום היקף ההגירה הנכנסת, מהלך הכולל הקשחת תנאים לקבלת ויזות עבור בני משפחה של סטודנטים בינלאומיים והסטת המיקוד לעבר בקשות של עובדים מיומנים שכבר נמצאים בגבולות המדינה. על פניו, צמצום אוכלוסייה עשוי להיתפס על ידי מקבלי ההחלטות כדרך מהירה להפחתת לחצי ביקוש על שוק הדיור והתשתיות העירוניות, אך מנקודת מבט מאקרו-כלכלית קרה, מדובר במהלך שעלול לשמוט את הקרקע תחת מנוע הצמיחה המרכזי של המשק. בלוקסהם מזהיר כי ההגירה משחקת תפקיד קריטי בהתרחבות הכלכלית הנוכחית, במיוחד לאור נתונים פנימיים המעידים על חולשה מבנית עמוקה.
"צריך לזכור, ההגירה היא זו שדוחפת את גידול האוכלוסייה, וגידול האוכלוסייה הוא הדבר היחיד שהצמיח את הכלכלה בשנים האחרונות," מנתח הכלכלן הראשי. הנתונים היבשים חושפים מציאות עגומה למדי בכל הנוגע לפריון העבודה המקומי. התוצר המקומי הגולמי לנפש נותר כמעט ללא שינוי, מה שמעיד על כך שהכלכלה אינה מייצרת ערך מוסף אמיתי מתוך התייעלות טכנולוגית או שיפור בתהליכי ייצור, אלא פשוט נשענת על תוספת כמותית של ידיים עובדות וצרכנים חדשים. המשוואה כאן פשוטה ואכזרית עבור קובעי המדיניות: אם מנטרלים את הגידול הדמוגרפי המיובא מבחוץ, המשק כולו עלול להיכנס לקיפאון מוחלט. במקום קיצוץ רוחבי ועיוור במכסות ההגירה, המומחים קוראים לגישה כירורגית שתבטיח כניסה של כוח אדם בעל מיומנויות ספציפיות החסרות כיום בשוק העבודה, כמו פועלי בניין ומהנדסים, בדיוק כדי לשחרר את אותם צווארי בקבוק בצד ההיצע שהוזכרו קודם לכן.
הזיכרון הקולקטיבי של השווקים הפיננסיים עדיין נושא את צלקות מגפת הקורונה, תקופה שבה גבולות סגורים למשך שנתיים יצרו מחסור אדיר בעובדים ברגע שהכלכלה נפתחה מחדש לפעילות מלאה. חיתוך אגרסיבי של תוכניות ההגירה כעת עלול לשחזר את אותה טעות היסטורית בדיוק, ולתקוע את גלגלי המשק במקום לפתור את בעיית ההיצע. תוכנית הגירה מאוזנת אינה רק עניין של פוליטיקה או מדיניות חברתית, אלא רכיב ליבה באופן שבו צד ההיצע של הכלכלה מתפקד ונושם ביומיום. בסופו של יום, הכלכלה האוסטרלית ניצבת בפני צומת דרכים מורכב שבו האינפלציה מאלצת את הבנק המרכזי לשקול שתי העלאות ריבית קרובות, בעוד שבעיות עומק מבניות מעכבות את צד ההיצע. ניסיון לפתור את משבר יוקר המחיה דרך קיצוץ חד בהגירה ללא התחשבות בצרכי כוח האדם, עלול להוביל לקיפאון כלכלי עמוק במקום לצמיחה בריאה, כאשר השילוב בין מדיניות מוניטרית מרסנת לניהול חכם של כוח האדם הוא זה שייקבע את כיוון השווקים בחודשים הקרובים.
