שוק המטבעות המקומי והעולמי חווה הבוקר טלטלה משמעותית, כאשר המטבע האמריקאי רושם התחזקות בולטת על רקע דריכות שיא לקראת החלטת הריבית הקרובה של הפדרל ריזרב. בזירה המקומית, הדולר מטפס בשיעור של 0.3% ונקבע על רמה של 3.049 שקלים, מגמה שמשקפת את נהירת המשקיעים אל חוף המבטחים של המטבע האמריקאי. במקביל, המטבעות האירופיים מאבדים גובה מול השקל, כאשר היורו נחלש ב-0.1% ונסחר סביב 3.518 שקלים, והלירה שטרלינג מאבדת גם היא 0.1% לרמה של 4.111 שקלים. המגמה הזו אינה ייחודית לישראל, אלא מהדהדת היטב גם במסכים של בירות הפיננסים בעולם. בזירה הגלובלית, היורו רושם ירידה של 0.1% מול הדולר ונסחר ברמה של 1.154 דולר, הפאונד הבריטי נחלש בשיעור דומה ומגיע ל-1.349 דולר, ואילו ביפן הדולר מפגין שרירים עם התחזקות של 0.2% לרמה של 154.65 ין. מדד הדולר אינדקס (DXY), המהווה ברומטר לעוצמתו של המטבע האמריקאי מול סל המטבעות המרכזיים בעולם, מטפס ב-0.2% ונעמד על 99.32 נקודות, נתון הממחיש את הדומיננטיות המחודשת שלו רגע לפני החלטת המדיניות בוושינגטון.

הרוח הגבית המרכזית שדוחפת את הדולר כלפי מעלה נושבת מכיוונו של שוק איגרות החוב הממשלתיות בארצות הברית, שם נמשך לחץ מכירות אגרסיבי במיוחד. המשקיעים נפטרים מאיגרות החוב, מה שמוביל באופן טבעי לזינוק חד בתשואות לפדיון. במהלך המסחר, תשואת איגרת החוב הממשלתית האמריקאית ל-10 שנים, המשמשת כעוגן המרכזי לתמחור הלוואות ומשכנתאות ברחבי העולם, קפצה בשבע נקודות בסיס וחצתה את רף ה-5.026%. מדובר ברמה היסטורית שלא נראתה בשווקים מאז שנת 2007. העלייה הדרמטית הזו מתרחשת בצל ציפיות גוברות לכך שוועדת השוק הפתוח של הפדרל ריזרב לא תותיר את הריבית על כנה, אלא תבחר בנתיב של הידוק מוניטרי נוסף בניסיון להשתלט על סביבת המחירים.

הנתונים הנגזרים מכלי ה-FedWatch של בורסת הנגזרים בשיקגו (CME) מצביעים על כך שהשווקים כבר מתמחרים בהסתברות מוחצת של למעלה מ-92% תרחיש של העלאת ריבית בשיעור של רבע נקודת אחוז (25 נקודות בסיס). החלטה כזו, אם אכן תתקבל על ידי יו"ר הפד קווין וורש, תקפיץ את ריבית היעד הנוכחית לרף עליון של 4.0%. הדחיפות לבצע מהלך שכזה נובעת בראש ובראשונה מנתוני המאקרו האחרונים, שהראו כי האינפלציה בחודש אוגוסט סירבה להתקרר והתבצרה ברמות הגבוהות משמעותית מיעד יציבות המחירים של הבנק המרכזי, העומד על 2%. הזינוק בתשואות אג"ח האוצר משקף את ההבנה של המשקיעים כי סביבת הריבית הגבוהה צפויה ללוות אותנו עוד תקופה ממושכת. כפי שמסביר ג'ונתן ליאנג, מנהל ההשקעות הראשי לתחומי ההכנסה הקבועה והמט"ח בסטנדרד צ'רטרד, איגרות החוב ל-10 שנים רגישות בצורה קיצונית לציפיות האינפלציה העתידיות, וכל עוד המדדים ממשיכים לרחף מעל היעד של הפד, המתאם ההדוק הזה צפוי להמשיך להכתיב את הטון במסחר.

אל קלחת הלחצים האינפלציוניים נוסף בימים אלה שחקן חיזוק משמעותי בדמות זינוק חד במחירי האנרגיה. ההסלמה הגיאופוליטית נותנת את אותותיה בשוק הסחורות, במיוחד לאחר שסעודיה קיבלה החלטה דרמטית לסגור צינור נפט מרכזי שנועד לעקוף את מצר הורמוז הרגיש. ההשלכות לא איחרו לבוא, והחוזים העתידיים על נפט מסוג ברנט טיפסו וננעלו מעל לרמה של 105 דולר לחבית, בעוד שהנפט האמריקאי מסוג WTI סיים את יום המסחר כשהוא חוצה את רף ה-101 דולר לחבית. התייקרות זו של מחירי הזהב השחור מורגשת באופן מיידי בכל שרשרת האספקה העולמית. כאשר מצרפים לכך את החששות הגוברים מפני השפעת מכסי מגן חדשים על עלויות היבוא, מתקבלת תמונת מצב שמאלצת את הבנק המרכזי לפעול. כריסטופר הודג', הכלכלן הראשי לענייני ארה"ב ב-Natixis CIB Americas, מעריך כי הפד יעלה את הריבית כדי לאותת על נחישות, אך במקביל ידגיש שמדובר בצעד נקודתי ומדוד שאינו כובל את ידי הוועדה לקראת הישיבות הבאות. המסר המורכב הזה נועד לשמר גמישות תפעולית מרבית אל מול זעזועים כלכליים מתפרצים, אך מומחים כמו קומאל סרי-קומאר מזהירים כי ייתכן שרבע אחוז לא יספיק כדי לבלום את התללות עקום התשואות ולעצור את נהירת התשואות הארוכות אל מעבר לקו ה-5%.

בבית ההשקעות מיטב מנתחים את הסיטואציה ומצביעים על פרדוקס שנוצר בהתנהלותו של הבנק המרכזי. אלכס זבז'ינסקי, הכלכלן הראשי של הגוף המוסדי, גורס כי הפדרל ריזרב למעשה כיוון את עצמו אל תוך פינה ללא מוצא באמצעות רטוריקה ניצית ונוקשה מדי. לטענתו, המסרים התקיפים של בכירי הפד הם אלו שליבו את ציפיות הריבית של המשקיעים ודחפו את התשואות מעלה בצורה כה חדה מאז סוף חודש יוני, הרבה מעבר למה שהצדיקו הנתונים הכלכליים היבשים. במבט מעמיק על הרכב המדד, ניתן לראות תמונה מורכבת: האינפלציה הכללית בארה"ב טיפסה אמנם ל-3.4%, קפיצה משמעותית בהשוואה ל-2.4% שנרשמו ערב פרוץ המלחמה באיראן, אך נתון זה נשען כמעט לחלוטין על ההתייקרות החדה במחירי האנרגיה. מנגד, אינפלציית הליבה, המנכה את רכיבי המזון והאנרגיה התנודתיים ונחשבת למדד האמיתי להתחממות המשק, דווקא רשמה ירידה קלה מ-2.5% ל-2.4%.

לאור נתונים אלו, העלאת ריבית בעיתוי הנוכחי עלולה להתברר כחרב פיפיות. זבז'ינסקי מזהיר כי הידוק מוניטרי נוסף נועד כעת בעיקר כדי לשמור על אמינותו של הבנק המרכזי ולהרגיע את התנודתיות בשוק איגרות החוב, שאותו תמחר השוק כעובדה מוגמרת בגין הבטחות הפד. אולם, להחלטה זו יש מחיר כבד בזירה הריאלית. הכלכלה האמריקאית מפגינה סדקים וחולשה מתמשכת במנועי צמיחה מסורתיים כמו צריכה פרטית, השקעות בענף הבנייה והוצאות המגזר הציבורי. נקודת האור הכמעט יחידה שמחזיקה את נתוני הצמיחה מגיעה מגזרת ההשקעות בציוד ותשתיות, הנישאת על גלי מהפכת הבינה המלאכותית (AI). בסופו של יום, נראה כי קברניטי הפד נאלצים לבחור בין פגיעה באמינותם מול השווקים הפיננסיים לבין הכבדת יתר על כלכלה שגם כך מראה סימני האטה, דילמה שאת תוצאותיה נרגיש היטב בכיסנו בתקופה הקרובה.