מדינת ישראל מתמודדת מזה שנים רבות עם סוגיות מורכבות הנוגעות לנוכחותם של זרים בשטחה, בין אם מדובר בעובדים חוקיים המגיעים על מנת לתת מענה לצרכי המשק, ובין אם מדובר בשוהים בלתי חוקיים, מסתננים או תיירים אשר פג תוקף אשרת השהייה שלהם. המציאות הדמוגרפית והתעסוקתית משתנה ללא הרף, והנתונים הרשמיים הנאספים על ידי הרשויות מספקים הצצה אל המגמות המעצבות את שוק העבודה המקומי. קריאה מעמיקה של המספרים והסטטיסטיקות מאפשרת להבין את גודל האתגר הניצב בפני קובעי המדיניות, כמו גם את ההזדמנויות הכלכליות הנגזרות משילוב כוח אדם בינלאומי בענפי מפתח. חשוב להבין כי אוכלוסיית הזרים אינה עשויה מקשה אחת, והיא נחלקת למספר קטגוריות מרכזיות בעלות מאפיינים שונים.
אחת הקבוצות המדוברות ביותר היא קבוצת המסתננים, המוגדרים ככאלו שנכנסו לישראל שלא כחוק ואותרו בגבול או בתוך תחומי המדינה בשלב מאוחר יותר. נכון לסוף המחצית הראשונה של שנת 2026, מספר המסתננים השוהים בארץ עומד על 17,361 בני אדם. פילוח אוכלוסייה זו מצביע על דומיננטיות של יוצאי מדינות אפריקה מסוימות. רובם המכריע, המהווה כ-77% מהשוהים, הגיעו מאריתריאה ומספרם עומד על 13,254. קבוצה משמעותית נוספת מורכבת מיוצאי סודן, המונים 1,790 איש ומהווים 10% מסך המסתננים. נתונים אלו הם בעיקר תוצר של גלי הגירה שהתרחשו בעבר, בעיקר דרך גבול מצרים, דרכו עברו עד סוף שנת 2025 למעלה משישים וארבעה אלף איש. המאמצים לסגירת הגבולות ניכרים, שכן במחצית הראשונה של 2026 נרשמה כניסה של 18 מסתננים בלבד.
במקביל, קיימת פעילות מתמשכת לעידוד עזיבה מרצון. מנגנון זה מיועד לאלו המבקשים לצאת למדינת מוצאם או למדינה שלישית המוכנה לקלוט אותם, ללא כפייה או צו הרחקה. במהלך ששת החודשים הראשונים של שנת 2026, בחרו 844 מסתננים ממדינות אפריקה לעזוב את ישראל במסגרת זו. התבוננות בחלוקה החודשית חושפת כי חודש פברואר היה הפעיל ביותר עם 230 עוזבים, ואחריו חודש ינואר עם 193 עוזבים. מתוך כלל העוזבים מרצון בתקופה זו, 707 היו מאריתריאה ו-12 מסודן. נתונים אלו ממחישים כי תהליך העזיבה מתנהל בעצימות משתנה.
החלק הארי של אוכלוסיית הזרים מורכב מעובדים זרים אשר שוהים ומועסקים בישראל. על פי החוק, העסקת עובד זר מחייבת קיומם של שני תנאים: היתר העסקה תקף למעסיק, ורישיון עבודה בתוקף לעובד. מצבת העובדים הזרים החוקיים עומדת על 204,107 איש, הפזורים במגוון ענפים קריטיים. ענף הבניין מוביל עם 67,352 עובדים, ואחריו ענף הסיעוד, שבו מועסקים 66,593 עובדים בסיעוד ביתי ועוד 2,922 במוסדות. ענף החקלאות נשען גם הוא רבות על כוח אדם זה עם 38,024 עובדים חוקיים, בעוד שבתעשייה מועסקים 11,979 עובדים, ובמלונאות 7,278 עובדים חוקיים.
בשנים האחרונות, ובמיוחד לאחר פרוץ המלחמה והמציאות הביטחונית שמנעה כניסת פועלים פלסטינים לישראל, נקלע המשק למשבר כוח אדם חריף. המחסור העצום איים לשתק פרויקטים תשתיתיים וגידולים חקלאיים. כדי למנוע קריסה, נדרשה המדינה לבצע שינויים במדיניות ולפתוח אפיקי גיוס חדשים דרך הסכמים בילטרליים עם מדינות כדוגמת הודו וסרי לנקה. ביטוי מובהק לשינוי זה התרחש בשנת 2026, כאשר לראשונה אישרה הממשלה את פתיחתו של ענף המסחר והשירותים לעובדים זרים. הוקצתה מכסה היסטורית של 5,000 היתרים המיועדים לסופרמרקטים, רשתות אירוח, חברות ניקיון ולוגיסטיקה. במקביל, הוגדלה המכסה בתעשייה ליותר משמונה עשר אלף עובדים כדי להתמודד עם הפערים.
לצד העובדים החוקיים, מתמודדת ישראל עם 45,335 עובדים זרים לא חוקיים. אלו אנשים שהיו בעברם עובדים חוקיים, אך איבדו את מעמדם בשל פקיעת הרישיון או מעבר בניגוד לתנאי ההיתר. בחינת הרקע שלהם מגלה כי רובם נשרו משני תחומים מרכזיים: ענף הבניין עם 16,453 עובדים, וענף הסיעוד הביתי עם 15,895 עובדים. הלחץ הכלכלי והביקוש האדיר לעובדים בתחומים אלו מסבירים בחלקם את התופעה. גם בענף החקלאות ישנו שיעור לא מבוטל של 11,180 עובדים שאיבדו את מעמדם החוקי. הנתונים משקפים את ההיתר המקורי של העובד, ואין מידע מדויק באילו ענפים הם מועסקים כיום בפועל.
תופעה נוספת המגדילה את אוכלוסיית השוהים הבלתי חוקיים היא תיירים הנשארים בישראל ללא אשרה בתוקף. נתונים מעידים כי בסוף שנת 2024 שהו בארץ כ-22,400 תיירים ממדינות לא מפותחות שפקע תוקף אשרתם, ועל פי ההערכות רובם עובדים באופן לא מוסדר. פילוח ארצות המוצא של קבוצה זו מצביע על כך שקרוב לחמישית מהם, כ-19.2%, הגיעו מרוסיה, בעוד ש-14.7% הגיעו מאוקראינה. קבוצות נוספות הגיעו מניגריה עם 8.9%, וכן מגאורגיה שאזרחיה מהווים 7.6% מסך התיירים ללא רישיון.
מערך האכיפה מקדיש משאבים להתמודדות עם שהייה והעסקה בניגוד לכללים. לגבי שוהים לא חוקיים, האכיפה מתבטאת לרוב בהרחקות מן הארץ מתוקף צווים מוסדרים. במחצית הראשונה של השנה הנוכחית הורחקו 2,562 זרים. קבוצה זו כללה 990 תיירים, 395 עובדים זרים שאיבדו את מעמדם החוקי, ועוד 1,177 זרים מקטגוריות אחרות. שיא ההרחקות נרשם בחודש מאי עם 814 מורחקים.
חזית נוספת מתמקדת במעסיקים מתוך הבנה כי טיפול בשורש הבעיה דורש הרתעה משמעותית. העבירות כוללות העסקת עובד ללא היתר, אי מתן מגורים הולמים והיעדר ביטוח רפואי. במהלך ששת החודשים הראשונים של שנת 2026 נפתחו 192 תיקים נגד מעסיקים, ובעקבותיהם הוטלו קנסות מינהליים בסכום של 1,737,000 שקלים. מתוך סכום זה, 945,000 שקלים נגבו בשל העסקה שלא כדין ב-110 תיקים. במקרים מסוימים ההליכים מחריפים למישור הפלילי, ובתקופה זו הוגשו 25 כתבי אישום נגד מעסיקים שהפרו את החוק בוטות. בתי הדין לעבודה נתנו 22 גזרי דין שהשיתו קנסות מצטברים בסך 650,500 שקלים על המורשעים. תמונת המצב כולה מדגישה את הצורך באיזון עדין בין כוחות השוק לבין השמירה על הסדר הציבורי במדינה.
