הכלכלה האמריקאית, שהצליחה להפתיע את התחזיות פעם אחר פעם מאז תקופת הפנדמיה, ניצבת כעת בפני צומת דרכים מטריד במיוחד. הנתונים הכלכליים שפורסמו בימים האחרונים יצרו את מה שכלכלנים מכנים "מכה כפולה" עבור הצרכן: מצד אחד, דוח התעסוקה של חודש אפריל חשף סדקים משמעותיים מתחת למעטפת הנתונים היבשים, ומצד שני, מדד המחירים לצרכן (CPI) שפורסם הבוקר, 12 במאי 2026, הגיע לוהט מהצפוי. השילוב הזה, של שוק עבודה המייצר משרות באיכות נמוכה לצד אינפלציה דביקה ומחירי אנרגיה מאמירים, מעלה שאלות נוקבות לגבי יכולתו של הבנק המרכזי להמשיך במסלול הנוכחי ללא שינוי דרמטי במדיניות הריבית.
כאשר בוחנים את דוח התעסוקה שפורסם ביום שישי האחרון, קל להתפתות לאופטימיות זהירה לאור הנתון הרשמי של תוספת 115 אלף משרות חדשות – יותר מכפול מהערכות המוקדמות שעמדו על 55 אלף. גם שיעור האבטלה נותר יציב על 4.3%, נתון שעל פניו נראה חיובי. אולם, צלילה לעומק הדוח מגלה תמונה מעודדת הרבה פחות. חלק ניכר מהמשרות שנוספו התרכז בסקטור הבריאות והסיוע הסוציאלי, תחומים שלדברי כלכלנים אינם מייצגים צמיחה כלכלית אמיתית ונוטים להישען בכבדות על תקציבים ממשלתיים. במקביל, ענף שירותי המידע ממשיך לדמם משרות בשל השיבוש העמוק שיוצרת הבינה המלאכותית, עם אובדן של 13 אלף משרות נוספות באפריל – מה שמשלים ירידה של 11% במספר המועסקים בסקטור מאז סוף 2022. העובדה שהשכר השעתי הממוצע עלה ב-0.2% בלבד, מתחת לתחזיות, מדגישה כי הצרכן האמריקאי עובד יותר אך מרוויח פחות במונחים ריאליים.
הצד השני של המכה הכפולה הגיע הבוקר עם פרסום מדד המחירים לצרכן. האינפלציה השנתית קפצה ל-3.8%, רמתה הגבוהה ביותר מזה שלוש שנים, וגבוהה מהציפיות המוקדמות שעמדו על 3.7%. הגורם המרכזי להאצה זו הוא המלחמה המתמשכת באיראן, שהובילה לזינוק חד במחירי הדלק והאנרגיה המשפיעים על כל שרשרת האספקה. גם מדד הליבה, שאינו כולל את מחירי המזון והאנרגיה התנודתיים, עלה ב-0.4% ברמה החודשית וב-2.8% ברמה השנתית, נתון שמעיד על כך שהאינפלציה מחלחלת עמוק לתוך סעיפי השירותים והדיור ואינה מוגבלת רק למחירי הנפט. עבור הצרכן הממוצע, מדובר בתחושת מלקחיים: בזמן שהכנסותיו אינן מדביקות את הקצב, העלויות הבסיסיות של מחיה ותחבורה ממשיכות לטפס.
המציאות הזו מעמידה את הפדרל ריזרב במצב בלתי אפשרי כמעט ביחס למנדט הכפול שלו – שמירה על יציבות מחירים לצד תעסוקה מלאה. נכון להיום, השוק מתמחר הסתברות נמוכה מאוד להפחתת ריבית בישיבה הקרובה ב-17 ביוני, ולמעשה הציפיות כעת הן לשמירה על ריבית יציבה לאורך תקופה ארוכה, אולי אף עד שנת 2027. הנתונים האחרונים עשויים אפילו לחזק את הקולות הקוראים להעלאת ריבית נוספת כדי לרסן את פרץ האינפלציה המחודש, אולם צעד כזה עלול להחמיר את הסדקים הקיימים בשוק העבודה ולהוביל למיתון עמוק. חוסר הוודאות מחריף לאור חילופי הגברי בצמרת הפד; ג'רום פאוול מסיים את כהונתו בסוף השבוע הקרוב, וקווין וורש, המחליף המיועד, צפוי להיכנס לתפקיד תחת עננת אינפלציה מאיימת וסנאט שמצפה לצעדים נחושים.
בתוך ועדת השוק הפתוח (FOMC) ניכר פיצול עמוק בגישות. בישיבה האחרונה נרשמו ארבעה קולות מתנגדים, כאשר חלק מהחברים ביקשו להפחית את הריבית כבר כעת בשל החשש מהאטה, בעוד אחרים התנגדו לכל רמז בצהרת המדיניות שמרמז על הפחתה קרובה. נתוני אפריל ככל הנראה יחזקו את הגישה ה"ניצית" בתוך הבנק המרכזי. כל עוד העימות במזרח התיכון נמשך ומחירי האנרגיה נותרים גבוהים, קשה לראות כיצד האינפלציה תחזור לרמת היעד של 2%. הפד יצטרך להחליט מה כואב יותר: לחץ מתמשך על המשפחה האמריקאית דרך מחירי מוצרים גבוהים, או לחץ דרך ריבית גבוהה שמקשה על תשלומי משכנתאות ועל גיוס הון לעסקים.
התחזית לחודשים הקרובים נותרת תלויה במידה רבה בהתפתחויות הגיאופוליטיות ובקצב ההסתגלות של שוק העבודה לשינויים הטכנולוגיים. הצרכנים, מצדם, מתחילים לשנות את הרגלי הצריכה שלהם כתוצאה מהשחיקה בכוח הקנייה, מה שעלול להוביל להאטה בצמיחה הכלכלית הכוללת. הבנק המרכזי ימשיך לעקוב בדריכות אחר נתוני חודש מאי שיוצגו בישיבת יוני, אך נראה כי האשליות לגבי "נחיתה רכה" ומהירה הולכות ומתפוגגות אל מול המציאות של אינפלציה דביקה ושוק עבודה שמתחיל לאבד מהחוסן ההיסטורי שלו. המדיניות המוניטרית של ארה"ב נכנסת כעת לתקופה של בחינה מחדש, שבה כל החלטה תישא מחיר כלכלי ופוליטי כבד.
