הבורסה לניירות ערך בתל אביב היא זירת המסחר המרכזית בישראל, המשקפת את דופק הכלכלה המקומית דרך מדדי המניות המובילים שלה. המדדים המרכזיים – ת"א 35 (הכולל את 35 החברות הגדולות ביותר), ת"א 90 (החברות הבאות בתור בשווי השוק) ות"א 125 (המשלב בין השניים) – משמשים כבנצ'מרק עבור משקיעים מוסדיים ופרטיים. עבור הסוחרים, הבחירה בין המדדים אינה רק עניין של שווי שוק, אלא החלטה אסטרטגית על חשיפה לסקטורים שונים, רמות נזילות ופרופיל סיכון-תשואה משתנה.
שנת 2026 מסתמנת כשנת שיא בבורסה בתל אביב. הערכות לסיום המלחמה מול איראן, לצד התחזקות דרמטית של השקל, הפכו את תל אביב לאחת משיאניות התשואה בעולם. מדד ת"א 35 שבר מתחילת השנה לא פחות מ-27 שיאים, בעוד ת"א 125 רשם 24 שיאים ות"א 90 הוסיף 11 שיאים משלו. הזינוק המרשים של ת"א 35 (מעל 24% מתחילת השנה) עוקף בביצועיו מדדים גלובליים כמו ה-S&P 500, ומעלה מחדש את השאלה: איזה מדד הוא המשתלם ביותר לאורך זמן?
התשובה ההיסטורית נוטה בבירור לטובת מדד ת"א 90. מנהלי השקעות מציינים כי לאורך שנים, המניות הבינוניות המרכיבות את המדד סיפקו תשואה עודפת משמעותית על פני החברות הגדולות והבוגרות של ת"א 35. "זה סיפור קלאסי של סיכון מול תשואה", מסביר אלדד תמיר, מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות תמיר פישמן. לדבריו, בעוד ת"א 35 מציע רמת סיכון נמוכה ותשואה מתונה, ת"א 90 מציג פוטנציאל צמיחה גבוה לצד תנודתיות רבה יותר. אריאל מולדובן, סמנכ"ל השקעות בפסטרנק-שהם, מחזק זאת וטוען כי קל יותר לחברות בשלבי צמיחה להכפיל את שוויין מאשר לענקיות השוק שכבר שולטות בנישה שלהן.
עם זאת, בשנתיים האחרונות התמונה החלה להתהפך. ת"א 35, שנחשב בעבר ל"מדד מת" שנשלט על ידי מניות פארמה מדשדשות, עבר מתיחת פנים דרמטית. כיום הוא שופע בחברות טכנולוגיה ושבבים (טאואר, נובה, קמטק), בנקים חזקים וחברות ביטחוניות כמו נקסט ויז'ן. השינוי המבני הזה החזיר את אמון המשקיעים הפסיביים: אם בעבר עקבו אחריו רק 7 מיליארד שקל בקרנות מחקות, כיום היקף הנכסים עומד על 19 מיליארד שקל – קרוב מאוד ל-21 המיליארד שעוקבים אחרי ת"א 90.
הבדל מהותי נוסף בין המדדים טמון בשיטת השקלול. בעוד שת"א 35 ו-125 הם מדדי שווי שוק קלאסיים, שבהם כל "מניית כוכבת" יכולה להגיע למשקל של עד 7%, ת"א 90 מוגבל לתקרה של 2% למניה בודדת. המשמעות היא שת"א 90 מפוזר יותר ופועל ב-DNA הדומה למדד במשקל שווה, מה שמגן עליו מפני נפילה של חברה אחת אך גם מגביל את השפעתן של פריצות דרך מטאוריות.
למרות התחרות בין המדד "הגדול" ל"בינוני", נראה שרוב הציבור הישראלי מעדיף לא לבחור צד. כמעט 51 מיליארד שקל מושקעים בקרנות העוקבות אחר מדד ת"א 125 – סכום הגבוה משני המדדים האחרים גם יחד. יניב פגוט, סמנכ"ל המסחר בבורסה, מגדיר את המדד כ"בלנד" האולטימטיבי המעניק פיזור מקסימלי וחשיפה לכלל השוק. עבור משקיע פסיבי ללא העדפה סקטוריאלית, ת"א 125 משמש כעוגן המאזן בין היציבות של הבנקים והחברות הביטחוניות בת"א 35 לבין פוטנציאל הצמיחה של חברות הנדל"ן וה-IT בת"א 90.
התנודתיות שנרשמה בימים האחרונים, שבה עליות חדות נמחקו בצל דיווחים על קשיים במשא ומתן המדיני, מזכירה לסוחרים שהבורסה בתל אביב נותרת רגישה מאוד למצב הביטחוני. למרות שהמספרים היבשים בטווח הקצר מחייכים למדד ת"א 35, ההיסטוריה מלמדת שחברות ה-Mid-Cap של ת"א 90 הן לעיתים קרובות המנוע האמיתי של התשואה לטווח ארוך. כפי שמסכמים המומחים, הבחירה במדד הנכון תלויה בעיקר ביכולת של המשקיע לספוג תנודתיות בדרך אל היעד.
