היום קראתי את הכתבה וזה מרגיש לי כאילו בנק ישראל פשוט מחפש מתחת לפנס. קשה לי להבין איך שולפים את הנשק של איום על היציבות הפיננסית דווקא על ענף שמנהל בקושי 4 מיליארד שקל, בזמן שהשוק כולו מנהל 800 מיליארד. זה מרגיש כמו ניסיון לתקוע מקלות ברגליים למוצר שדווקא אמור להנגיש אסטרטגיות מתוחכמות למשקיע הקטן במקום להתעסק בבעיות האמיתיות שהבנק פספס כמו הריביות המטורפות בבנקים או בועת הנדל"ן.
כשיש אינפלציה ותנודתיות אנחנו באמת צריכים יותר כלי גידור ולא פחות רגולציה שתוקעת אותם

מצרף את הכתבה

בדיון סוער בוועדת הכספים נציג בנק ישראל הביע חשש מהסיכון בפעילות הקרנות • בבתי ההשקעות תקפו: "כשהטיעון נשלף בנושא כל כך איזוטרי, איך נתייחס בפעם הבאה לאיום בנק ישראל?" • בינתיים, ענף שמנהל מיליארדים נותר תלוי באוויר ומחכה להסדרה

דיון סוער התקיים השבוע בוועדת הכספים, בראשות ח"כ חנוך מילביצקי, בנוגע להסדרת פעילותן של קרנות הגידור בנאמנות - מוצר השקעה המוצע לציבור הרחב מאז אפריל 2023. במהלך הדיון טענו בבנק ישראל כי קיים חשש ליציבות הפיננסית של הקרנות, טענה שעוררה תרעומת מצד בכירים בשוק ההון שנכחו בדיון.

קרנות הגידור בנאמנות הן פרי יוזמה של רשות ניירות ערך, המאפשרת לציבור הרחב להשקיע בקרן נאמנות הפועלת באסטרטגיות דומות לאלו של קרנות הגידור המסורתיות - מוצר מתוחכם שהיה שמור עד כה למיליונרים ולגופים מוסדיים בלבד. כשנתיים וחצי לאחר השקתן, הקרנות נהנות מצמיחה מהירה ומנהלות נכסים בשווי קרוב ל־4 מיליארד שקל. עם זאת, הענף מתמודד כעת עם איום רגולטורי המעכב הקמת עשרות קרנות חדשות ואף מאיים על הקיימות, זאת בשל העיכוב בחקיקה בכנסת להסדרת פעילותן.

קרנות הגידור בנאמנות יצאו לדרך כהוראת שעה, במטרה לאפשר לציבור חשיפה לאסטרטגיות השקעה מתקדמות. בסוף ספטמבר האחרון החליטה רשות ניירות ערך להאריך את הוראת השעה עד אפריל 2027, צעד שהעניק "אוויר לנשימה" למנהלי הקרנות הקיימות. מנגד, עשרות קרנות חדשות שהגישו תשקיפים תקועות כיום בצינור, שכן הרשות מקפיאה את אישורן עד לאישור החקיקה הרשמית.

איום - או ענף אזוטרי?
בדיון שהתקיים בוועדת הכספים, טען ד"ר יוסי סעדון, מנהל האגף הפיננסי בחטיבת המחקר של בנק ישראל: "אנחנו רואים שהסיכון בתחום יכול להיות גדול ולהגיע לרמה של איום על היציבות הפיננסית. למשל, קרן שמשקיעה בהלוואות שאינן מבוקרות מספיק, כך שמנהל הקרן לא משקף נכונה את הסיכון וממנף את ההלוואות הללו באמצעות אשראי שהוא לוקח ממקורות אחרים".

בדבריו מאותת בנק ישראל כי הוא מודאג מהצמיחה המהירה של ענף הגידור בנאמנות, וכי אין למהר ולאשר הקמת קרנות חדשות. הטיעון המרכזי של הבנק מתמקד בחשש ממינוף גבוה ומחוסר שקיפות בניהול הכספים בענף.

עו"ד נמרוד ספיר, מנכ"ל איגוד בתי ההשקעות, התרעם על דבריו של סעדון: "אני מופתע שבנק ישראל בחר להשתמש ב"נשק יום הדין" ולטעון לחשש ליציבות פיננסית דווקא ביחס לשוק נישתי המנהל 4 מיליארד שקל. זאת, מתוך תעשיית קרנות נאמנות המנהלת כ־800 מיליארד שקל. כשהטיעון הזה נשלף בנושא כה אזוטרי, כשברור שאין סכנה ליציבות המערכת, איך נתייחס בפעם הבאה לאזהרות הבנק על חשש ליציבות?".

גם צבי סטפק, ממייסדי בית ההשקעות מיטב ומבכירי ענף קרנות הנאמנות, הגיב בתדהמה לדברי נציג בנק ישראל בדיון. "אני מוכרח לומר שפשוט התחלחלתי כששמעתי את הטיעונים של בנק ישראל", אמר. לדבריו, "מהדברים שנאמרו פה עולה שבנק ישראל עושה פתאום רגולציה על רשות ניירות ערך (המפקחת על קרנות הנאמנות). אולי זה היה צריך להיות הפוך? הרי פרשת הבנק למסחר לא קרתה ברשות ניירות ערך אלא בבנק ישראל, אם כבר מדברים על יציבות פיננסית".

סטפק הוסיף כי קיימים תחומים רבים הסובלים מכשלים שבנק ישראל אינו מטפל בהם בהיבט היציבות הפיננסית, ודווקא כעת הוא "נטפל" לנושא נישתי. "מה עם הטיפול של בנק ישראל בנושא הנדל״ן? בעסקאות ה־20/80, שם הוא פעל באיחור? מה עם הבנקים שגובים ריביות של 16% ומעלה על אשראי לאמהות חד־הוריות ולאנשים במצוקה? איפה בנק ישראל מחפש את היציבות? דווקא בקרנות גידור בנאמנות?".

סטפק ביקר גם את החלטת בנק ישראל להפסיק להשקיע בזהב עוד ב־1992, ושיתף בשיחה שקיים עם בכיר בבנק בנושא: "שאלתי אותו איפה אתם מנהלים את ה־200 מיליארד דולר ומה עם גידור דרך זהב? הם פספסו לגמרי את העניין, והסבירו לי שיש גידורים אחרים".

כרוניקה של חוק
מטרתן של קרנות הגידור בנאמנות הנסחרות בבורסה היא להשיג תשואה חיובית הן בשוק עולה והן בשוק יורד, ואף להניב תשואה עודפת על המדדים. זאת, תחת הפיקוח של רשות ני"ע ועם היתרונות של קרנות נאמנות רגילות, מבלי שהמשקיע יידרש להגדרת "משקיע כשיר", כפי שנדרש בקרנות הגידור המסורתיות.

רף הכניסה לקרנות עומד על מאות שקלים בודדים. ניתן לרכוש אותן דרך חשבון המסחר בבנק או בבית ההשקעות, והנזילות שלהן גבוהה יחסית: ניתן לצאת מהן פעם בחודש, לעומת פעם ברבעון בקרנות המסורתיות. יתרון נוסף הוא במישור המיסוי, שכן התשלום מתבצע רק בעת ביציאה ולא מדי שנה.

הצורך בדיון בוועדת הכספים נבע מכך שרשות ניירות ערך הסדירה את פעילות הקרנות כהוראת שעה שאושרה על ידי הכנסת. הנחת העבודה של הרשות הייתה שתוך פרק זמן סביר תושלם החקיקה בכנסת, ואכן לפני כשנתיים הוגשה טיוטת חוק ממשלתי לוועדת הכספים.

אלא שפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" דחק את הנושא לטובת סוגיות דחופות יותר. בחודש מאי אשתקד עלה הנושא שוב על שולחן הוועדה, אך אז פרצה המערכה מול איראן וקידום החקיקה במושב הקיץ ירד לטמיון. באוקטובר אשתקד פגה הוראת השעה הזמנית. לאחר הארכתה על ידי רשות ני"ע, המועד הסופי החדש נקבע לאפריל 2027 - מועד שלאחריו לא ניתן יהיה להאריך את הפעילות אלא באמצעות חקיקה.