אם משהו חושב שמשבר הדסה הוא ייחודי, כנראה הוא לא מכיר את מדינת ישראל
בישראל יש רק 2 סוגי אירגונים - ארגונים פרטיים שמנוהלים ברצינות ואם לא מצליחים - כושלים ובעליהם בדר"כ משלם מחיר לא קטן בגין הכשלון ואירגונים ציבוריים בהם העובדים / הנהלה שולטים ולא הבעלים והם מתנהלים לרווחת העובדים / הנהלה ולא אף אחד אחר.
ההבחנה הזו אינה מבדילה בין חברות ממשלתיות, עמותות , משרדי ממשלה או חברות פרטיות - כולן שייכות לקטגוריה זו או אחרת.
ההבדל בין הדסה ליתר הארגונים "הציבוריים" זה מקור התקציב והיכולת לשלוט על התעריפים - בעוד שבחברת החשמל והנמלים לא חשוב כמה לא יעילים ויקרים העובדים - תמיד אפשר לשנות את נוסחת התעריפים, הרי הדסה כפופה לתעריפי משרד הבריאות . בעוד שהרכבת יכולה לקבל תקציבים אין סופיים מהמדינה "לפיתוח" , בהדסה צריך לסמוך על טוב ליבם של תורמים.
זה לא שבהדסה לא ניסו לייצר מקורות הכנסה אחרים - יש להם שר"פ מס 1 במדינה כי זה בית חולים פרטי, אבל כאשר העובדים (רופאים וכו") נוטלים 85% מההכנסה של הפעילות העסקית - זו לא יכולה להיות פעולה עיסקית ריווחית שהרווח הגולמי הוא רק 15%. כל זמן שתורמים מחו"ל מוכנים לממן את העניין - זה עסקם , אך ברגע שהפעילות התרחשת בארגון גרעוני שיפול על הציבור - זה פשע.
הדסה זו פשוט עוד דוגמא לארגון לא מנוהל שבו המנכ"ל והדרקטוריון הישראלים באים לעוגות, קפה , כבוד ושכר בלי שום רגש אחריות מינימלי וללא ביצוע תפקידם עפ"י חוק
אינני יודע מה הפתרון להדסה בעת הזו, וזה גם לא משנה, אין כאן "בעלי מניות" שאפשר להעניש אלא תורמים מחו"ל שנפלו קורבן להונאה ישראלית שבראשה המנכ"לים והדרקטוריון.
לפיכך יש להקים ועדת חקירה בראשות שופט עם הכוונה להעמיד לדין את בעלי התפקידים שמעלו בתפקידם. המסר צריך להיות ברור - מי שלא מוכן לנהל ולפקח על הארגון , גם אם זה לא פופולארי או עבודה קשה - שלא ילך להתמנות כדרקטור או מנכ"ל .
כל המנכ"לים והדרקטורים צרכים להפנים שזה תפקיד בעל משמעות ולאי ביצועו כהלכה יש משמעויות חמורות.
אני חושב שהמכנה המשותף לארגונים פרטיים ושאינם פרטיים, זה מחסור חמור ביכולות ניהול.
נושא הניהול הוא לקונה לאומית, החל מרמת בית הקפה השכונתי ועד לרמה הלאומית.
אנחנו כאומה, מצטיינם בהרבה דברים אך לא בניהול ולא בבחירת מנהלים.
ניהול זה מקצוע לכל דבר, עם תחומי התמחות, עם מטען ידע ומומחיות נדרשים, עם יכולות טבעיות מסויימות נדרשות, עם ניסיון (חיובי ושלילי) נדרש, כבכל מקצוע,
כמו בכל מקצוע יש הרבה גוונים אישיים ודרכים לממשו. מנהלים אינם בהכרח, כמו שאנו לעיתים קרובות טועים לחשוב, אנשים מאד כריזמטיים (הרבה מהמנהלים הדגולים היו צנועים ונחבאים אל הכלים). מנהלים אינם בהכרח יזמים בלתי נלאים (נהפוך הוא. יזמות קדחתנית אינה עולה בקנה אחד בד"כ עם ניהול תקין), אינם בהכרח אשפי פיננסים או יחסי ציבור.
מורה טוב לא בהכרח יכול להיות מנהל בי"ס טוב, רופא טוב אינו בהכרח מנהל בית חולים טוב, כשם שרמטכ"ל אינו בהכרח מנכ"ל טוב או ראש ממשלה טוב.
ניהול, זה שם המשחק.
אנו צריכים להשתפר בנושא. בתי קפה שמנוהלים בצורה חובבנית נסגרים ומדינה שאנו ממנים עיתונאים, אנשי יחסי ציבור או פרופסורים לנהלה לא תשתפר כפי שאנו רוצים.
כמי שעוסק בליווי מנהלים ובהבראת חברות אני מסכים לגמרי: הדסה אינו חריג. אני מעיז לומר שבמרבית החברות שאני מכיר יש כר נרחב מאד לשיפור הרמה הניהולית והתוצאות בהתאמה.
הבעיה שרוב המנהלים בארץ התחנכו בצבא, שהוא בית ספר גרוע מאד לניהול (בניגוד למנהיגות).
מטרת הצבא היא הכנה ובצוע של פרק זמן אינטנסיבי וקצר של לחימה סוערת, ולכן הניהול היומיומי השוחק והיעיל של תקציבים וארגונים הוא לא מטרת הארגון, להיפך, בצבא מומלץ לחרוג מהתקציב (כי אז יגדילו בשנה הבאה) ואין חשיבות אמיתית ליעילות התפעולית, אלא רק עמידה במטרות (נצחון, לא חשוב המחיר).
המנטליות הזאת מאד מתאימה לסטארט-אפים - שם חושבים שעמידה במטרות היא העיקר, ואם נכבוש השוק אז נושא העלויות יסתדר מעצמו - אבל היא לא מתאימה לארגונים בוגרים שם היעילות התפעולית חשובה.
גם הניסיון הניהולי הראשון שלי היה בצבא, וכמו כל למידה והתנסות, אתה יכול לקחת גם "דוגמא שלילית" או איך לא לעשות.
גם ההתנסות בצבא, תלויה בגודל המסגרת אותה ניהלת (למשל סטארט אפ מתנהל יותר כיחידת סיור. חברה גדולה יותר כחטיבה / אוגדה) .אני חושב שמההתנסות הזו לקחתי דברים רבים:
- בגרות ניהולית, אתה מבין שאתה יכול ויודע להתמודד עם אתגרים ניהוליים לא פשוטים
- פרופורציות
- עמידות בלחצים
- משימתיות (חשוב מאד לא רק לסטראט אפים. על זה צריך להוסיף את מימד היעילות).
- תכנון
- הנעת אנשים לביצוע משימות / מטלות
- בקרה ואימות
- התמודדות עם הבלתי צפוי
- ההבדל בין ניהול עובדים לבין ניהול מנהלים (קצינים)
- עבודת מטה ושילוב גורמים שונים עם יכולות שונות ופוקוס שונה והכוונתם לכיוון ויעד משותף
- ביזור והאצלה (כמנוף) מול ריכוזיות : כלים שונים לסיטואציות שונות
- ניהול כתנועה והנעה בתוך סביבה מתנגדת
ועוד ועוד.
לטעמי, הדסה היא מקרה מייצג ללמה אסור להנהיג שר"פ בישראל.
הדסה הכניסה ~ 250M ש"ח משר"פ - כפי ש- tby ציין 85% מהכסף הלך לכיסם של הרופאים.
הרופאים (בעיקר החתולים השמנים) השתמשו במוניטין המעולה של הדסה, בציוד היקר, בצוות הטכני להפעלת מכשירים, בסגל האחיות, בנדל"ן של הדסה, כשהדסה בסופו של יום מכל האופרציה מכניסה 40M ש"ח עלובים - אם זה המצב - יותר טוב בלי שר"פ.
מי שיגיד ששר"פ זה בשעות הערב, כשהציוד לא בשמוש, ... בסופו של יום אני רוצה לראות את האחות באמצע יום העבודה מה היא עושה כשהפרופ סגן המחלקה בה היא עובדת מורה לה להכין לניתוח חולה באמצע היום - משהו [BstockB="382010"] באמת [/BstockB] יודע כמה הרופאים המומחים עובדים בעבודה צבורית וכמה זה פרטי? כמה שעות ביום הם משקיעים בזה ובזה?
ובכלל, בואו נסתכל דרך עיני הרופאים הצעירים - מה הם רואים? הם עובדים מעל 24 שעות רצוף במשמרת, הם לאחר לילה ללא שינה נאלצים לקבל החלטות חלקן שגויות לבד. וכך כמה שנים. מצד שני, הרופאים הוותיקים מרוויחים משכורות של עשרות אלפי ש"ח ועוד דואגים לקליניקה הפרטית המשגשגת \ שר"פ - הם מבינים שהכסף הגדול (100,000,000 ש"ח +) נמצא בהתמחות בפלסטיקה, רפואת נשים ולא בתחום כמו טיפול בפגים כי זה לא ניתן לעשות בקליניקה פרטית.
על כן, ברמה הארצית חייבת לבוא החלטה: רופא בית חולים מומחה הוא אך ורק רופא בית החולים ואולי מקסימום גם פרופ באוניברסיטה ללמודי הרפואה בבית החולים.
המשרה שלו היא full time הוא יבוא בבוקר ויבלה 10 שעות בבית החולים מבלי לברוח באמצע היום לקליניקה. הוא לא יקבל כסף שחור או לבן באמצעות מעטפות או שר"פ, הוא ילמד את הדור הצעיר ויעזור לו לטעות פחות.
הוא יגיע מדי פעם למשמרת לילה על מנת שבשעות הלילה יהיה ניתן לראות בבית החולים לא רק רופאים בני 25-35.
בתמורה, השכר חייב להיות הוגן - לפחות 15,000 ש"ח למשרה מלאה לרופא מתמחה ו- 30,000 ש"ח לרופא מומחה.
בסופו של יום, שכר הדומה לשכר של מרצה בעל וותק ארוך באוניברסיטה (~ 31,000 ש"ח בחודש) הוא הוגן וראוי.
כשם שחברות היטק מבקשות בלעדיות בהעסקה מהעובדים אין שום סיבה שרופא בכיר ככל שיהיה בהדסה שמקבל 30,000 ש"ח בחודש יחלטר בקליניקה פרטית או שר"פ - רוצה לעבוד פרטי? הורד את הטיטל של רופא הדסה \ שערי צדק \ משגב לדך \ ... מרשימת התארים שים מכתב התפטרות ודרכך לשלום. נפסיד רופאים טובים אבל נגדל דור שיעבוד בבתי החולים ברפואה הצבורית שעודנה טובה בישראל.
אנחנו בדרך למודל של רפואה פרטית טובה ויקרה והדרדרות הרפואה הצבורית למי שידו אינה משגת - לא זו הדרך.
אגב TBY:
זו לא יכולה להיות פעולה עיסקית ריווחית שהרווח הגולמי הוא רק 15%.
אני מכיר לא מעט ארגונים רווחיים (לא רווחיות מדהימה) עם רווח גולמי של 12-15%
לטעמי, הדסה היא מקרה מייצג ללמה אסור להנהיג שר"פ בישראל.
.
ממש לא מסכים. שר"פ יכול להיות מנוף מצוין להזרים הכנסות למערכת הבריאות, ולחבר אליה בעלי מקצוע טובים. עובדה : כסף רב נכנס למערכת וזה צריך להיות טוב לא רק לרופאים הבכירים אלא לכלל המערכת ובפרט לחולים.
אני שוב טוען : מה שחסר זה ניהול נכון שיגרום לשפע הכסף לחלחל ולדאוג לחלוקת משאבים כזו שהמערכת כולה תועשר ממנה לטובת החולים כולם.
השר"פ (כולל התיירות הרפואית) הוא מקור הכנסה חשוב ימבורך שיש לנהלו נכון, לטובת הכלל (עם תגמול הולם לרופאים), ולא לחסלו.
(במקרה של תיירות רפואית זו גם ברכה לתדמיתנו החבוטה)
אני מכיר לא מעט ארגונים רווחיים (לא רווחיות מדהימה) עם רווח גולמי של 12-15%
אולי אנחנו לא מגדירים רווח גולמי אותו דבר אך אם יש לך רק 15% רווח גולמי , להוצאות המכירות, ההנהלה והכלליות, הוצאות המימון וכו" לא נשאר כמעט מקום
בוודאי שמדובר על מגזר שרותים שעתיר בעבודה (רופאים / אחיות / אחזקה ונקיון וכו") מחד והוצאות קבועות (מבנים / ציוד רפואי) מאידך
העניין עם הדסה ש 15% זה לא הרווח הגולמי אלא "נתח הדסה" שצריך לממן גם את החומרים המתכלים של חדרי הניתוח ועלות הפרוצדורות הרפואיות - כלומר הרווח הגולמי יותר נמוך ובוודאי לא מאפשר את ההנהלה וכלליות / פחת וכו" שקשורים בהקמה ותחזוקה של תשתית בית החולים - בקיצור - הדסה סיבסדה את השר"פ.
עכשיו מדברים על העלאת נתח הדסה ל 40% ולדעתי זה עדיין נמוך. היחס צריך להיות 70% להדסה, 30% לצוות ואז בית החולים גם ירוויח מכל העניין - כי אם "הציבור" לא יכול להנות מרווחי השר"פ אז השר"פ רק מפריע - כפי שקרה בהדסה - השר"פ שאמור היה להיות אחה"צ התחיל כבר ב 12:00 ורופאים עבדו , וקיבלו שכר, במקביל כשכר רגיל וכהכנסות שר"פ - במקום לדאוג לקצר את התורים של אלו שאין ידם משגת רפואה פרטית
בית חולים זה מפעל ענקי, למנות מנכ"ל שמתמחה בביטוח ולא במערכות תפעוליות זה משגה חמור .
גם הניסיון הניהולי הראשון שלי היה בצבא, וכמו כל למידה והתנסות, אתה יכול לקחת גם "דוגמא שלילית" או איך לא לעשות.
גם ההתנסות בצבא, תלויה בגודל המסגרת אותה ניהלת (למשל סטארט אפ מתנהל יותר כיחידת סיור. חברה גדולה יותר כחטיבה / אוגדה) .אני חושב שמההתנסות הזו לקחתי דברים רבים:
- בגרות ניהולית, אתה מבין שאתה יכול ויודע להתמודד עם אתגרים ניהוליים לא פשוטים
- פרופורציות
- עמידות בלחצים
- משימתיות (חשוב מאד לא רק לסטראט אפים. על זה צריך להוסיף את מימד היעילות).
- תכנון
- הנעת אנשים לביצוע משימות / מטלות
- בקרה ואימות
- התמודדות עם הבלתי צפוי
- ההבדל בין ניהול עובדים לבין ניהול מנהלים (קצינים)
- עבודת מטה ושילוב גורמים שונים עם יכולות שונות ופוקוס שונה והכוונתם לכיוון ויעד משותף
- ביזור והאצלה (כמנוף) מול ריכוזיות : כלים שונים לסיטואציות שונות
- ניהול כתנועה והנעה בתוך סביבה מתנגדתועוד ועוד.
רוב בוגרי הצבא שמגיעים להייטק היו בפיקוד הזוטר. מי שנשאר בצבא בקבע ומנהל מסגרת גדולות שם המשמעת התקציבית חשובה, ממילא לא מגיע להייטק כי הקריירה שלו היא בצבא.
כמו כן, צריך להבדיל בין מנהיגות לבין ניהול, למרות שיש חפיפה ביניהם. מנהיגות זה רוב הדברים שציינת, שבסופו של דבר מתמקדים בביצוע המשימה הטקטית. ניהול זה הגדרת אסטרטגיה ובניית מנגנון לביצוע המשימות הנדרשות לממושה במגבלות משאבים, ובמסגרת החשיבה האסטרטגית לעתיד. אני לא מכיר הרבה קצינים זוטרים שעשו זאת. הרי ממילא אופק השרות שלהם קצר ואין שום ערך להסתכלות ניהולית של שנים קדימה. עדיף להתרכז בהשגת המשימה ואחרי המבול.
אגב, מאחר ותקציב הצבא לא חשוף לביקורת, בכלל לא ברור שהצבא מנוהל ביעילות כגוף, בהחלט יתכן שאנחנו משלמים הרבה יותר מידי עבור רמת ביטחון נתונה.
מכובדי עופר,
ממש לא מסכים. שר"פ יכול להיות מנוף מצוין להזרים הכנסות למערכת הבריאות, ולחבר אליה בעלי מקצוע טובים. עובדה : כסף רב נכנס למערכת וזה צריך להיות טוב לא רק לרופאים הבכירים אלא לכלל המערכת ובפרט לחולים.
עופר, מה שאתה כותב נשמע טוב ברמת האוטופיה, בפועל: רופאים בעלי ניסיון העדיפו משכורת של עשרות אלפי ש"ח לעצמם - כשכל השאר שמשרת אותם: סגל האחיות, הטכנאים, הפקידים, צוות העזר עבד יותר קשה על חשבון גברת כהן הזקנה במסדרון שאף אחד לא ניגש אליה חצי יום כי יש עבודה מעל הראש והיא בסה"כ אישה זקנה חסרת אמצעים, חסרת כח להתווכח ששוכבת במחלקה הפנימית.
אני שוב טוען : מה שחסר זה ניהול נכון שיגרום לשפע הכסף לחלחל ולדאוג לחלוקת משאבים כזו שהמערכת כולה תועשר ממנה לטובת החולים כולם.
השר"פ (כולל התיירות הרפואית) הוא מקור הכנסה חשוב ימבורך שיש לנהלו נכון, לטובת הכלל (עם תגמול הולם לרופאים), ולא לחסלו.
(במקרה של תיירות רפואית זו גם ברכה לתדמיתנו החבוטה)אם בכל זאת יוחלט על תיירות מרפא ושר"פ זה חייב להיות מנוהל מבחוץ, ללא אפשרות של מנדהו המקורב לצלחת לנהל את העניינים. אם היה גוף חצוני שמשווק שר"פ ותיירות מרפא לכל הארץ עם הסכמים חתומים מול בתי החולים ומעשרות אלפי ה- $ שניתן לקבל על אופרציה רפואית - היה מגיע להסדר מול ביה"ח שיקבל תשלום של עשרות אלפי $ ביחס לתשלום לשאר האוכלוסיה מישראל שאותה אופרציה עולה אלפי $ בלבד - בית החולים היה שש לקבל את העבודה והלציב צוות מעולה בשכר מאוד הוגן ל- 10% תיירות מרפא ושר"פ אבל אז הכסף היה הולך ברובו לבית החולים ומעוטו לעובדים. ברגע שמי שמנהל את זה קרוב לצלחת אנחנו מקבלים מצב אבסורדי שמכל האופרציה הגדולה הזו 40M הולכים לכיס של ביה"ח על חשבון האזרח הישראלי - כזה מצב אסור שיתקיים.
במבחן התוצאה השר"פ במתכונתו הנוכחית נזקיו עולים על תועלתו ולכן כל עוד לא ימצא פתרון למצב עדיף לא להנהיג שר"פ בבתי החולים בישראל.
אולי אנחנו לא מגדירים רווח גולמי אותו דבר אך אם יש לך רק 15% רווח גולמי , להוצאות המכירות, ההנהלה והכלליות, הוצאות המימון וכו" לא נשאר כמעט מקום
נכון. אני לא מתיימר להגיד שזה מספיק להדסה. מדובר בגופים תפעוליים כגון קבלני משנה שיש בהם הרבה פעילות ייצור ולוגיסוטיקה ומעט מאד שיווק / מכירות / הנהלה וכלליות.
רוב בוגרי הצבא שמגיעים להייטק היו בפיקוד הזוטר. מי שנשאר בצבא בקבע ומנהל מסגרת גדולות שם המשמעת התקציבית חשובה, ממילא לא מגיע להייטק כי הקריירה שלו היא בצבא.
אני לא מגביל את דבריי להי טק וגם לא רק לאנשי צבא מקצועיים. צריך לזכור שיש גם פרק נכבד וארוך ומשמעותי במילואים.
מנהיגות זה רוב הדברים שציינת, שבסופו של דבר מתמקדים בביצוע המשימה הטקטית..
הרבה ממה שכתבתי נוגע לניהול ולא למנהיגות
בכלל לא ברור שהצבא מנוהל ביעילות כגוף, בהחלט יתכן שאנחנו משלמים הרבה יותר מידי עבור רמת ביטחון נתונה.
מסכים מאד.
מה שאתה כותב נשמע טוב ברמת האוטופיה, בפועל: רופאים בעלי ניסיון העדיפו משכורת של עשרות אלפי ש"ח לעצמם
מה שאתה מתאר זה לא ניהול תקין. גם הרופאים הבכירים ביותר, כמו כל בכיר בכל ארגון צריך להיות מנוהל ולשרת את מטרות הארגון. ניהול תקין ומקצועי אפשרי ומעשי, זו לא אוטופיה. התרגלנו לחשוב ולחשוד כי רמת הניהול המקובלת במקומותינו ירודה מאד, אך זו לא גזירה משמים.
אם בכל זאת יוחלט על תיירות מרפא ושר"פ זה חייב להיות מנוהל מבחוץ, ללא אפשרות של מנדהו המקורב לצלחת לנהל את העניינים.
אני יכול להסכים לאמירה "אם בכל זאת יוחלט על תיירות מרפא זה חייב להיות מנוהל בצורה תקינה".
זה לא בהכרח אומר "מבחוץ".
זה אומר ניהול תקין, במסגרת כללים ברורה ותחת בקרה.
יש מנגנוני בקרה מוכרים ויעילים ולא חדשים, שכשלו בהדסה, אך זה לא אומר שלא ניתן ליישמם בהצלחה.
מה שאתה מתאר זה לא ניהול תקין. גם הרופאים הבכירים ביותר, כמו כל בכיר בכל ארגון צריך להיות מנוהל ולשרת את מטרות הארגון. ניהול תקין ומקצועי אפשרי ומעשי, זו לא אוטופיה. התרגלנו לחשוב ולחשוד כי רמת הניהול המקובלת במקומותינו ירודה מאד, אך זו לא גזירה משמים.
עופר, אני מתאר מצב קיים - היו אינסוף שביתות במערכת הבריאות - בסופו של יום מדינת ישראל פתחה את הכיס והכניסה כסף חדש - הכסף הזה לא הלך לאן שהיה צריך ללכת וזה מתן משכורות טובות יחסית לאחיות הזוטרות, לרופאים הצעירים אלא הגיע לכל מיני מקומות אחרים - אלו הן העובדות. השביתה הקודמת של הרופאים הצעירים היתה הזדמנות מצויינת להגיע לנוסחא חדשה: שכר טוב החל מהיום הראשון בעבודה תמורת בלעדיות - רופא בית חולים גם שיהפוך למומחה ימשיך להיות רופא בית חולים ולא יקפץ בין הקליניקה לשר"פ.
במבחן התוצאה של הלפחות 30 השנים האחרונות אני לא סומך על המערכת הרפואית וראשיה שהובילנו עד הלום.
אתה בעד שר"פ - וזה בסדר, במצב הקיים או דומה למצב הקיים - לטעמי עדיף שלא. אני מעדיף מערכת בריאות קצת יותר ענייה אבל צבורית ולא רפואה פרטית שמנצלת את התשתית המאוד יקרה והצבורית.
אני יכול להסכים לאמירה "אם בכל זאת יוחלט על תיירות מרפא זה חייב להיות מנוהל בצורה תקינה".
זה לא בהכרח אומר "מבחוץ".
זה אומר ניהול תקין, במסגרת כללים ברורה ותחת בקרה.
יש מנגנוני בקרה מוכרים ויעילים ולא חדשים, שכשלו בהדסה, אך זה לא אומר שלא ניתן ליישמם בהצלחה.לטעמי זה חייב להיות חצוני - זה יכול להיות גוף במשרד הבריאות שיפעיל שווק של רפואה לתושבי חוץ \ רפואה פרטית לעשירי ישראל - אם זה יהיה ברמת משרד הבריאות שגם מתקצב בסופו של יום את ימי האשפוז ואת הפרוצדורות הרפואיות בכל בתי החולים בארץ - יהיה לו קל יותר להתנהל ולפקח מאשר גוף פנימי בבית החולים עם קשרים פנימים, הסכמי שתיקה, שמור לי ואשמור לך, קדם את האנשים שלי ואקדם את האנשים שלך,.........
אם זה יהיה בידי גוף במשרד הבריאות הוא יוכל לקיים קשר עם כל בתי החולים - לוודא שהכסף הולך לתוך הארגון ולא מנוצל לרעה על ידי קומץ מקורבים.
זו דעתי,
כמה הערות מן היקב ומן הגורן:
- בשביל 30000 בסוף הקריירה, אף אחד לא יילך ללמוד רפואה למעט אידאליסטים, וכאלה אין מספיק.
לימודי רפואה זו השקעה עצומה, ואתה מתחיל להתפרנס רק כשאתה כבר באמצע החיים.
- שר"פ ככלל הוא לא מוקצה, אבל האחוז שהוקצה לבית החולים (15%) הוא ביזיוני. הוא אפילו לא מכסה עלויות מימון לציוד הרפואי (מכונות ומיכשור שעולים מאות אלפי, ואף מליוני דולרים ליחידה, לא כולל מתכלים, החשרה, חדרים...)
- יש בודאי בעיה ניהולית כמעט בכל מוסד גדול, ובטח בבתי החולים שמנוכלים לרוב ע"י אנשים שהם יותר רופאים מאנשי עסקים, אבל יחד עם זאת - זו לא הבעיה העיקרית, וחוסר היכולת הניהולית במקרה זה היא לענ"ד רק הסוואה לבעיות אתיות חמורות.
פוסט אחרון: קרנות ביטקוין ישראליות המצטרף האחרון לאתר: nik24689 פוסטים אחרונים תגובות שלא נקראו
